בתוך תעשייה שמשקיעה מאמצים לא מבוטלים ביצירת תוכן מקורי וחדשני בניסיון לבלוט מעל האוברדוז הטלוויזיוני המבלבל, יש ז'אנר אחד שלא משתנה, וכנראה שהוא פה כדי להישאר. אתם מכירים אותו. החוקר המשטרתי הזה, המרדן, שמכור לצדק, זה שתמיד חותר תחת הסמכות, הנון-שלאנט עם ההומור היבש, לרוב הוא גם כריזמטי וחתיך בדרכו. הוא תמיד מוצא את עצמו עובד לבד על איזו חקירה שאף אחד אחר לא רוצה להתעסק איתה, מרחרח בניסיון לחשוף משהו שכולם היו מעדיפים לקבור, או יותר טוב, מעצבן בדרך מישהו בכיר, מושעה מהעבודה שלו ואז ממשיך לחקור את התיק הזה סוליקו, לא בתפקיד. יחסי האנוש שלו גרועים, לפעמים הוא אנטיפת או הודף ממנו אנשים באמצעות עלבונות, אבל יש לו לב טוב. והיה לו רק ג'וב אחד: לא להסתבך בצרות, אבל הוא פשוט לא מסוגל לעשות את זה. הוא לא מסוגל.
אז תכירו את המרענן הרשמי של סוף הקיץ שלכם, Bad Monkey, מבית אפל TV פלוס. וינס ווהן ("לדפוק חתונה") הוא אנדרו יאנסי, חוקר במשטרת פלורידה קיז שנמצא כרגע בהשעיה בעקבות תקיפה פזיזה שביצע נגד בעלה של המאהבת שלו, בוני (מישל מונהאן). יאנסי אוהב מאוד לשבת על כיסא מחוץ לבית שלו ולהתבונן בטבע, אבל הוא גם אוהב להיות חוקר. ולכן כשהשותף המשטרתי שלו לשעבר, רוגליו (ג'ון אורטיז), מציע לו משימה משטרתית שתסלול את הדרך שלו חזרה הוא הולך על זה. המשימה שהוא מתבקש לבצע היא העברה של יד כרותה שנמצאה באחד האגמים למשטרה של מיאמי, בניסיון להפוך אותה לבעיה של מישהו אחר. יאנסי לא מצליח להדביק את היד, שאגב התקבעה בעקבות צפידת מוות על תנועה מגונה, למשטרת מיאמי, אבל הוא גם לא מצליח להרפות מהסקרנות שאוחזת בו ולהיפטר מהיד כפי שהורה לו המפקד הישיר שלו. הוא לא מסוגל.
מכאן מתחיל מסע עשרת הפרקים של ווהן-יאנסי, שיוצא, ניחשתם נכון, לחקירה משלו, יחד עם מנתחת הגופות שהוא פגש במיאמי, רוזה קמפסינו (נטלי מרטינז), בניסיון לחשוף את הסיפור האמיתי שמאחורי היד. זה כולל עימותים עם אשתו של בעל היד, איב (מרדית' האגנר) ובן הזוג החדש שלה, כריסטופר (רוב דלייני). העלילה מתנהלת על ציר מקביל, לפחות עד ששני הצירים מתאחדים, גם באיי הבהאמה, שם מתגורר נוויל הדייג (רונלד פיט היפהפה). נוויל חי חיים צנועים עם הקופיף שלו, דריגס, עד שיזם נדל"ן מחליט להקים על השטח שבו הוא גר ריזורט מפואר, ונוויל מנסה את כל האמצעים שעומדים לרשותו כדי למנוע מהריזורט להתממש - זמנים נואשים דורשים צעדים נואשים - כולל הזמנת קללה ממלכת הדרקון שמתגוררת על האי (ג'ודי טרנר-סמית'), שהתפקיד שלה הולך ומתרחב עם התקדמות העלילה.
אם "באד מאנקי" נשמעת לכם כמו הכלאה בין "הלוטוס הלבן" לרוב הסרטים של ברוס וויליס, זה לא בהכרח רחוק מהאמת. הנופים של הבהאמה מצד אחד ופלורידה הנופשנית מצד שני מייצרים את הוויז'ואל הנינוח והצבעוני, זה שהתעלומה רוחשת תחתיו. מנגד ישנו ווהן, על כל 196 הסנטימטרים שלו, וכשהוא משייט באופניים על קו החוף של פלורידה קיז בדרכו לפתור מקרה רצח הוא בהחלט מראה מסכך לעיניים דואבות. מצד שני ישנה עלילת המתח, שאף אחד לא ממש נסער בגללה והיא מתקדמת בעצלות אל עבר הפתרון שבהחלט סובל דיחוי, ולאיש לא אכפת אם זה יקרה עכשיו או בפרק הבא, כי כל עוד ווהן בתמונה, מפטפט את עצמו לדעת בדיבור המהיר והלאקוני שלו, אין לאן למהר. אפשר להתרווח אחורה ולהתענג על הביצוע הכמעט מושלם שלו לאנדרו יאנסי, כשברקע קריינות מוצלחת למדיי א-לה "ביג לבובסקי", בהגשת טום נוביצקי שגם מגלם את אחת הדמויות בסדרה.
"באד מאנקי" אומנם מתבססת על הרומן המצליח, "באד מאנקי" של הסופר האמריקאי קארל היאסן, אבל כרגע ההורה היותר דומיננטי שלה הוא דווקא מי שעיבד את הספר לסדרה, ביל לורנס, האיש שהביא לכם את "סקראבס", זכותה תגן עלינו, את "שרינקינג" ובעיקר את "טד לאסו", שהפכה בלי כוונה לסדרה המזוהה ביותר עם אפל TV פלוס. לורנס ידע לקחת את ההומור השחור והכתיבה החדשה של היאסן ולרתום אותם לטובת הכישרון הבולט שלו עצמו - שילוב של פיל גוד קומדי עם דרמה.
"באד מאנקי" מתפרשת, כמו רוב הסדרות של אפל TV פלוס, על עשרה פרקים בני 45 דקות עד שעה, וגם הפעם זה מרגיש כמו התחייבות קצת מוגזמת לכל פרק, אבל איכשהו פה זה עובר יחסית חלק, כי יחסית לדרמת פשע, "באד מאנקי" היא הכול חוץ מתובענית או מותחת, כלומר היא מהנה, מצחיקה ובאמת מבדרת. אפל TV פלוס הכריזה עליה כבר ב- 2021, כלומר הסיקה את המסקנות המתבקשות די מהר אחרי עלייתה של "טד לאסו", אבל קורונה ושביתת תסריטאים דחו את השידור שלה, עד עכשיו. למזלם של כל הנוגעים בדבר, היה שווה לחכות.