זה קורה לעיתים נדירות בהיסטוריה. בתוך תעשייה מצולקת וקפואה מאפקטים, שמשוכנעת שראתה את הכול, נוחת אדם שמרעיד את העולם שסביבו. הוא לא עושה את זה בזכות תקציבי ענק מהאולפנים, לא בעזרת גיבור־על או טכנולוגיה. בסופו של דבר אלה מילים על מילים שמצטופפות בצורה מבריקה בתוך תסריט. פרי זיכרון מטורף, ראש יצירתי וחסר פחד, הולם מאות ניואנסים מסרטים ישנים. קוונטין טרנטינו הגיע ב־1992 עם "כלבי אשמורת" ובמפץ גדול ברא שפה, דרך, יקום.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מי מעז לעשות את סרט הבכורה שלו על שוד, מבלי להראות בכלל את השוד עצמו? ועוד לפרוץ בזכות הסרט הזה. אבל טרנטינו ידע שהדיאלוגים ישכיחו מהקהל את העובדה שהוא לא צפה באירוע המחולל. "כלבי אשמורת" מגיע לישורת הראשונה בדיון מעמיק על "כמו בתולה" של מדונה, כזה שלכאורה לא קשור לעלילה, ובונה סצנה שבא לך שלא תסתיים לעולם. בדיוק כמו הדיאלוגים המסחררים בין ג'ולס לוינסנט ב"ספרות זולה". זו גדולתו, זו אמנותו. להגיד הכול על כל דבר עם יותר סאבטקסט מכל אחד אחר, בקו עלילה שהוא לא באמת קו, כי אין רק אחד כזה. המונים ניסו ומנסים לחקות את טרנטינו, אבל לא באמת מתקרבים.
"כלבי אשמורת" ראוי למעמד האייקון הפותח של מהפכת טרנטינו. 30 שנה אחרי, למזלנו, הבמאי חי בישראל עם אהובתו ואם בנו, דניאלה פיק. הנה הזדמנות לספר את גרסתו לסיפור של "כלבי אשמורת".
נפתח באחת האגדות סביב 'כלבי אשמורת'. לפיה, כתבת את התסריט בשבועיים בלבד, והוא נכתב בהתחלה כמחזה ולא כסרט.
"לא, זה לא מדויק. לא שבועיים, שלושה שבועות בערך. המפיק שאיתו עשיתי את הסרט, לורנס בנדר, בא אליי, וזה היה אחד הדברים המוזרים האלה שפתאום קורים. הוא אמר שיש לו חברת הפקה קטנה שיכולה להפיק סרט, בתקציב נמוך, ושאל אם אוכל לכתוב תסריט בשלושה שבועות".
למה הוא פנה דווקא אליך?
"הוא היה מעריץ שלי. הוא קרא את התסריטים שלי וניסה להתחיל לגלגל משהו, טען שיש הזדמנות ושאם נוכל לכתוב תסריט בתוך שלושה שבועות והחברה תאהב אותו, הם יפיקו אותו מיד. גרתי אז בבית של אמא שלי, וכבר היה לי רעיון שחשבתי שיהיה מדליק: סרט על שוד, אבל שבו לא רואים את השוד ממש, אלא רואים רק את המפגש בין השודדים שמדברים עליו".
לצלם סרט על שוד בלי לראות את השוד נחשב לחתיכת הימור.
"וזה היה החלק החשוב עבורי, כי לא יכולתי להרשות לעצמי לצלם סרט שוד ממש. כשעבדתי בספריית וידיאו, בכל שבוע היה מדף שבו שמנו סרטים של במאי מסוים, של שחקן מסוים, או מז'אנר מסוים. יום אחד אלה היו סרטי שוד. עברתי על כל סרטי השוד שהיו לנו בחנות, וחשבתי שזה תת־ז'אנר מגניב, ושכבר לא עשו סרט שוד די הרבה זמן, לכן זה יהיה מדליק לעשות. כשלורנס שאל אם אני יכול לכתוב תסריט, ישבתי בבית של אמא שלי, כתבתי את הסרט במחברת ואז הדפסתי אותו. סיימתי בזמן. עבדתי מבוקר ועד ערב עד שהיה מוכן".
כמה זמן ישנת בשבועות האלה?
"זה לא היה מטורף. כתבתי במשך בערך שמונה שעות ביום. זה היה תסריט די קצר. זה נכון שלא עשיתי שום דבר בשבועות האלה פרט ללכתוב. עכשיו, כשאני חושב על זה, אפילו לא השתמשתי בפורמט הנכון לתסריט. התסריט שאני כתבתי יצא לי על 66 עמודים, אבל אז ערכו אותו בהתאם לפורמט הנכון, מה שהפך את זה לסביבות 80 עמודים. אני זוכר שאנשים שהיו המומים, אמרו, 'וואו, זה קצר מדי לסרט'. הבטחתי להם שלא. הסרט אורך בערך 90 דקות. זה היה אמור להספיק, וזה הספיק. ברגע שלורנס קרא את התסריט, הוא אמר, 'לא, לא, אחי, שתזדיין החברה הזאת, לא נעשה את הסרט הזה עבורם".
למה?
"לורנס הסביר, 'קוונטין, הסרט הזה טוב מדי. אנחנו לא נעשה את זה ונקבל 200 אלף דולר מאיזו חברה טיפשית. אני יכול להשיג הרבה כסף בשביל הסרט הזה, נוכל לעשות מזה סרט רציני'. זה היה נחמד לשמוע. אבל אמרתי לו, 'לא, אני לא מאמין לך, שמעתי את זה בעבר, זה אף פעם לא מסתדר'. הסברתי לו שכל הסרט מתרחש בחדר אחד, עם כמה שחקנים. בדיוק מכרתי את 'רומן על אמת' ב־30 אלף דולר, ובפעם הראשונה בחיים שלי היה לי כסף. אמרתי ללורנס, אני יכול לעשות את הסרט הזה בעצמי ב־30 אלף דולר, לצלם אותו במצלמת 16 מ"מ. להסריט אותו, להכניס אותו לפסטיבל סרטים - ואז אני אהיה מפיק".
טרנטינו עדיין לא האמין שהסרט באמת יקרה. "לורנס אמר, 'תקשיב, תן לי חודש, רק חודש אחד. אם עד סוף החודש אני אצליח למצוא אנשים רציניים שיממנו את הסרט, תן לי מפה עוד שלושה חודשים. אם לא אצליח בתוך חודש להשיג אנשים שיממנו את הסרט, פשוט נעשה את זה יחד, אתה ואני'. גם הפעם התעקשתי שהתקציב יספיק לנו".
אני מניח שבסרט הראשון שלך לא שאלת יותר מדי שאלות. מה שיש, לוקחים.
"כן, לו הייתי עושה את הסרט במימון שלי, הוא לא היה מתרחש במחסן ענק, אלא היינו מצלמים את זה במוסך של מישהו, יותר בקטן. אבל הסכמתי לעסקה. וזה הסתדר בסוף. לורנס כבר עשה כמה סרטים עצמאיים, היו לו כמה קשרים, אנשים שרצו שהוא יצליח וסמכו עליו. אבל, שים לב, הוא לא השתמש בקשרים האלה סתם אף פעם. הוא חיכה לתסריט המושלם".
כלומר, ל"כלבי אשמורת".
"ואז הגיע התסריט הזה. אבל לורנס עשה עוד משהו כאן. הוא אמר לחברות שרק אני אביים את הסרט, או שאין עסקה. הקטע היה שכשאנחנו מגיעים לפגישה עם אנשים בנוגע לסרט, הם כבר מוכנים לקבל את זה שאני אביים. אחרת, אל תבזבזו את הזמן שלי, ולא את הזמן שלכם. איכשהו הגישה הזאת גרמה לנו להיראות הרבה יותר מקצועיים. המסר בעצם היה: אם יכולתי לכתוב את התסריט, אז אני בטח יכול לביים אותו. אז נפגשנו עם אנשים, וגילינו שהם לא מתעסקים עם מי יביים את הסרט, הם כבר היו מעוניינים בחומר. נכנסתי לאיזה חברת הפקה, עושים פגישה עם הבוס הגדול, הוא מדבר על התסריט, על מה שהוא אהב בו. אבל אז הוא התחיל לשאול אם אפשר שאחד מהשחקנים יהיה בחורה ולא בחור. היו להם כל מיני רעיונות".
למה, כי היית צעיר ובתחילת הדרך?
"אהה, כי הם אנשים ולאנשים יש רעיונות. לא נעלבתי אף פעם מהרעיונות שהציעו. בכל פגישה כזו היו לורנס, אני והמנהל של אותה חברה. בסוף הפגישה, אחרי ששמעתי את הרעיונות של כולם, אמרתי, 'אוקיי, אז זה כנראה לא יעבוד. מצטער. אבל תודה שהתעניינתם בסרט, אולי בפעם הבאה'. קמנו והלכנו. אנשים לא האמינו שזה קורה. כי פשוט לא קורים דברים כאלה. מבחינתם, הם רוצים לעשות את הסרט, אז איך יכול להיות שאני אומר להם, 'לא נורא, בפעם הבאה'? מצידי, לא הייתי צריך את הכסף שלהם. יכולתי לעשות אותו בעצמי בדיוק כמו שאני רוצה. אנשים היו בשוק, גם לורנס היה בשוק".
כעס עליך?
"לא, לא, הוא ידע שזה הקטע".
בסופו של דבר טרנטינו הגיע לפגישה מכריעה אחת ששינתה את חייו ואת הקולנוע במידה רבה. "חברת הפקה אחת, אני לא זוכר את שמה, הסכימה לעשות את הסרט ב־350 אלף דולר. דרך חבר של לורנס השגתי פגישה עם הבמאי מונטי הלמן, שקרא את התסריט ואהב אותו מאוד. רציתי להיפגש עם מונטי מאוד. הוא היה בסביבות גיל 60, מוכר ומנוסה. אז נפגשנו בגלידרייה והוא סיפר שהוא בדיוק סיים לעשות סרט מצליח, שהוא קרא את התסריט שלי והוא מאוד רוצה לביים אותו. אמרתי לו, 'תודה רבה, אבל אולי אני אכתוב לך תסריט אחר, את הסרט הזה אני רוצה לביים בעצמי'. מונטי היה מאוכזב ושאל אותי, 'איך אתה הולך לעשות את זה?' כשסיימתי לתאר בפניו את התוכניות, הוא אמר, 'אתה יודע מה? אני חושב שתוכל לביים את הסרט ואני חושב שתצליח מאוד. תקשיב, אני רציתי לביים אותו, אבל אני מאמין בך, אז אם אני לא יכול לביים אותו, מה דעתך שאצטרף כמפיק שותף ואעזור לך להשיג עוד כסף?' אמרתי שמצוין. מונטי נתן את התסריט שלי לריצ'רד גלדסטין, שהיה בוס גדול בלייב אנטרטיינמנט. כלומר, התסריט של 'כלבי אשמורת' לא עבר את כל הדרך שתסריטים עוברים בדרך כלל, אלא הגיע ישר לאיש מספר שתיים בחברה. ובשלב הזה, הארווי קייטל כבר קרא את התסריט ורצה לעשות אותו".
רגע, איך הגעת לקייטל?
"דרך חבר של חבר של חבר. הארווי קרא את התסריט ואמר שהוא מצוין והוא רוצה להשתתף".
אני מניח שזה לא פחות ממטורף עבור במאי מתחיל. חשבת עליו מלכתחילה?
"לורנס שאל אותי ממש בהתחלה, 'אם תוכל לבחור בכל מי שרק תרצה שישחק את מר ווייט, מי זה יהיה?' וישר אמרתי, הארווי קייטל. אז הוא אמר, 'בוא נראה אם נוכל להגיע אליו'. והצלחנו. באותו זמן מונטי הלמן נפגש עם ריצ'רד גלדסטין ואומר לו: 'הבחור הזה לא עשה אף פעם סרט, אבל זה תסריט מעולה, ואני מאמין בבחור הזה. והארווי קייטל רוצה לעשות את זה'. אז גלדסטין אמר, 'וואו, הייתי רוצה להפיק סרט שהארווי קייטל משתתף בו. אוקיי, אקרא את התסריט'. הוא קרא אותו ומת עליו. בשלב הזה הוא ממש רצה לעשות את הסרט, לממן אותו, אלא אם כן במקרה איראה לו כמו איזה מניאק או משהו. אבל נפגשנו והרשמתי אותו. ריצ'רד אמר, 'יש לך את הארווי קייטל, אבל אני רוצה שתשיג עוד מישהו'".
כלומר שתביא עוד כוכב?
"כן, מישהו מפורסם. הוא אמר, 'אם תצליח להשיג את הארווי קייטל ועוד כוכב, ניתן לך שני מיליון דולר'. התחלנו לחפש את הכוכב השני. ניסינו להשיג את דניס הופר. אבל היחיד שהייתה לנו גישה אליו, מישהו שאולי נוכל להשיג, היה כריסטופר ווקן. עורך הדין של הארווי קייטל היה עורך הדין של עוד כמה שחקנים מפורסמים וכריס יכול היה להתאים לאחד התפקידים. הוא קרא את התסריט והיה מעוניין".
הופתעת ממהירות התגובה?
"לא, הארווי קייטל כבר היה מעורב, זה היה תסריט מעולה. העניין היה שכריסטופר ווקן היה בלוס־אנג'לס לזמן קצר, ויכולתי להיפגש איתו רק אם אחכה במלון שלו, ואתפוס אותו בדרך לחדר. חשבתי שככה אוכל לעלות איתו לחדר ונוכל לדבר על הסרט איזה עשר דקות בזמן שהוא מתלבש. ואז אסע איתו למסעדה, אספר לו על הסרט, הוא ילך לארוחת הערב שלו ואני אלך לדרכי. בסוף הפגישה הוא אמר, 'תן לי לחשוב על זה'. באותו זמן נערך אירוע שבו חברות הפקה קטנות מכרו את הסרטים שלהן בחו"ל. ריצ'רד היה שם וביקש שאבוא לבקר אותו. בשלב הזה, להזכירך, עוד לא היה לנו סרט כי לא השגנו עוד כוכב. הגעתי ליריד, ריצ'רד דיבר עם עורך הדין של כריסטופר ווקן ואמר שכריס לא רוצה לעשות את הסרט. לא הייתה סיבה מסוימת, הוא בטח קיבל הצעה טובה יותר".
סדר גודל של האכזבה?
"הו, בנקודה הזאת הייתי מאוד מאוכזב וכבר לא הייתי בטוח שיעשו את הסרט. ואז ריצ'רד אמר, 'אני מצטער, אני יודע שאתה מאוכזב, גם אני מאוכזב. תראה, אם לא נצליח להשיג עוד כוכב, נעשה את הסרט ב־1.3 מיליון דולר. אבל אני עדיין רוצה שתנסה להשיג עוד כוכב'. זו הנקודה בה מישהו הגשים את החלום שלי, כבר לא אמרו שיעשו את הסרט אם ואם ואם. פה הוא כבר אמר נעשה את הסרט. בהמשך הם נתנו לנו עוד 200 אלף דולר - אז התקציב של 'כלבי אשמורת' בסוף היה 1.5 מיליון דולר".
מאיפה הגיעה הנדיבות?
"צילמתי הרבה, עמד להיגמר לנו התקציב והיו לנו עוד הרבה סצנות לצלם. בשבוע האחרון של הצילומים, שארכו חמישה שבועות בסך הכול, מההפקה באו אליי ואמרו, 'אתה לא יכול להמשיך בצילומים ככה, כי בסוף אתה תידפק. אתה לא יכול להמשיך בקצב הזה'. ריצ'ארד אמר: 'זה יהיה מטופש לתקוע את העניינים ככה', ודאג שיוסיפו 200 אלף דולר".
הליהוק של טים רות' היה כבר הישג יוקרתי. "טים רות' היה הדבר הבא בסרטים אמנותיים, כי הוא בדיוק שיחק את ואן גוך בסרט של רוברט אלטמן, 'וינסנט ותיאו'. תראה, כולם רצו להיות או מר בלונד, או מר פינק. כשנפגשתי עם טים רות', שאלתי אותו, 'אז את מי מהבחורים אתה הכי אוהב, למי אתה מתחבר?' הוא אמר, 'אני רוצה להיות מר אורנג', אני אוהב את השוטר, אני רוצה להיות השוטר'. אמרתי, 'וואלה, ברצינות? אנחנו לא רגילים לאנשים שרוצים להיות השוטר'. אז זה היה ממש מגניב. טים רות' היה היחיד שלא היה מוכן לעשות אודישן. הוא אמר, 'אני נורא באודישנים, אם אני אעשה אודישן, אני יודע שאני לא אתקבל לתפקיד. עדיף שתצפו בסרטים האחרים שלי".
גישה יפה.
"כן. והארווי לא הצליח לשכנע אותו לעשות אודישן. אבל רציתי את טים, והייתי בטוח שהוא יתאים לתפקיד. עצם השתתפותו ב'כלבי אשמורת' העניקה לסרט תחושה של יוקרה. למעשה זה אמר לאנשים: 'זה לא סרט זבל שמופץ ישר לווידיאו'. ההשתתפות של טים הפכה אותו לסרט אמנותי".
קראתי שרות' אמר שהוא לא רצה לעשות קריאה של התסריט כמו כולם, אלא רק אחרי שתשתכרו, בבר.
"זה קרה, אבל לא ממש מדויק. הארווי ואני נפגשנו עם טים, והוא לא הסכים לקרוא את התסריט איתנו. אז הלכנו לבר ונשארנו שם רוב הלילה. טים היה שיכור, ובאחת בלילה בערך הוא אמר, 'אוקיי, אני אבצע קריאה איתך'. קנינו עוד אלכוהול והוא עשה אודישן וקיבל את התפקיד".
הליהוק של סטיב בושמי מעניין אותי גם.
"הייתי מעריץ שלו מסרט עצמאי שהוא עשה, ובתקופה ההיא הוא עשה רק תפקידים קטנים. לא היה לנו כסף לטוס לניו־יורק, אז כל הליהוק נעשה בלוס־אנג'לס וכל השחקנים שהיו בניו־יורק וקראו את התסריט שאלו מתי אנחנו מגיעים לניו־יורק ואמרנו להם שאנחנו לא, כי אין תקציב. ואז הארווי אמר שאנחנו חייבים לטוס לניו־יורק על מנת לתת לשחקנים שם אפשרות לעשות אודישנים, והבטיח שהוא יממן את הטיסות שלנו, ואת המלון, ונעשה סוף שבוע של אודישנים שם. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בניו־יורק".
מרגש?
"מאוד. טסנו לסוף שבוע, שהינו במלון מייפלאוור. הארווי קנה לנו כרטיסים במחלקת תיירים והוא היה במחלקה ראשונה. זו הייתה בכלל אחת הפעמים הראשונות שטסתי, אז גם מזה התרגשתי. בשלב מסוים במהלך הטיסה, נפגשנו שלושתנו, והארווי אמר 'תראו, חבר'ה, אני מצטער שאתם טסים במחלקת תיירים, אבל מחלקה ראשונה יקרה מאוד, אז לא יכולתי לשלם עבור שלושתנו. אני טסתי תמיד במחלקה ראשונה, אז אני לא יכול לטוס במחלקת תיירים. בעולם אידיאלי לא הייתה בכלל מחלקה ראשונה, אבל בגלל שזה לא עולם מושלם, אני אטוס במחלקה הראשונה'".
פאנץ' מושלם.
"אז הגענו לניו יורק, נפגשנו עם כמה שחקנים ומאוד התרגשנו לפגוש את סטיב בושמי. הוא נכנס לאודישן, והוא לא היה מעולה. לא התעלפנו עליו".
הופתעתם?
"כן, כי כולנו היינו מעריצים שלו וחשבנו שהוא יהיה מעולה, אבל הוא לא היה מעולה, הוא היה בסדר. דיברנו עם מנהל הליהוק והוא אמר, 'תראו, חבר'ה, אני חושב שהאינסטינקטים שלכם נכונים, הוא יהיה מעולה בתפקיד. עשיתי סרט אחר שסטיב עשה בו אודישן, והוא לא זכה בתפקיד. אבל עשינו מפגש עם ארבעה שחקנים אחרים. והוא היה מעולה. יש לי את הווידיאו שלו. תראו אותו - ותחליטו'. ראינו את האודישן הזה, ואני חושב שהסיבה שסטיב לא היה מעולה בקריאה שהוא עשה עבורנו הייתה בגלל שהוא היה לחוץ מדי. אבל באודישן שראינו בווידיאו הוא היה מעולה. אז עשיתי החלטה מחושבת ללהק את סטיב - אבל לא בגלל האודישן שהוא עשה עבורי, אלא בגלל האודישן בווידיאו".
"הרבה שחקנים עשו אודישנים ולא קיבלו תפקיד בסופו של דבר. מיט לוף בא, אדם הורוביץ נבחן. טום ווייטס היה ממש טוב באודישן. הוא נכנס ואמר, 'התסריט הזה מעולה. לא אכפת לי אם אני אקבל את התפקיד. רק רציתי להיות איתך בחדר ולקרוא את הדיאלוג'. אף אחד לא אמר לי דבר כזה קודם"
גם טום ווייטס עשה אודישן. איך הוא היה?
"הוא בא, רצה תפקיד בסרט. תראה, היו הרבה שחקנים שעשו אודישנים ולא קיבלו תפקיד בסופו של דבר. מיט לוף בא, אדם הורוביץ נבחן. טום ווייטס היה ממש טוב באודישן ומה שהיה הכי נחמד מבחינתי היה איך שהוא החמיא לי על התסריט. הוא נכנס ואמר, 'תראה, אני רק רוצה שתדע, התסריט הזה מעולה. לא אכפת לי אם אני אקבל את התפקיד. רק רציתי להיות איתך בחדר ולקרוא את הדיאלוג'. אמרתי לו, 'וואו, אהבת את הדיאלוגים?' הוא אמר, 'כן, מדהים'. אף אחד לא אמר לי דבר כזה קודם. והוא משורר שאומר לי שהדיאלוגים של סרט השודים שלי מדהימים".
לפי פרסומים זרים רצית שג'יימס וודס ישחק את התפקיד של מר אורנג', אבל הסוכן שלו לא סיפר לו על ההצעה שלך. אמת?
"אני לא זוכר אם זה היה לתפקיד של מר אורנג', אני חושב שזה היה לתפקיד של מר בלונד. בזמן הזה רצינו את כריס ווקן, דניס הופר או ג'יימס וודס. שלחנו את התסריט למנהל של ג'יימס וודס, הוא ראה את התקציב, הוא ידע כמה ג'יימס וודס יקבל, והוא פשוט ויתר. הוא לא שלח לו אפילו את התסריט. כמה שנים אחרי כן, כשביימתי את 'ספרות זולה', ג'יימס וודס קרא את התסריט ורצה לשחק את התפקיד של ג'ון טרבולטה. ידעתי שיש לי כבר את סם ג'קסון, ורציתי את טרבולטה לתפקיד של וינסנט וגה. לא נראה שזה יסתדר עם ג'יימס וודס, אבל הוא ממש רצה להיפגש. אז אמרתי, אוקיי, ניפגש איתו, זה בטח לא יצליח, אבל פגישה זה לא רעיון רע. הוא הגיע ואמר, 'אני יודע שאני לא אקבל את התפקיד, וזה גאוני שאתה רוצה את טרבולטה, אבל אני אעשה את זה פי כמה וכמה יותר טוב".
והוא לא מוציא מילה על ההתעלמות מההצעה שלכם ב'כלבי אשמורת''?
"לא ידענו שהוא לא קיבל את התסריט מהמנהל שלו. הנחנו שהוא קרא את התסריט וויתר עליו. הייתי סקרן ושאלתי אותו, 'לא שלחנו לך את התסריט של 'ספרות זולה', אז איך קיבלת אותו?' וודס ענה, 'יש לי את הדרכים שלי'. שאלתי, 'אבל למה רצית את התסריט הזה?' והוא אומר, מה זאת אומרת למה רציתי אותו? ראיתי את 'כלבי אשמורת', חשבתי שזה סרט מעולה. ומאז כל מה שתעשה, אני אקרא, כי אני חושב שאתה תסריטאי מעולה. אז שאלתי, אם חשבת ש'כלבי אשמורת' מעולה כל כך, למה סירבת כשהצענו לך תפקיד? ג'יימס ענה, על מה אתה מדבר? אתה אומר לי שיכולתי להיות ב'כלבי אשמורת'? אמרתי שכן. והוא פיטר את הסוכן שלו".
בדברי הימים של הסרט מסופר גם שהייתה הקראה מאוד מעניינת בבית של הארווי קייטל. שאחריה הבנת שיש לך סרט מעולה.
"היו לנו שבועיים של חזרות, שהיו נהדרות. התחלנו צילומים ביום שני והארווי אמר, 'בואו ניפגש בבית שלי במאליבו בשבת'. היינו שם, בדינר עם הארווי, נהנינו, הסתכלתי על האנשים שיושבים מסביב לשולחן והבנתי שזה יהיה סרט מעולה. הייתה אינטראקציה מצוינת בין כולם. הם סמכו עליי והיה לי הרושם שגם אהבו אותי. אחרי הארוחה הזאת נסעתי הביתה, עדיין גרתי עם אמא שלי, ואמרתי לעצמי, וואו, זה הולך לקרות. עכשיו, זה לא רק 'וואו, זה הולך לקרות', או 'וואו, אני הולך לעשות סרט', זו הייתה מחשבה של: 'אני הולך לעשות סרט מעולה'. כל האנשים האלה פה איתי - והם מעולים. ואם רק אשמור על פוקוס, יהיה לנו סרט מעולה. היה בי שילוב של שקט נפשי ואופוריה. נסעתי הביתה באמצע הלילה, והחיים לא היו יכולים להיות טובים יותר".
נשמע כמו רגע טהור של אושר.
"לרגע לא הייתי לחוץ בקשר לסרט, הייתי לחוץ בקשר לדברים אחרים בעבר. אבל ברגע הזה ידעתי: אנחנו עומדים לעשות סרט מעולה. כולם מוכנים לצילומים".
לכל אורך העשייה, הבנת איכשהו שיש פה פוטנציאל לסרט איקוני, כזה שנדבר עליו במרחק 30 שנה?
"לא, לא, בכלל לא חשבתי על זה. כשהשגנו את הכסף לעשות את הסרט, חברים באו אליי ואל לורנס ושאלו, 'אתם מתרגשים?' אמרנו שאולי כדי להתרגש צריך להיות מחוץ לסיטואציה, אבל אנחנו בתוך זה, אנחנו חיים את זה, אז אין לנו זמן להתרגש. כשאתה מטפס על האוורסט, אתה לא מתרגש, אתה עסוק בטיפוס. רק בסוף אתה מתרגש".
היה או לא היה: רצית לשחק את מר פינק בעצמך, אבל סטיב בושמי בסוף שיחק בתפקיד כי האודישן שלו היה ממש טוב.
"רציתי לשחק את מר פינק, וגם הארווי קייטל רצה. אבל המפיקים לא רצו כי לא יכול להיות שבמאי מתחיל ישחק תפקיד גדול. זה לא שהייתי שחקן מפורסם. הייתי הכי טוב באודישנים. גם הארווי אמר שאני הייתי הכי טוב. חשבתי על זה במהלך סוף השבוע. הבנתי שאם אוותר על התפקיד, אהיה במאי טוב יותר בסרט".
אפרופו התקציב של ''כלבי אשמורת''. סיפרת שהגיע להיקף של 1.5 מיליון דולר, ובכל זאת דווח שהשחקנים הביאו תלבושות מהבית והמכוניות שנסעו בהן לעיתים היו שלהם.
"זה לא היה הקטע. כל אחד מהשחקנים הציע להשתמש בבגדים או במכונית שלו, ואם זה התאים כך עשינו. אין קשר לכסף פה".
בוא נדבר על הסצנה הכי מפורסמת, חיתוך האוזן. סיפרת פה בעבר שהארווי וויינשטיין לא רצה את הסצנה הזאת. מבקר הקולנוע שלנו בנימין טוביאס שואל: איך קוונטין טרנטינו הטירון מצליח לשכנע מפיק מנוסה ומשפיע בכל זאת לצלם את הסצנה הזו?
"הארווי וויינשטיין לא היה המפיק, הוא היה רק מפיץ. הוא לא יכול היה לשנות את הסרט. לא היה לו שום סיי בנושא. הוא היה צריך לשכנע אותי והוא לא הצליח. הוא טעה מבחינה אמנותית, אבל צדק מבחינה מסחרית. הוא אמר, 'קווינט, עשית סרט מעולה, זה סרט שכל אחד, נשים וגברים כאחד, יקנו כרטיס אליו ויאהבו אותו. מה שעושה את הסרט הזה ייחודי לקהל מסוים ולא מתאים לקהל הרחב הוא סצנת העינוי. אם תוציא את הסצנה הזאת, אני אוכל להפיץ את הסרט בקלות רבה יותר ולהפוך אותו לסרט של המיינסטרים. הסרט כמו שהוא מתאים לאנשים כמוך".
נשמע די משכנע.
"אמרתי לו, הארווי, זה הסרט, זה הסרט שאני עשיתי. יכול להיות שאתה צודק, אבל כבר עשיתי את הסרט לאנשים כמוני. הארווי חשב על זה, ואחת, שתיים, שלוש, ענה: 'אוקיי, אנחנו לא נשנה כלום, אבל אני רוצה שתזכור שמירמקס (חברת ההפצה של "כלבי אשמורת" – ר"ש) לא נגעו בסרט שלך'".
תמיד ידעת שאת חיתוך האוזן עצמו לא ממש יראו?
"כן. צילמנו את הסצנה שחותכים בה את האוזן רק כדי להראות אותה למפיקים".
קראתי שמייקל מדסן חשב שסצנת העינוי אלימה מדי, אבל עם זאת סיפר "אני זוכר ששאלתי את קוונטין, למה לא להדליק אותו?"
"כן, מייקל לא אוהב שוטרים, אז הוא אהב את הקטע של עינוי השוטרים. הוא רצה לעשות את זה".
מצד שני הוא גם סיפר שהיה לו קשה לצלם את הקטע מול השוטר, שבמהלך הסרט מספר שיש לו ילד בבית, ולמייקל בדיוק נולד ילד.
"לא בצילומים, אבל זה כן היה במהלך החזרות. מייקל אמר, 'זה היה כיף קודם, אבל עכשיו יש לי ילד, זה אחרת, הוא (השוטר) לא יכול להגיד את זה'. ואני עניתי שברור שהוא יכול להגיד את זה. ואז מייקל אמר, 'אם הוא יגיד את זה, זה די דפוק'. אז אמרתי לו, מה שאתה עושה, זה די דפוק. כן הוספתי שאפשר לדבר על זה כי לא מצלמים עכשיו. זו חזרה. דיברנו על זה במשך שעה, שעה וחצי, והמשכנו".
חוזרים לפינה היה או לא היה: מייקל מדסן אף פעם לא עשה את קטע הריקוד בסצנה הזו, בשיר Stuck in the Middle with You, עד יום הצילומים עצמו. הוא סיפר שרצה לעשות את זה כמו ג'יימס קאגני.
"הוא אכן לא חשב על זה עד לאותו רגע, ובאמת לא עשינו חזרות על זה. זו סצנה משוגעת שמצלמים במקום, בלי חזרות".
אתה בוודאי יודע שאנשים יצאו מאולם ההקרנה בסצנת האוזן. אפילו הבמאי של ''סיוט ברחוב אלם'' ו''צעקה'', וס קרייבן, עזב במהלכה.
"הוא היה איש מעצבן. הוא היה בפסטיבל, הוא צפה בסרט וכשהסצנה הוקרנה הוא אכן יצא. זה היה מאוד צבוע, כי הוא עשה סרטי אימה חמורים הרבה יותר. לא היה לי אכפת שהוא יצא, אבל הוא התראיין באותה שנה, ואמר שהוא צפה בסרט 'כלבי אשמורת' ויצא במהלך הסצנה. כעסתי עליו באותו זמן. לאחר מכן הוא התחנף אליי בכל פעם שראה אותי, אבל לא סלחתי".
היה או לא: הארווי וויינשטיין אמר לך שנשים ייצאו מהסרט בגלל אותה סצנה.
"הוא צפה בסרט עם אשתו וחברות שלה, והן יצאו בסצנת העינוי. הארווי הסתכל על אחד החברים שלו ואמר, 'הנה, אלה כל הנשים באמריקה. כולן יצאו עכשיו מהסרט'. אחרי חמש דקות, כשהנשים חזרו, הוא שאל אותן למה. הן ענו, 'לא רצינו לצפות בסצנה הזאת, אבל רצינו לראות מה קורה אחרי זה".
בתחילת הסרט, כשמדברים על היהלומים, נאמר שהם מישראל. כבר ב־1992 חשבת עלינו?
"יש במאי מעולה בשם אולו גרוסברד, ואחד הסרטים הכי טובים שהוא עשה, היה 'סטרייט טיים' עם דסטין הופמן. הוא קרא את התסריט שלי וממש אהב אותו, אז יצאנו לארוחת צהריים לדבר על זה. אנחנו יושבים בארוחה והוא אומר לי, 'התסריט שלך מהמם, אבל אתה לא יודע כלום על תעשיית היהלומים. אני יודע, כי אחי מתעשיית היהלומים. תקשיב, כי כל המונחים שלך לא נכונים והם הורסים את התסריט'. ואז הוא הסביר לי על תעשיית היהלומים והכנסתי את זה לסרט. אחד הדברים שהוא סיפר לי היה שאת היהלומים מעבדים בישראל".
עוד נקודה חשובה: מדונה שלחה לך את הספר שלה, עם הקדשה אישית ואמרה שהספר הוא לא על סקס, אלא על אהבה. דיברת איתה על הסרט?
"זה לא היה עניין גדול ולא דיברתי איתה על זה. הסיבה שבחרתי בשיר 'כמו בתולה' היה כי הוא פיתח אצלי מונולוג מצחיק".
"היו שלוש הקרנות בפסטיבל סאנדנס. זה התחיל עקום מלכתחילה, לא היה להם מקרן מתאים וזה נראה זוועה. בחיים לא הצלחתי לסלוח להם על זה. ואז מגיעים לקליימקס ואנחנו יושבים שם, לקראת הסוף, והאורות נדלקו. בדיוק בקטע ששולפים אקדחים בסרט, החשמל נפל"
היו הרבה בעיות במהלך ההקרנות הראשונות.
"זה היה אסון. היו שלוש הקרנות בפסטיבל סאנדנס. וההקרנה הראשונה הייתה ממש בתחילתו. אף אחד מהשחקנים לא היה שם, אני הייתי, המפיקים גם. זה התחיל עקום מלכתחילה, לא היה להם מקרן מתאים וזה נראה זוועה. בחיים לא הצלחתי לסלוח להם על זה. ואז מגיעים לשיא ואנחנו יושבים שם, לקראת הסוף, והאורות נדלקו. בדיוק בקטע ששולפים אקדחים בסרט, החשמל נפל. זה היה פשוט אסון".
איך חגגת את ההצלחה? מילקשייק של חמישה דולר בג'ק רביט סלים?
"חגגנו בפסטיבל ואחרי זה הסתובבתי שנה שלמה בפסטיבלים שונים בעולם עם 'כלבי אשמורת'. פתאום, מישהו כמוני שלא נסע בשום מקום, נמצא בשנה אחת ביבשות שונות. הייתי בפסטיבל קאן, בפסטיבל אביניון, בפסטיבל סן־פאולו, בפסטיבל הסרטים של טורונטו. אגב יש עוד משהו בכל זה".
בבקשה.
"'כלבי אשמורת' התחבר גם לתקופה שבה פרחה מוזיקת הגראנג'. בנירוונה מאוד אהבו את הסרט, קורט קוביין החמיא לי. פרל ג'אם אהבו את הסרט, הם אמרו שהמתופף שלהם נראה כמו מיסטר פינק. זה הפך לסרט שמקרינים כשנוסעים באוטובוסים. כולם הכירו את הסרט בעל פה. לפני שהתחלתי לצלם את 'ספרות זולה', קורט קוביין רצה להיפגש איתי. לא הספקנו לעשות את זה לפני שהוא מת".
חבל בשביל כולנו. הזכרת קודם את "ספרות זולה". איך עלה הרעיון לסרט הזה?
"בנסיעות ממקום למקום התחלתי לכתוב את 'ספרות זולה'. בשלב הזה התחברתי עם טוני סקוט והמפיק שלו באותה תקופה. תמיד הייתי מעריץ של טוני סקוט. עבדתי עבור מישהי בחברה שנקראה סינטל, והיא הכירה את טוני סקוט, ולקחה אותי למסיבת יום הולדת שהוא היה בה. זה היה לפני שעשינו את 'כלבי אשמורת'. הוא שאל אותה, 'הבחור הזה נראה מגניב, הוא תסריטאי? הוא כותב טוב?' היא ענתה לו, 'הוא מעולה, בגלל זה אני מסתובבת איתו'. טוני אמר, 'תני לי לקרוא תסריטים שהוא כתב'. היא נתנה לו את 'כלבי אשמורת' ואת 'רומן על אמת'. הוא קרא את אותם ואמר, 'הבחור הזה מדהים, אני רוצה לעשות את 'כלבי אשמורת'. אז היא אמרה לו, 'לא, הוא לא ייתן לך לביים אותו, את זה הוא הולך לעשות בעצמו'. אז הוא אמר, 'אוקיי, אני אעשה את הסרט הבא'. ואחרי שסיימנו את 'כלבי אשמורת', הוא ביים את 'רומן על אמת'".
והיה גם את "רוצחים מלידה" שכתבת באותה תקופה.
"במקביל צילמו את 'רוצחים מלידה'. החבר'ה של הסרט באו אליי ואמרו לי - 'אם אתה רוצה לביים את רוצחים מלידה, אתה יכול'. אמרתי שלא, שאני רוצה לביים את הסרט השני שלי. גם האנשים של 'רומן על אמת' אמרו לי, 'אנחנו רוצים לביים את הסרט, אבל אם אתה רוצה, תביים אותו, אנחנו נפיק אותו'. אמרתי, 'לא, לא, אני רוצה לכתוב עכשיו את הסרט הבא שלי'. אז כשדיברתי עם המפיק של טוני, אמרתי שיש לי רעיון, מה אם אעשה סרט פשע שבו יש שלושה סיפורים? טוני יוכל לעשות אחד, אני אעשה אחד, ונמצא עוד מישהו שיעשה את הסיפור השלישי. אותו סיפור שכולם ראו מיליון פעם, אבל נעשה את זה אחרת. מה אתה אומר? הוא ענה, 'מה אני חושב על זה? טוני ימות על זה, רעיון מעולה'".
וההמשך?
"התחלתי לחשוב על מה יהיו שלושת הסיפורים, ואז אמרתי לעצמי, מה אם הם לא יהיו שלושה סיפורים? מה אם הסיפורים יהיו שלובים אחד בשני. השחקן הראשי בסיפור אחד יהיה השחקן התומך בסיפור השני? ואז כבר אמרתי, זה רעיון מעולה, זה לא סרט שאני צריך לעשות עם במאים אחרים, זה סרט שאני חייב לעשות לבד. אז נפגשתי עם המפיק של טוני ואמרתי לו, 'אני לא חושב שנעשה את זה כמו שאמרתי קודם, אני רוצה לעשות את זה לבד'. הוא ענה, 'אין בעיה, אבל טוני יהיה שבור'. וכך הכול התחיל".
חלק גדולה בהצלחה של שני הסרטים האלה הוא הפסקול. שירים מסוימים הפכו למזוהים עם הסרט הרבה יותר מאשר עם הזמרים ששרים אותם. "את רוב השירים מצאתי במקרה. את השירים של 'ספרות זולה' מצאתי באנגליה, כי הייתי שם המון במסגרת הקידום של 'כלבי אשמורת'. You'll Be a Woman Soon היה שיר שאהבתי וקניתי אותו. כשכתבתי את 'ספרות זולה' כשהייתי באמסטרדם, שמעתי מוזיקה בזמן הכתיבה ופתאום ניסיתי את השיר הזה והבנתי שהוא מתאים".
ספונטנית?
"אני מחפש שירים כל הזמן. ב'כלבי אשמורת' היה רק שיר אחד שהייתי חייב שיהיה בסרט, Stuck in the Middle with You. לא ידענו אם נוכל לגייס כסף להשתמש בעוד שירים. היינו צריכים כסף כדי לקנות את זכויות השימוש בהם והתקציב שלנו למוזיקה היה 15 אלף דולר. בתקופה ההיא מכרו שירים עבור 50 אלף דולר. ולא רק שניסינו להשיג את השיר Stuck in the Middle with You במחיר נמוך, זה היה לטובת סצנת עינוי. כל זה הלך נגדנו. המחשבה הייתה שאם יקשרו את השיר לסצנת עינוי, בעלי הזכויות לא יוכלו למכור אותו לשום דבר אחר".
הגיוני.
"אז מה שקרה זה שקרן ריצ'מן (האחראית על המוזיקה) וסטייסי שר נלחמו יחד על מנת להשיג לנו את השיר. אני בטוח שפאט לוקאס (האחראית ב־EMI - ר"ש) לא חשבה שזה רעיון טוב והן היו צריכות לגרום לה לחשוב שזה רעיון טוב. מה שהלך לטובתי היה שהבמאי טרי גיליאם היה מעריץ גדול שלי, כי הוא קרא את התסריט. בהמשך פאט באה לסט, בסוף הביקור שלה, ואמרה, 'אוקיי, ניתן לכם את השיר'. שאלתי אותה כמה זה עולה. חשבתי שהיא תיתן לנו הנחה כדי שנוכל לקנות עוד. היא שאלה, 'מה התקציב שלכם?' אמרתי - 15 אלף דולר. והיא אמרה, 'אז זה יעלה 15 אלף דולר'. אמרתי, אוקיי, זה השיר היחיד שאנחנו חייבים שיהיה, אז שילמנו".
יש מי שהתחרטו אחרי שלא נתנו אישורים לשירים שלהם?
"היה משהו כזה, לאו דווקא עם שיר. כשעשינו את 'ספרות זולה', בסצנה של בוץ' עם פביאן, היא הייתה אמורה להתעורר בבוקר עם טישרט שכתוב עליה: 'פרנקי אומר תירגעי'. זה היה בתסריט. היינו צריכים שפרנקי עצמו (מתכוון להולי ג'ונסון, סולן להקת 'פרנקי הולך להוליווד' - ר"ש) יסכים, והוא לא הסכים. מאז הוא מתחרט על הרגע הזה. לדעתי הוא רצה להרוג את עצמו בגלל זה".
קיבלת גם תודה במקרים שבהם הפכת שיר ללהיט?
"קרה דבר מגניב אחרי 'ספרות זולה'. קיבלתי מתנה, וכשפתחתי את העטיפה מצאתי תקליט מקורי עם השיר Girl, You’ll Be a Woman Soon של ניל דיימונד במקור. הוא כתב על העטיפה, 'קווינט, תודה שעשית אותי שוב מפורסם. ניל'".
ענית לו?
"אמרתי תודה".
