התופעה ששמה היא טיילור סוויפט כבר מזמן חורגת מגבולות ההיסטריה של מעריצות ומעריצים צעירים, וגם מעבר לשאלה לגבי איכותו של הסגנון המוזיקלי של הזמרת. זה פשוט לא רלוונטי אם אהבתם או לא אהבתם את האלבום האחרון שלה - כשבגיל 33 הכוכבת משפיעה על תעשייה שלמה, כשהיא משנה שוב ושוב את הכללים ושוברת שלל שיאים בכל הנוגע למכירות של אלבומים וכרטיסים, כמו גם מספרי האזנות, ואפילו משפיעה על הכלכלה בארצות הברית (ובהחלט גם בעולם) - קשה מאוד להתעלם מההצלחה. כמעט בלתי אפשרי.
בימים אלה הזמרת נמצאת בשיאו של סיבוב ההופעות הבינלאומי שלה שנקרא The Eras Tour, שחוגג את התקופות השונות בקריירה שלה שהתחילה כבר בעשור הראשון של המילניום. ההודעה על צאת סרטה החדש, זה שמתעד את הטור המצליח של הזמרת, התקבלה בהתלהבות אדירה ברחבי העולם. כעת, לאחר שנודע כי הוא מגיע גם לישראל ויוקרן במקביל ביותר מ-100 מדינות נוספות, הגיע הזמן להבין על מה כל ההתלהבות?
כל הדרך מפנסילבניה לפסגת הפופ העולמי
כשהייתה בת 14 בלבד סוויפט ואימה עברו לנאשוויל, בירת מוזיקת הקאנטרי של ארצות הברית, במטרה להזניק את הקריירה של הזמרת הצעירה. זה לקח קצת זמן והרבה נחישות, אבל אלבום הבכורה של הסינגר-סונגרייטרית שנשא את שמה יצא לבסוף ב-2006 ועשה לא מעט רעש, כשהתברג למצעדי הלהיטים בארצות הברית ובישר לעולם על זמרת הקאנטרי החדשה בשטח.
לכתבות נוספות בנושא:
סוויפט הוציאה שני אלבומים נוספים, Fearless ב-2008 ו-Speak Now ב-2010 - לפני שהתחילה בפזילה ז'אנרית מהקנאטרי עתיר הגיטרות אל הפופ המסחרי והמתוק, את השינוי ניתן לשמוע כבר באלבומה הרביעי Red והסינגל המוביל מתוכו We Are Never Ever Getting Back Together. בהתאמה אותו שינוי זיכה את הזמרת בהצלחה גדולה גם מחוץ לארצות הברית - ולהיטיה טיפסו אל פסגות המצעדים גם באוסטרליה ובאירופה.
הזמרת המשיכה להוציא אלבומים בקצב שיא של אלבום אחת לשנתיים-שלוש, כשההוצאה שזיכתה אותה בהצלחה המסחרית המשמעותית ביותר הייתה אלבומה 1989, יצירת פופ מובהקת שהודיעה באופן רשמי שהזמרת כבר יצאה מזמן מגבולות הקאנטרי והיא שולטת במיינסטרים.
עשרה אלבומי אולפן הוציאה סוויפט במהלך 17 שנות קריירה, הוצאות שזיכו אותה בלא פחות מ-12 פרסי גראמי ושאותן היא חוגגת בסיבוב ההופעות הנוכחי - The Eras Tour כשמו כן הוא - אבל אי-אפשר לדבר על חגיגת התקופות בסיבוב ההופעות, בלי להזכיר את הדרמה שהתחוללה סביב קטלוג היצירה של זמרת שבגללה היא נאלצה להקליט את רוב אלבומיה מחדש.
את ששת אלבומיה הראשונים הקליטה הזמרת בחברת התקליטים "ביג מאשין", כשב-2018 חתמה ב"ריפבליק", כשהחוזה שלה עם החברה הראשונה תם לאחר שנים רבות של עבודה משותפת. שנה לאחר מכן ב-2019 רכש סקוטר בראון, איש עסקים ומפיק מוזיקלי מוכר בתעשייה שייצג אמנים כמו ג'סטין ביבר, דמי לובאטו ואריאנה גרנדה, את "ביג מאשין", מהלך שהפך אותו לבעל הזכויות של המוזיקה, הקליפים והזכויות ליצירה של סוויפט, כמו גם ליתר האמנים שהקליטו בחברה.
5 צפייה בגלריה
חוגגת את התקופות בקריירה שלה - ואת השליטה המחודשת בזכויות היצירה. טיילור סוויפט
(צילום: Mike Coppola/Getty Images)
במשך שנים סוויפט ניסתה לרכוש את הזכויות למאסטרים הישנים שלה - קבצי המוזיקה המקוריים שאותם ניתן לשכפל לטובת הפצה, או לשימוש חופשי כראות היוצר - כמו לדוגמה בשילוב בסרטים ובהופעות, בטקסים ואירועים, פעולה שהזמרת לא יכלה לבצע מכיוון שהחברה אחזה בזכויות ולא שחררה אותן.
במטרה להשיג שליטה על היצירה שלה, סוויפט החלה בהקלטה מחודשת של אותם האלבומים ויוצרת מאסטרים חדשים שאותם תפיץ מחדש במקום ההקלטות הישנות. בשנים החולפות היא הספיקה להקליט ארבעה אלבומים - Fearless (Taylor's Version), Red (Taylor's Version), Speak Now (Taylor's Version) ו-1989 (Taylor's Version) שצפוי לצאת בחודש הבא. כעת, נותרו לה בסך הכול שני אלבומים נוספים להקליט - אלבום הבכורה שלה, ו-Reputation.
אותו מהלך זיכה אותה בהצלחה חסרת תקדים, כשההקלטות המחודשות של האלבומים שברו שיאי האזנה בשירותי הסטרימינג השונים, וסוויפט אף הייתה המוזיקאית המרוויחה ביותר ב-2021, הודות לאלבומיה המוקדמים ששווקו בהוצאות מחודשות, כשברקע היוצרת מוציאה במקביל אלבומים חדשים ומקוריים. הזמרת הצליחה לעורר מחדש שיח חשוב והכרחי בנוגע לזכויות אמנים, קניין רוחני ואתיקה בתעשיית המוזיקה, ושינוי של חוקי המשחק, וזכתה לסיקור נרחב בתקשורת, כשמוזיקאים, עיתונאים, פוליטיקאים וחוקרים אקדמיים תמכו בה. כל התנצלות שפרסם בראון, שגרם לכל המהלך הזה, בנושא טרם הצליחה לנקות את שמו, ובחודשים האחרונים הוא אף ננטש על ידי מיוצגים מוכרים רבים.
טיילור סוויפט וכלכלת ארצות הברית
עם התקדמות הקלטת המאסטרים וההצלחה האדירה שלהם, ב-The Eras Tour סוויפט כאמור חוגגת את הקטלוג המרשים שלה, כשהיא מפנה מקום של כבוד לכל אחד מהאלבומים ההם.
סיבוב ההופעות יצא לדרך במרץ אשתקד בארצות הברית, כשהביקוש לו היה רב כל כך שסוויפט הייתה האמנית הראשונה להופיע פעמיים וגם שלוש ברצף בחלק מהערים שבהן עצרה כמו גלנדייל (אריזונה), לאס וגאס, ארלינגטון (טקסס) ועוד רבות. מדובר בהופעות ענק שמתקיימות באצטדיונים מול כ-70 אלף איש בכל ערב. הטור עצר ב-17 ערים שונות בארצות הברית, ועד כה הזמרת הופיעה בפני קהל אדיר של מיליוני מעריצות ומעריצים.
בסוף אוגוסט העניקה ארבע הופעות ברצף במקסיקו, ובנובמבר תגיע גם לברזיל. משם סוויפט תמשיך לשלוש יבשות נוספות - כשתופיע באסיה, אוסטרליה ואירופה - כשהטור עצמו צפוי להסתיים רק בנובמבר 2024. סך הכול לסיבוב ההופעות הנוכחי מתוכננות 146 הופעות, כשביום פתיחת מכירת הכרטיסים לבדו, נמכרו יותר מ-2.4 מיליון. הטור צפוי להכניס כ-2.2 מיליארד דולר, ובכך ייחשב לאחד הרווחיים בעולם - כשמולה מתחרה כמובן גם ביונסה, שסיימה אתמול (א') סיבוב הופעות מצליח משלה - Renaissance. והבוקר הדיווחים שטענו כי היא עובדת על סרט הופעה הפכו למציאות, עם יציאת טריילר.
לכל אלה מתווספת כמובן תעשיית מרצ'נדייז מטורפת שכוללת בגדים, תכשיטים, פוסטרים ומדבקות, אבל גם יצירות DIY כמו צמידי חברות שהמעריצות שוזרות בבית לקראת ההופעה.
לצד ההכנסות המטורפות שלה, הזמרת מקפידה לתת מענקים ביד נדיבה לכל נוגעים בדבר. מוקדם יותר הקיץ סוויפט העניקה בונוסים של 100 אלף דולר לנהגי המשאיות שלה שעושים את עבודתם נאמנה. אבל לא רק העובדים זכו ליהנות מהפירות - סוויפט העניקה תרומות משמעותיות לבנקי מזון ברחבי ארצות הברית, כשבנק מזון באריזונה בישר שתרומתה של הזמרת הייתה כה גדולה שהיא אפשרה להם לשלוח משאיות שהכילו כ-20 אלף קילוגרמים של מזון טרי.
מלבד הפילנתרופיה, סיבוב הופעות בקנה מידה שכזה משפיע באופן ישיר על הכלכלה בארצות הברית, כשהוא מפתח תיירות מקומית בכל נקודה שבה הזמרת עוצרת, כשביעדים מסוימים שליש מסך הקהל שהגיע לאזור מתחם האירוע כלל לא אחז בכרטיס - אלא הגיע כדי להאזין להופעה מחוץ לכותלי האצטדיון.
זו הזדמנות טובה להזכיר שלצד מיליוני המעריצים שיזכו לראות את הזמרת באחת מהופעותיה, מיליונים נוספים של מעריצים ומעריצות לא הצליחו לעשות זאת. כשנפתחה המכירה לראשונה למעלה משלושה מיליון לקוחות נרשמו בתור לניסיון לרכוש כרטיסים, אך חוו תקלות טכניות כשטיקטמאסטר - החברה הרשמית שאחזה בבעלות המכירה של סיבוב ההופעות - לא עמדה בביקוש והאתר שלה קרס.
סוויפטיז (כינוי חיבה למעריצות ומעריצים אדוקים של הזמרת) מסוימים אף לקחו את הסאגה הזו לבית המשפט בניסיון לתבוע ייצוגית את חברת הכרטיסים על עוגמת הנפש שנגרמה להם. אחרי שטיקטמאסטר פרסמה התנצלות פומבית, וכך גם הזמרת, הסערה הגיעה גם לחקירה בקונגרס.
אורות, מצלמה - אקשן
אחרי שהסערות שכחו, מה בעצם קורה על הבמה? הביקורות מעבר לים שיבחו את היוצרת על בנייה מפוארת של ההופעה וב"רולינג סטון" אף השוו את ההופעה של סוויפט ל"משהו שהייתם רואים בברודווי", כשהסט-ליסט האימתני (44 שירים) מחולק למופעים קטנים, המקובצים לפי תקופות עבור כל אחד מעשרת האלבומים. כל מיני-מופע כזה מאופיין בתפאורה, תלבושות וסגנון שמתאים לאותה התקופה.
כעת גם אלה שחלמו לראות את סיבוב ההופעות ולא הצליחו להשיג כרטיס, וגם אלה שנהנו בהופעה יוכלו לשחזר את ההצלחה ולצפות ב-Taylor Swift: The Eras Tour. הסרט צולם במהלך שלוש ההופעות שסוויפט העניקה באצטדיון SoFi בלוס אנג'לס, קליפורניה, באוגוסט, ויוקרן ברחבי העולם בלמעלה מ-100 מדינות, כמו גם בישראל במתחמי סינמה סיטי, פלאנט ורשת בתי הקולנוע לב החל מ-13 באוקטובר.
מכירת הכרטיסים נפתחה בשבוע שעבר, ומי שתהו לגבי המחיר הגבוה יחסית לכרטיס להקרנה (ברשת יש גם תוספת עמלה של כמה שקלים - 63.9 שקל בסינמה סיטי, 63.5 שקל בלב ובפלאנט, שמציעים גם הקרנה באולם איימקס ב-68.5 שקל) יכולים להתנחם בכך שהמחיר בארצות הברית עומד על 19.89 דולר (כ-75 שקלים, רפרור לשם האלבום המצליח 1989 שעתיד לצאת בהוצאה מחודשת החודש) ושבעצם הכרטיס בישראל זול יותר.
משך הסרט הוא 165 דקות, ולכן יש להניח שלא יכיל את כל השירים שבוצעו במהלך המופע - שנמשך לאורך יותר משלוש שעות, ובינתיים לא נמסרו פרטים נוספים על תוכנו. גם מכירת הכרטיסים המוקדמת לסרט ברחבי העולם שברה שיאים, ועל פי דיווחים ההכנסות הצפויות של הסרט בסוף השבוע הראשון שלו עשויות להסתכם ביותר מ-100 מיליון דולר. כך או כך - ברור שמדובר בתופעה יוצאת דופן, שחורגת מכל מה שהפופ המסחרי ראה בשנים האחרונות.
