הפיוס עם ההורים שלי הוציא אותי ממשבר / בגיל 29, בפעם הראשונה, התרסקתי לחתיכות. הרגשתי משותק. לא הצלחתי לקום מהספה. התרוקנתי מהכוחות שלי ומהחיות שהייתה בי. זה נשמע סימפטומים של דיכאון או חרדה אבל זה לא היה שם. היה עצב פנימי וריקנות מטורפת, זה לא דבר שקרה לי לפני. אני לא יודע מה היה הטריגר. והייתי בהרבה סיטואציות שיכלו להפיל אותי, ופתאום משום מקום זה קרה. הכל מתקתק, הכל עובד, הרווחתי כסף, צילמתי סרט, הייתי בזוגיות, אבל כביתי. איבדתי כל תשוקה עד שזה הגיע למצב שאמרתי לאלוהים, בוא חבק אותי וקח אותי, אני סיימתי. ואז עשיתי סיבוב בקברי צדיקים, הלכתי לרבנים כשאני הכי אנטי. הלכתי למכשפות, לסדנאות ולטקסים שבהם שישה אנשים מחזיקים ידיים ואתה שוכב ומרימים אותך ועיניים קשורות עם מחטים של דיקור במצח. כל מיני הזיות. ואז התחלתי לדבר עם אלוהים. אמרתי, אלוהים עוזר לי בהכל, אבל אלוהים לא יכול להתערב בין אדם לחברו, זה האדם שמולי צריך לסלוח לי. וזו הייתה נקודת המפנה, לידה מחדש. הלכתי לבקש סליחה מההורים שלי, אם הם נפגעו מהחזרה שלי בשאלה, ושדיברתי על העניין הזה בריאליטי, שנחשפתי בריאליטי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ידעת שהשתתפות שלך פגעה בהם?
היינו בנתקים ארוכים ואני מאמין שזה לא החמיא להם בכלל הסאגה סביב 'האח הגדול' והפידבקים שקיבלו או לא קיבלו ברחוב. ואני יודע שהורים צריך לכבד ולבקש מהם סליחה גם אם אתה חושב שאתה צודק. אחרי ששנים הייתי מונע מהמקום הזה של אני לבד בעולם, אני שורד, הבנתי שאני צריך להתחבר למקור האנרגיה הכי גדול שלנו, המשפחה. זה היה לי מאוד קשה, אבל אחרי הדבר הזה נולדתי מחדש. יותר מזה, בשבוע שלפני יום ההולדת חליתי בקורונה, וזה נתן לי זמן לחשוב. בלילה של יום ההולדת שלי חלמתי שאני יושב ליד אמא שלי ואני בהיריון, ואמא שלי אומרת לי מזל טוב. מאוד נבהלתי מהחלום הזה, בדקתי למחרת מה זה אומר כשגבר חולם על היריון וגיליתי שזו לידה מחדש. ביום ההולדת יצאתי מהבידוד, יצאתי עם הכלב לטיול וראיתי שגנבו לי את האופנוע. היה לי אופנוע חדש, אתה אמור להתבאס, אבל שמחתי. הרגשתי שאלוהים אומר לי ישראל, תאט, תלמד ללכת מחדש, אתה לא צריך אופנוע עכשיו. אז קניתי אופניים עם פדלים.
לא צריך לשתף את ההורים שלי בכל מה שקורה לי / ההורים שלי לא יצפו בסרט 'כאילו אין מחר' שבו אני בתפקיד הראשי. גם לא סיפרתי להם על הצילומים. הם גרים בבני־ברק, אין להם טלוויזיה ואין להם סמארטפונים, הם חרדים הארדקור והם לא אמורים לדעת. אשמח אם לא יקבלו ד"שים מהסרט, מהסיבה שאני מכבד את החיים שלהם והם מכבדים את שלי. אנחנו בקשר היום, יש דברים מסוימים שבהם אנחנו כן מערבים אחד את השני, אבל הם לא יודעים שהצטלמתי, ומעדיף גם שלא יידעו. כמו שהם יודעים לא להטיף לי על דת, אני לא דוחף להם לפרצוף דברים שאני יודע שהם לא ברוח שלהם.
לגור על הסט במשך יותר מ־20 ימים לא הפליפ אותי / התפקיד בסרט הגיע אליי. בדיוק יצאתי מ'האח הגדול', הייתי בכל מיני השקות ופרימיירות ולאחת מהן הגיע במאי הסרט, ניצן גלעדי. חברה טובה שלו היא עורכת בתוכנית, הוא היה אצלה בבית וראה פריים שלי מתוך 'האח', ואמר, "זה הדמות הראשית, מי זה?" הוא ניגש אליי שם, אני הייתי בתוך הכאוס, לא ידעתי מי נגד מי, ואמר לי, "אני במאי ויש לי תפקיד ראשי בשבילך". עניתי שאני לא שחקן, שזה נשמע לי גדול מדי, וזה התמסמס לי במוח בתוך הרבה הצעות שהיו באותה התקופה. חודש וחצי אחר כך עברתי על מיילים וראיתי מייל ממנו. עשינו פגישת אודישן של שעה. שום קשר ביני לבין משחק לא היה שם, ואנשים סביבו אמרו לו, "הוא לא שחקן, הוא ריאליטי". נכנסנו לשמונה חודשים של חזרות כשאין עדיין חוזה חתום, כלומר אני לא בטוח שאשחק בסרט הזה והוא רואה במקביל עוד שחקנים. הייתי בחזרות איתו ועם הקאסט כשאני כל הזמן בחוסר ודאות. ולא הולך טוב, אני לא מצליח להביא את הדמות, והקאסט נותן בראש. ככה עוברים כמה חודשים. אני לא יודע מה גרם לי להאמין בעצמי, אבל אמרתי לו שבמאני־טיים אני אפציץ. ארבעה ימים לפני הצילומים זה עדיין לא קרה. ניצן הבמאי התקשר לסוכנת שלי בהיסטריה ואמר, "מה עשיתי?" כל סוף חזרה אמרתי לעצמי, ישראל די, תהיה אמיץ להגיד שאתה לא יכול. אבל משהו אמר לי שאני כן יכול. כשחתמנו חוזה הבמאי היה לבן, לא הסתכל לי בעיניים. ביום הצילומים הראשון, כל ההכנות וכל המתח יצאו בתור הדמות, בתור גיא, לא הרגשתי שאני משחק. שיחררתי, האמנתי לעצמי. בסוף היום הבמאי בכה כי הוא הבין שאני הולך להביא לו שואו של החיים. ביום השני של הצילומים באתי עם מזוודה לסט וביקשתי מהבמאי לגור שם ולא לצאת ממנו עד סוף הצילומים. בהתחלה הוא לא הסכים, אמר, "שלא תתפלפ לי פה". אמרתי לו, "שמע, אני יודע שגם ככה התקציב לא משהו, אתה יכול לחסוך שומר לילה, אני אשמור על הציוד". ואכן, לא יצאתי משם עד סוף הצילומים, אפילו לא להביא קפה. 20 ומשהו ימים. זה הפך לבית שלי.
3 צפייה בגלריה
''אחרי יומיים צילום אתה יכול להיות עירום על הסט וזה לא מעניין אף אחד''. מתוך ''כאילו אין מחר''
(צילום: ניצן גלעדי, באדיבות יונייטד קינג)
איך היו סצנות הסקס עם דין מירושניקוב?
בסוף זה מאוד טכני, אחרי יומיים צילום אתה יכול להיות עירום על הסט וזה לא מעניין אף אחד. על סצנות סקס לא עושים חזרות כמובן, עושים סוג של העמדה. דין ואני היינו עירומים בסצנת הסקס שלנו, בסדר, אז מה? שנינו עם עבר צבאי, התקלחנו עירומים עם חברים שלוש שנים. זה לא מה שהיה מביך בסיטואציה. כשהתנשקנו זה היה צריך להיות תשוקתי, כל אחד דמיין מישהי שהוא ממש נמשך אליה, כנראה.
אני שחקן בלי שום קשר לכמות העוקבים או לריאליטי / יש הרבה אנשים שמתגלים ברשת, טיקטוקרים וכוכבי רשת, העולם הולך לשם. כשהתקבלתי ל'מלכת היופי של ירושלים' היו תגובות ברשת של "למה מלהקים מישהו מריאליטי?" חששתי מהשחקנים אבל לא קיבלתי עקיצות. אני לא חושב שהפקה באמת תסכן תפקיד על עוקבים. עניין להם את התחת כמה עוקבים יש לי. הייתי מאוד שמח שהתקבלתי, ידעתי שזה ממקום נקי. לאורך כל החיים שלי די הייתי זיקית. הייתי יכול להשתלב מאוד מהר בחברה מסוימת גם אם היא מאוד שונה ממני, ללמוד אותה מהר, ללמוד מי אני בסיטואציה. וככל שאתה עובר ביותר חצרות יש לי מאיפה לקחת זיכרון חזותי, יש לי ארגז כלים. אני מסתכל על זה כפלוס גדול - אני מכיר הרבה סוגי אנשים. הרבה מגזרים, הרבה קבוצות, חיים של לילה, של יום. אני מתבונן וסופח כי הייתי צריך להשתלב.
עבודה במועדוני לילה עשתה אותי בודד / כשאתה יוצא מהמועדון בשבע בבוקר, ופתאום מקבל את הסנוור של השמש בפנים, ורואה אנשים של בוקר הולכים לעבודה מסודרת ואמהות לילדים הולכות ברחוב והחיים מתנהלים ואתה יצאת עכשיו מאיזה חור, מיקום מקביל, אתה אומר, פאק, מה יהיה איתי? כל יום שהייתי יוצא מהמועדון הייתי מסתכל על החיים האלה ושואל את עצמי, מתי אתה תהיה כזה? תוך כדי עבודה הייתי בהיי, באנרגיה, עם אנשים ועם כסף מהיר, מזומן ביד בסוף הערב. זה מאוד מתעתע. ואז, כשאתה יוצא החוצה, אתה מקבל את הכאפה הזאת. רציתי לישון בלילה, והחיים שלהם נראו לי מסודרים עם ביטחון תעסוקתי, ואני לא ידעתי לאן החיים שלי הולכים. רציתי אדמה. בשבע השנים בחיי הלילה ראיתי הכל. לפעמים אנשים פירכסו לי על הבר והיה צריך איכשהו ליישר אותם. בכל סצנת מסיבות פה בתל־אביב זה עדיין קורה, במיוחד אחרי הקורונה. אני חושב שנהיה סוויץ' מאוד חזק בעניין הזה של הסמים כי בקורונה אנשים לא יכלו לצאת לבלות אז המסיבות היו בבית וסמים תפסו תאוצה, במיוחד כשאנשים נהיו נכים חברתית.
הייתה לך התנסות עם סמים כשהיית צעיר.
בנערות שלי, וויד וסמי פיצוציות וכל מיני שיט רחובי, כל מה שבא ליד ולא עולה הרבה כסף. כל תקופת הנערות הזו די מפוזרת לי בראש ואולי גם מודחקת. החוויה האישית שלי מטושטשת לי.
בזוגיות צריך לדעת לשחרר בזמן / במשך ארבע שנים הייתה לי זוגיות מדהימה עם קארין (סנדל). לקראת סוף הקשר הרגשנו שזה קצת מתקרר, ומשכנו את זה קצת. שנינו הבנו שצריך לשחרר ועשינו את זה בצורה יפה ומכובדת. היא הייתה שם בשבילי על מיליון וכנ"ל הפוך, השקינו אחד את השני וכל אחד צמח לכיוון אחר. אנחנו הורים משותפים לכלב חמוד מאוד, עושים איתו משמרות. חשבנו שאולי נעשה ילד, אבל בסוף זה לא קרה, ואני כרגע לא חושב על ילדים, זה לא בוער לי ברחם. 60־70 אחוז שלא יהיה לי. שאלתי את עצמי את השאלה הזאת הרבה פעמים. לא יודע, לא כרגע. עכשיו יש לי קשר חדש, ממש טרי. אנחנו עוד בשלב ההיכרות. כיף לנו, מדהים לנו ביחד, קליק ראשוני ללא מילים. אני מקבל פידבק שאני רומנטי.
3 צפייה בגלריה
''שנינו הבנו שצריך לשחרר ועשינו את זה בצורה יפה ומכובדת''. ישראל אוגלבו וקארין סנדל
(צילום: אמיר מאירי)
אפרופו אקסיות, אתה בקשר עם מגי טביבי?
לא יצא, כל אחד יצא למסע שלו. חברים כותבים לי, "תראה את מגי", היא עושה את תפקידה בערוץ 14 יפה מאוד. אני חושב שהיא במקום מדהים.
הפוסטים הקיצוניים שלי בפייסבוק בעבר היו מתוך מחאה / היו לי בעבר פוסטים קיצוניים בפייסבוק, הייתי אז לוחם גולני משוחרר כשבגדוד היו הרבה הרוגים, פצועים, הייתי במשמר כבוד בהלוויית לוחם שנהרג, ואתה צריך לירות את יריות הכבוד באוויר בהלוויה ואמא שלו ליד צורחת ומתעלפת והרס"ר שלך עובר מאחור וצובט לכל אחד בכתף כדי שלא נבכה כי אסור לנו לבכות, ומבפנים אתה הולך ומתפוצץ. ואתה יוצא מכזו סצנה בטירוף, למה זה קורה? ילד בן 19, בקושי שכב עם בחורה, למה הוא צריך למות? מי הבנזונה שהרג אותו? ואם אני לא יכול לנקום בו אז אני אפתח עליו, אני חבר לנשק, אני חייב. משם זה בא. אי־אפשר להאשים אותנו, קשה לצאת מחוויה כזו שוחר שלום ואוהב אדם. ואתה כן מכליל את כל הציבור הערבי באותה תקופה, אתה גם צעיר, אין לך מעצורים, ואתה מוציא את הכאב שלך בצורה הזאת. מבחינתי זו הייתה מחאה. היום אני לא מכליל.
לא לכפות את הדעה על אף אחד / הייתי 15 שנה חרדי ואני כמעט 17 שנה חילוני. אלוהים ואני חברים. תמיד היינו. אני לא מקיים שום אלמנט דתי אבל אני מדבר איתו כל היום, והיום השיח חזק יותר. אני חושב שאלוהים רצה שאעשה את הסרט הזה, הוא רוצה שאנשים יראו את זה, גם בגלל מוסר ההשכל וגם בגלל המראה שהוא מציב. לסרט הזה יש שליחות מטורפת, הוא הגיע אליי מאלוהים, הרי לא היה שום היגיון שאעשה אותו, ילד חרדי מבני־ברק משחק בחור גיי בסצנה התל־אביבית ההארדקור. זה אומר שזה יכול ללכת ביחד, ואלוהים אוהב את כולנו. מה שקורה פה עכשיו זה התסריט הכי גרוע כי אי־אפשר לכפות אחד על השני את הדרך, ואם תקרה כזו סיטואציה אז צריך יהיה לעשות מחאה. השיח מעצבן אותי כי יש פה ניסיון של מישהו שרוצה לקחת אותך לוייטנאם נניח, בזמן שאני קיבלתי כרטיס טיסה למלדיביים. למה? שחרר ממני, אל תכפה את הדעה או את הדרך שלך על אף אחד, זה לא משנה אם אתה מבין או לא מבין - לקבל אתה חייב. שחררו.
פורסם לראשונה: 07:05, 23.12.22
