השם ג'וליאן פלוז לנצח יהיה קשור בעבותות מנומסים לדרמה התקופתית והמוצלחת, "אחוזת דאונטון". אבל כמי שמתקשה לעקור את הגעגועים לסבוניה האהובה, אני מתחילה להפנים שההשוואות של הסדרות הבאות שהנפיק הברון פלוז רק מכרסמות בהנאה מהן. נכון, ה"עידן המוזהב", שהעונה השנייה שלה הסתיימה זה עתה, והסדרה החדשה של פלוז, "בלגרביה: הדור הבא", שעולה השבוע, לפחות מקהות את תסמיני הגמילה ומספקות את מנת הדרמה התקופתית הדרושה למכורים לז'אנר. המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא להודות ל-HBO, שמאכלסת את שתי הסדרות, על שלא השאירה אותנו תלויים באוויר נטולי פלוז לחלוטין.
בלגרביה: הדור הבא - טריילר
(באדיבות MGM+)
"בלגרביה: הדור הבא" (אצלנו ב-HOT ו-yes) אמנם מוגדרת כסדרת המשך למיני-סדרה, "בלגרביה", שעלתה כפרויקט מוגבל בן שישה פרקים בשנת 2020 ב-MGM+ (אז Epix), אבל מי שניגש אליה מבלי שצפה בסדרת המקור לא זקוק לתקצירים או השלמות. הסיפור שלה עומד בפני עצמו והוא מסוג הסיפורים החביבים על פלוז, שלאו דווקא כפוף לנוסחה הג'יין אוסטנית על רומנטיקה המתהווה בניגוד לכל הסיכויים ומתפוצצת בקתרזיס מפעים בסופה אלא שולף את התסבוכת האנושית מתחת לפני השטח המבהיקים של האצולה האנגלית. ב"בלגרביה" הכרנו שתי אימהות שכולות, שחלקו טרגדיה משותפת – לפני 25 שנה הילדים שלהם ניהלו רומן חשאי ומתו. בסדרה שתי הנשים עבדו יחד כדי לשמור על סוד משותף – נכד סודי שנולד כתוצאה מאותם יחסים נמהרים. כל זה מתרחש ברובע בלגרביה, הרובע האמיד ביותר בלונדון של המאה ה-19.
ב"בלגרביה: הדור הבא", המתרחשת כ-30 שנה מאוחר יותר, אנחנו פוגשים את פרדריק טרנצ'ארד, נכדה של אחת הנשים, כשהוא מתנהל כאיש עסקים לונדוני רציני ועבש מעט. פרדריק הוא בנם של אוליבר וסוזן, שתיים מהדמויות המרושעות בסדרה הקודמת שלא הייתם נותנים להם לגדל את הטמגוצ'י שלכם. פרדריק העצי הוא נפש מסוכסכת וחש עצמו בלתי ראוי לאהבה. יש לו סיבה טובה – כילד הוא סבל מהתעללויות חוזרות ונשנות מצד אביו (ריצ'רד גולדינג, שצץ מדי פעם בפלאשבקים כמו גם אליס איב, שגילמה את אשתו, סוזן). באחד הכינוסים האציליים הוא פוגש את קלרה, צעירה יפהפייה, נבונה וכנה, שהוא מתהפנט מהשירה שלה. הרומן ביניהם תופס תאוצה ולפני שתספיקו להגיד 'לאנצ'ן ליד האגם' הופ, הוא כבר מציע לה נישואים והם הופכים לזוג. כאמור, הבילד-אפ הרומנטי המהיר ביותר שנרשם אי-פעם בדרמה תקופתית.
אבל ההתמודדות האמיתית מגיעה, כמובן, אחר כך. השריטות של פרדריק (נג'מין וויינרייט, "כנופיות לונדון") אולי מתקהות מעט נוכח ההתאהבות אבל הן שם כדי לבצבץ שוב, וקלרה (הארייט סלייטר, "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל") מתבקשת לפלס את דרכה בסבך הקומפלקסים של בעלה הטרי ולהציל את הנישואים, ומה שאמור היה להיפטר בכמה שנים טובות אצל פסיכולוג הגון, לא משהו שאציל לונדוני עשיר לא יכול להרשות לעצמו, הופך את הזוג לאומלל. במקביל מתרחשות כמובן עלילות משנה מסובכות לא פחות – אחותה של קלרה נדלקת על אחיו המנוכר של פרדריק (טובי רגבו), והמשרתת של קלרה (איליין קסידי) מריחה כמו צרות למרות כוונותיה הטובות. יחד עם אחד השרתים היא מספקת את ליטרת השערוריות המתרחשות מתחת לפני המדרגות, עוד קו עלילה אהוב וחשוב בדרמות של פלוז.
כל אלה ודמויות נוספות לא הופכים אמנם את "בלגרביה: הדור הבא" לסדרה יוצאת דופן או אפילו בולטת, אבל היא בהחלט עונה על הקריטריונים הבסיסיים של דרמות תקופתיות מסוגה (תלבושות, גינונים, מעמדות וכסף), ויש בה אלמנטים מהנים. היא חסרה בעיקר את ההומור והשארם הממזרי ש"אחוזת דאונטון" ידעה להבריק איתן. הדבר הכי קרוב פה למגי סמית', הרוזנת מגרנתהאם, הוא המרקיזה ד'אטניאק (קלוד פרון), אשת עסקים צרפתיה ודומיננטית שנוטה לתחוב את אפה הצרפתי לעניינם של אחרים, נטייה בלתי נסלחת במנטליות האנגלית.
2 צפייה בגלריה
הרעים הם רעים, הטובים הם טובים ואין חפיפה בין השניים. מתוך "בלגרביה: הדור הבא"
(צילום: באדיבות MGM+)
לפחות משני הפרקים הראשונים נדמה שהמורכבות והיכולת של דמויות שונות ב"אחוזת דאונטון", למשל, לנוע בין היותן אכזריות וטועות לעתים לבין אנושיותן והיכולת שלהן להתחבב על הצופים, אינה נוכחת כאן. הרעים הם רעים, הטובים הם טובים ואין חפיפה בין השניים. אבל הכישרון של פלוז להטיל על אנשים מהמאה ה-19 התמודדויות שאנשים במאה ה-21 יכולים להזדהות איתן, ועדיין לשמור על אופי התקופה, בהחלט מייצר דרמה תקופתית שנותנת תמורה הולמת לזמנכם היקר.
