ודאי שמתם לב כי אחד הנושאים המדוברים של השנה האחרונה, ובצדק, הוא משבר האקלים ההולך ומחריף. אם רוב הכותרות האחרונות שמחברות בין משבר האקלים לבין אמנות כללו בעיקר סיקור של מחוות קצת מוזרות, כמו לשפוך על ציורים רוטב עגבניות, פירה ושאר אלמנטים של ארוחה מוסדית, יש מי שמנסים להעלות מודעות למשבר בצורה אחרת. דניאל טביירה (Daniel Taveira) 39, צלם יליד ברזיל, יצר סדרת צילומים מהפנטת שמטרתה העלאת המודעות לנזק האקלימי שנגרם בעקבות השמדת היערות באמזונס.
הצלם זוכה הפרסים, נותן לעבודה שלו לקחת אותו למדינות שונות בעולם, ועבודותיו הופיעו במגזינים נחשבים מווג ועד נשיונל ג'יאוגרפיק. בסוף החודש, הוא יגיע לראשונה לישראל, במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי במרכז ענב וגן העיר, PHORO IS:REAL, בו הוא מציג תערוכה ואף מרצה ב-26 בנובמבר. "אני נמצא כרגע במקסיקו סיטי, ומכאן אסע לישראל לתשעה ימים להשתתף בפסטיבל ולטייל קצת", מספר טביירה בריאיון ל-ynet. "ישראל תמיד היתה אחת המדינות שהכי רציתי לבקר בהן, בין היתר כי התחנכתי במשפחה נוצרית אדוקה, וגם כי תמיד התרשמתי מהפיתוחים הטכנולוגיים של ישראל, בעיקר בתחום הבריאות. בעיניי זו מדינה שמהווה דוגמה לעולם, ואני מאוד נרגש ומצפה להגיע לביקור. מישראל אטוס לאיטליה, ומשם אחזור לברזיל להכין תערוכה ענקית שתיפתח בקרוב... למעשה, החל משבוע הבא אני אהיה בדרכים למשך ארבעה חודשים בערך", הוא אומר.
לכתבות נוספות במדור אמנות:
לארץ הוא יגיע עם פרויקט שנקרא "אנתרופוגני" (מילה שמתארת את ההשפעות הלא-טבעיות של פעילות האדם על הטבע, ד"מ), שצולם ביערות הגשם של האמזונס ועוסק במשבר האקלים. במסגרת הפרויקט, הצלם מתעד מגוון אנשים שמחוברים למסכות חמצן בנופים ההולכים ונהרסים של יערות הגשם, המכונים "הריאות של כדור הארץ", ושההרס המוגבר שלהם על ידי האדם מאיים על האיזון של החמצן באטמוספירה. "כשרואים את התמונות, אני חושב שהמסר ברור - הזמן שלנו אוזל, ויש למשבר האקלים השפעה מכרעת על עתיד העולם שלנו. לקהילות מסוימות ברחבי העולם אין גישה למים נקיים בגלל הזיהום. גובה פני הים שעולה וההכחדה של בעלי חיים, אלה רק חלק קטן מהבעיות שנגרמות בגלל משבר האקלים.
"כשראיתי איך הפוליטיקאים במדינה שלי, בברזיל, מתנהלים בחוסר הבנה של כמה הנושא הזה קריטי, ומכשירים הרס של יערות האמזונס, זה הוביל אותי לחשוב על פרויקט אמנותי שיכול לתרום במשהו. כך נולד 'אנתרופוגני'. המטרה שלו, בין היתר, היא להפוך את ההשלכות של הבעיה הזו למובנות יותר לציבור רחב. הפרויקט נועד להעלות מודעות, להוביל אנשים להתעורר ולהבין את החשיבות של הסביבה. פרויקט צילום הוא הדרך שלי לפקוח את העיניים של אנשים למה שקורה עכשיו. אני מנסה להעביר את כל זה דרך העדשה שלי".
המסר הזה אכן עובר בצילומים. הם אמנותיים, אך מתוכננים היטב וברורים לקריאה כמעט כמו פרסומת. "זו בהחלט הייתה המטרה", טביירה מסכים. "רציתי לתאר את הדברים באופן ויזואלי ודרמטי בכוונה - כי המצב דרמטי. במסגרת הצילומים הגעתי לאזור עני של ברזיל בקרבת האמזונס. חיפשתי לצלם כל מיני ייצוגים ארכיטיפיים: תינוק, איש זקן שמנסה לשרוד, כל מיני גילים, ובעיקר אנשים ממוצא ילידי. צילמתי את כל מגוון האנשים כדי לייצר מסר אחד: המצב הזה משפיע על כולם, ללא יוצא מן הכלל. ניסיתי לצלם כל אחד בצורה קצת שונה, לצד צמחים מתים ומתייבשים, בפוזיציות מסוימות, עם פרטים מסוימים, כשהרעיון שעומד מאחורי כולם הוא להשפיע על הצופים. כשהם ייראו את זה הם יחשבו: 'אלוהים, אני חייב לשים יותר לב למה שקורה בסביבתי. אני חייב לחשוב על הדור הבא'".
כיום טביירה הוא צלם ששם דגש על פרויקטים עם מסר חברתי, אבל עד לפני כמה שנים, החיים שלו נראו אחרת לגמרי. "עברתי שינוי מאוד גדול בחיים", הוא מגלה. "בעברי הייתי איש עסקים. אני בעל תואר במנהל עסקי ועבדתי בשוק ההון - היית מאמינה?!", הוא מחייך. "גידלו אותי בצורה מאוד מרובעת: לדאוג לעתיד הכלכלי שלי, למצוא עבודה טובה, להרוויח הרבה כסף ולעבוד המון. וזה מה שעשיתי, עד שהבנתי שהלב מוביל אותי למקום אחר". טביירה עבד בחברה בינלאומית, והועבר ברילוקיישן מברזיל, לשלוחה של החברה במקסיקו סיטי. שם פגש במסגרת העבודה בצלמת והקולנוענית היהודייה נדין מרקובה(Nadine Markova), ניו יורקית במקור שחיה במקסיקו סיטי למשך שנים עד פטירתה, ושעבדה בין היתר בתעשיית הפרסום. מרקובה הפכה למנטורית של טביירה לענייני צילום, ואולי לחיים בכלל. המפגש איתה שינה את חייו.
"נדין הייתה המקור למהפך הכי גדול בחיים שלי", הוא אומר בהערכה גלויה. "היא אמרה לי: 'אתה צריך להסתכל יותר על בני אדם. אתה כל הזמן מדבר רק על כסף, על ארגונים, על תפוקה לחברות, ואתה בכלל לא חושב על אחרים. תתחיל לחשוב על החיים, הם יפים והם קורים ממש עכשיו. תפקח עיניים, תסתכל על עניים, על האנשים שהחברה מתעלמת מהם. תנסה להבין אותם, להתנסות בחיים עצמם'. היא נתנה לי את המצלמה שלה ואמרה לי לא לצלם, רק לעשות זום ולהתבונן דרכה על העולם. וזה מה שעשיתי. עשיתי זום על הקמטים של אנשים, על השוני בין תרבויות, על המציאות - אנשים צוחקים, אנשים בוכים... הרגשתי כל כך טוב, כל כך נכון. בזכותה נרשמתי לקורס צילום. נדין לימדה אותי להיות יותר אנושי, לגלות אכפתיות כלפי האחר. היא לימדה אותי להתבונן על אנשים כפי שהם, ולא כפי שהחברה מכתיבה לנו לראות אותם. היא לא רק פתחה בפני את הדלת לעולם הצילום, היא גם לימדה אותי על היופי האינסופי של העולם בו אנו חיים, ועל איך מפגינים כלפיו אהבה באמצעות המצלמה. אזכור אותה לעד".
טביירה החל לצלם בעקביות. לא הרבה זמן לאחר מכן, הוא החל לזכות בפרסים על הצילומים שלו. "החלטתי שזה מה שאעשה בחיים. שיניתי לחלוטין את כל סגנון חיי. עזבתי הכול והפכתי לצלם", הוא משתף. "צילום עבורי הוא הרבה יותר מאשר רק 'קליק'. הוא משהו מאוד אישי. הוא רגש. הוא חיבור. אני אוהב אנשים, אוהב לראות אותם דרך המצלמה, זה מעצים את המבט שלי על העולם".
"אני בוחר לעבוד על פרויקטים שעוסקים בהתנהגות של בני אדם, בחברה ובבעיות שיש בה, באופן יצירתי", ממשיך טביירה לספר. "כשאני מתחיל פרויקט אני יוצר מפגש אנושי. בימים הראשונים אני לא מצלם בכלל, רק מייצר חברויות, מכיר אנשים, מדבר. רק כשאני מרגיש שאני מחובר כבר למציאות של המקום, אני מתחיל לצלם. 'אנתרופוגני' הוא אחד הפרויקטים האלה, פרויקט יקר מאוד לליבי כמי שגדל בברזיל ליד נהר האמזונס. אחת הסיבות שהתחלתי אותו היא בגלל איך שהממשלה שלנו מתנהלת - רק רבים אחד עם השני והורסים את היערות. זה נורא. הנשיא החדש כבר עשה כמה הסכמים עם מדינות כמו גרמניה למשל, כדי להפנות משאבים לאמזונס. נקווה שדברים יתפתחו בכיוון חיובי.
"יש הרבה אנשים בעולם, אם כל אחד מאיתנו יעשה שינוי - זה ישפיע על העולם כולו. אנשים פרטיים, חברות, ממשלות, פוליטיקאים", הוא אומר בנחישות. "הצילומים הדרמטיים האלה נועדו לתת לאנשים תקווה. אני רוצה שאנשים יסתכלו על התמונות וירגישו שזה כבד, שזה יפה, שהם אוהבים או לא אוהבים את זה, אבל שיבינו שיש שם מסר. שצריך להיות לשים לב לסביבה. החלום שלי הוא להראות את הסדרה הזו בכל מיני מקומות, כדי לעודד אנשים לחשוב על האחר, על האנושות, על העתיד, על מה שקורה סביבם כיום. לא רק לדבר על כסף. זה חשוב לאנושות לא פחות".