בעידן בו הטלוויזיה שלכם עולה על גדותיה מרוב היצע, רוב הסדרות מבקשות להצטייד באיזה עוגן שימשוך אליו צופים. ב"לאקי האנק" זו הנוכחות של בוב אודנקירק, סול גודמן מ"סמוך על סול", שמגלם את התפקיד הראשי. אלא שבכלל לא בטוח שמי שהגיע לסדרה בגלל גודמן יישאר בה בגלל הדמות שהוא מגלם: ויליאם הנרי (האנק) דוורו ג'וניור, ראש המחלקה האנגלית בקולג' סתמי בפנסילבניה. לא בגלל שמדובר בסדרה גרועה או אפילו ממוצעת - "לאקי האנק" היא דווקא סדרה חכמה ולא שגרתית - אבל לא בטוח שדמותו של פרופסור מלנכולי ולמוד סבל, שנאבק במשבר גיל כלשהו ומתמודד עם קושי עצום להזיז את הגבינה שלו, היא זאת שתקסום למי שנהה אחרי עורך הדין החלקלק שמצליח לחלץ את עצמו מכל סיטואציה באמצעות דיבורים.
"לאקי האנק" - טריילר
(צילום: באדיבות AMC)
אבל הנה אנחנו פה, ואם כבר הטרחתם את עצמכם לפחות תתנו צ'אנס. לזכותו של אודנקירק הוא מגלם היטב גם את הדמות הזאת, שיש בה הרבה פחות בשר לחלץ ממנו חומר למחשבה וגם הנאת צפייה. אנחנו פוגשים את האנק רגע לפני שהוא נושא נאום קריטי במהלך שיעור ספרות שהוא מעביר בקולג' שהוא מלמד בו. אחד התלמידים, שמשוכנע שהוא כישרון יוצא דופן בתחום הספרות, מקריא סיפור פרי עטו ודורש מהפרופסור שלו לשמוע מה דעתו. האנק, שבאופן מובהק פחות משוכנע שמדובר בעילוי, מנסה להתחמק אבל התלמיד תובע והאנק קופץ על העגלה וצולב אותו. כשהתלמיד תוהה מי שמו, בכל זאת הספר היחיד שהוא כתב לא קיים אפילו בספריית הקולג' בו הוא מלמד, האנק מצהיר שהוא יודע שכולם, כולל הוא, לעולם לא יצליחו לממש את הפוטנציאל שאולי יש להם, וההוכחה הטובה ביותר היא ש"כולנו פה, בקולג' ריילטון, בירת הבינוניות!".
לביקורות טלוויזיה נוספות:
הנאום הזה לא רק מעלה את חמתם של הסטודנטים ושל הקולגות הנעלבים של האנק, שמנסים להדיח אותו מתפקידו כיו"ר החוג, הוא גם מלמד את הצופה הרבה על האנק עצמו. בפרק הראשון והיחיד ששודר בינתיים (אתמול ברשת AMC האמריקנית, ועתיד להגיע אלינו ל-yes בתחילת אפריל) אנחנו למדים שהבינוניות היא הטרגדיה האישית של האנק דוורו, והיא מלווה אותו כבר שנים: הוא לכוד בעיר שהוא מתעב ואשתו, לילי (מיריי אנוס הנהדרת), משתוקקת כבר שנים לעזוב לטובת ניו יורק, אבא שלו, חוקר ספרות מפורסם ומצליח שלא החליף איתו מילה 15 שנה, מטיל עליו צל מקצועי כבד טהדיקן (אוסקר נונז, "המשרד"), מניף מעל המחלקה שלו את חרב הקיצוצים. האנק מתנהל בחיים שהוא לא אוהב (80 אחוזי סבל, לפי החישוב של אשתו) ובעולם מקצועי שהוא מתעב, אבל מסיבה כלשהי, שטרם התבררה, הוא לא מסוגל לבצע שינויים. יש לו את כל מה שצריך כדי להיות בר מזל, כפי שמציע בסרקסטיות שם הסדרה, אבל המציאות כמובן אחרת.
"לאקי האנק" היא עיבוד חופשי של רומן מאת ריצ'רד רוסו, שיצא בשנת 1997. השואו ראנרים, פול ליברשטיין ("המשרד") ואהרון זלמן ("עמק הסיליקון"), שינו קצת את קו העלילה ויצרו קומדיה מרירה ונוגעת ללב. היא מזכירה במשהו את "החוג לאנגלית" שעלתה בנטפליקס לפני פחות משנתיים, במובן הזה שהיא מסקרת גם את הפוליטיקה מאחורי החוגים האקדמיים וספציפית דווקא את החוג לספרות אנגלית ועוד יותר ספציפית את הסגל המכהן. אבל מה ששם התבטא בדרמה חמימה ומאוד עדכנית, כאן מתגבש לכדי שעטנז של דרמה וקומדיה יבשושית וצינית, ועמוסה בהמחשות סימבוליות, כמו בסצנה בה האנק מנסה לרדוף אחרי אשתו, שיצאה לריצה פורקת זעם, אבל היא הולכת ומתרחקת ממנו כשברקע השיר I Started a Joke של הבי-ג'יז; או כשאנחנו שומעים את האנק מקריין את המחשבות שלו – אלמנט מוזר לכשלעצמו בסדרה – רגע אחרי שהוא נזף בתלמיד על העובדה שהדמויות שלו שומעות את המחשבות האחת של השנייה. הגיבור המוביל שלה הוא טיפוס סרקסטי שלא קל לחבב, ובמהלך האקספוזיציה הארוכה מדי של הפרק הראשון, גם קשה למצוא סיבות למה כן.
2 צפייה בגלריה
אודנקירק מוכיח שהוא יכול להכניס חיים כמעט בכל דמות. מתוך "לאקי האנק"
(צילום: באדיבות AMC)
אבל הסדרה בהחלט מפצה על כל אלה, ראשית במשחק המצוין של אודנקירק, שמוכיח שהוא יכול להכניס חיים כמעט בכל דמות, ובגלריית הדמויות הנהדרת שמשחקת לצידו (סוזן קרייר היא גרייסי, המרצה שממרידה את שאר המחלקה נגד האנק, דידריך ביידר הוא החבר הטוב שלו), הדיאלוגים שנונים, יש סאטירה אקדמית - וגם אם הפרק הראשון עדיין לא חושף את התמונה כולה הוא מסקרן ונושא בחובו הבטחות שהסדרה עשויה לקיים. זה לא אומר שהאנק יפסיק לסבול, אבל סיכוי לא רע שאנחנו דווקא נהנה.
