בני נוער בסיכון בעיר פריפריאלית סוחרים בסמים, לא בוחלים באלימות כמוצא ראשון, מסובכים עם החוק, מיואשים מהמבוגרים שמקיפים אותם. לאחד מהם יש סיכוי לשבור את המעגל כשהוא מקבל הזדמנות לחיים נורמטיביים. כולם מגולמים על ידי שחקנים אנונימיים. נשמע מוכר? היינו שם לא מזמן עם "בני אור" (yes) שהפכה ללהיט היסטרי בקרב בני נוער וילדים, וכעת מגיעה גרסת התאגיד - "עלומים", שהפרק הראשון שלה שודר אמש (ב'). ולא שאני רומזת להעתקה, חלילה. הפקת סדרה דורשת לפחות שנה, אבל כנראה שיש משהו במים של יוצרים טלוויזיוניים וגופי שידור שלוקח אותם למחוזות דומים.
מתוך "עלומים"
(באדיבות כאן)
למרות שנכתבה על פי סיפורים אישיים של היוצרים שלה, "בני אור" לא הצליחה להתרומם מעל הריאליזם המייאש של נוער אבוד בבאר שבע. "עלומים" לוקחת צעד אחד קדימה משם, אבל עדיין מתקשה להעניק אופי ומורכבות לחיי הגיבורים שלה. זירת ההתרחשות העיקרית של "עלומים" היא בית ספר לנוער בסיכון שנשר ממסגרות אחרות הממוקם בבית שמש, ועל שמו קרויה הסדרה - מן הסתם משחק מילים על המשמעות הכפולה של המילה, בני נוער אבל חסרי זהות. העלילה נעה על שני מישורים מרכזיים: זו הבוגרת, שמערבת דמויות מבוגרות - יניב ביטון בתפקיד דרמטי ראשון כאבנר, חוקר משטרתי שעובד על תיק אונס, אשתו נעמי, שמגלמת שני כהן, שעובדת כמורה ב"עלומים" ויהודה לוי כיניב, תל אביבי אמיד ומסתורי שמגיע לבית הספר במסגרת עבודות שירות וכנראה מערער את האיזון העדין בבית הספר ואולי בעיר כולה.
אלא שקו העלילה הזה סובל מקלישאתיות יתר, שלא פעם גובל בחוסר היגיון. כל החשודים של אבנר, החוקר, מגיעים משום מה מבית הספר. הוא משאיר את האדם הכי פחות חשוד במעצר ללא סיבה והדיאלוגים שלו שאולים בגסות מסדרות פשע ומשטרה, וחבל, כי ביטון הוא שחקן מצוין, שכמו קומיקאים אחרים לפניו (שלום אסייג, גורי אלפי, רותם אבוהב, אדיר מילר) עשוי לפרוח בתפקידים דרמטיים; אמא של אושר מכורה לסמים כמו בסרט של אבי ביטר; המנהלת של בית הספר, גאולה (רוית יעקב), היא דמות שטוחה שרק צווחת על הנערים ומנסה להניח יד על כספים. הפוטנציאל היחיד לעניין הוא במערכת היחסים הלא ברורה עדיין בין הדמויות של לוי לכהן.
הציר השני הוא זה של הנערים שלומדים בבית הספר ומגיעים ממשפחות מפורקות או מעוטות יכולת. הדמויות העיקריות הן מנחם (אופק פסח, אח של חגו ב"המפקדת"), המנהיג אושר (אמיר טסלר), הנער עם הסיכוי למחיקת תיקים וגיוס לצבא, וואסה (יניב אלמנך) הוא הנער האתיופי שמנסה להתקבל לריאליטי מוזיקה כדי להציל את עתידו אבל מוצא את עצמו כחשוד מרכזי בחקירת אונס. הקיום של בני הנוער האלה הוא אחד לאחד הקלישאה המוכרת של נוער עברייני - מכירת סמים, ונדליזם, ביזוי נשי פה ושם, ישיבה בזולה, דיאלוגים ריקים, אינטרקציות אלימות ועימותים עם החוק. למעט טוויסט אחד מפתיע, שמגיע בסוף הפרק השני ומוכיח שאפשר לעשות טלוויזיה מפתיעה, ציר העלילה הצעיר (לפחות בשלושת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת) לא מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית של הז'אנר, ובעיקר מקעקע את המונח "נוער בסיכון" ומזהה אותו שוב עם עבריינות אלימה.
"עלומים", שיצרו גיא סידיס ("בלו נטלי"), נירית ירון ("סיפורי תל אביב") ותאופיק אבו והיל ("הנערים"), תתפרש על פני תשעה פרקים ואם ללמוד מניסיון העבר, תקרוץ בעיקר לצופים צעירים יותר. אלא אם כן צפויה הסתעפות עלילתית מפתיעה, נדמה שגם במקרה הזה טעו היוצרים להאמין שריאליזם שטחי עשוי להחליף עלילה יצירתית ושייאוש יכול למלא את מקומם של דמויות עגולות ודילמות שמעוררות הזדהות. אלימות ויזואלית היא כבר לא דיל ברייקר ביחסים בין הצופה לטלוויזיה שלו, כפי שמוכיחה "משחק הדיונון", אבל טלוויזיה טובה מצריכה גם סיפור שיצדיק את האלימות הזאת - ובגזרה הזאת "עלומים" עדיין מאחור.
