האנטר מור, דוגמה מצויינת להלימה בין האדם לשם הפרטי שלו. האנטר מור הוא צייד של תשומת לב, כסף, סקס וסמים, והוא גם, נכון לדוקו החדש של נטפליקס, "האיש השנוא ביותר באינטרנט". האדם שנתן פוש רציני לז'אנר פורנו הנקמה (כשאדם, לרוב מדובר בגבר, מה לעשות, מפיץ תמונות עירום של האקסית שלו במטרה להשפיל אותה), כשהקים ב- 2010 את האתר "האם מישהו ער" (isanyoneup.com). אלא שהאנטר מור הוא הפעם הניצוד, במסגרת התחביב החדש של נטפליקס – סדרות דוקו על אנשים פסיכופטים, בתקווה שהם יהפכו מציידים למטרות.
את שלושת הפרקים של "האיש השנוא ביותר באינטרנט" אפשר לסכם בכמה משפטים: מור הקים את האתר כפלטפורמה לגולשים לנקום בבני הזוג לשעבר שלהם. כשראה כמה כסף ותהילה טמונים בתחום הנקמות הוא הרחיב את הפעילות של האתר, שכר האקר שיפרוץ לחשבונות אימייל של נשים ויגנוב מהם תמונות עירום שלהן. את התמונות הוא העלה באתר ומכיוון שהוא ידע את הפרטים, הוא צירף לתמונות את פרטי חשבון הפייסבוק של הנשים האלו. מעבר לחשיפה האישית הכפויה היו אלו התגובות של הגולשים, עדת המעריצים העיוורת של מור, שהפכו את החוויה להורסת חיים.
ביקורות סדרות נוספות:
שרלוט לוז, אמא של אחת הבחורות שהתמונות שלה עלו לאתר והפכו את חייה של בתה לגיהנום, יצאה נגדו למלחמה. היא ראיינה כ- 40 קורבנות של מור, אספה הוכחות לכך שמדובר בתמונות שמקורן בפריצה למחשבים (עבירה פלילית) והגישה את החומר ל-FBI, שפתח בחקירה. במקביל פעלו נגד מור גם האקר שצד ביריוני רשת, שהוריד את האתר לאחר שרכש את הכתובת ממור, וקבוצת אנונימוס, שרוקנה לו את חשבון הבנק, מחקה את מספר הביטוח הלאומי שלו ובאופן כללי מיררה את חייו. ב-2014, לאחר חקירה ממושכת, מור נעצר על ידי ה-FBI, נשפט ולאחר ריצוי מאסר של שנתיים וחצי השתחרר מהכלא והמשיך בהגשמת שאיפותיו האחרות ללא הבעת חרטה.
"האיש השנוא ביותר באינטרנט" הוא דוקו סטנדרטי מבחינה טלוויזיונית – ראשים מדברים, אילוסטרציות, הרבה צילומי מסך – אבל כוח ההטרדה שלו טמון בעיקר בהתעמתות הפרונטלית עם הצדדים המכוערים ביותר של האנושות. מור אפילו לא היה פושע מתוחכם. הוא היה – ומן הסתם עודנו – סוציופת צעיר שמתודלק באלכוהול, קוקאין ושיגעון גדלות. הוא לא טרח להסתיר את העקבות שלו, המיילים המפלילים מטעמו היו מרחק צו אחד מהחוקרים של ה-FBI. הבעיה היא שלא צריך יותר מזה כדי להעיר את גדודי החלאות האנושיים מרבצם. רק תן להם פלטפורמה והם נאספים בהמוניהם.
תמונות עירום גנובות של נשים (וגברים) מופצות מידי יום. פשעי סייבר אינם עניין נדיר. תודה לאל, הבושה שנלווית לחשיפת אדם בעירום הולכת ונעלמת. העניין ב"האם מישהו ער" לא הייתה העירום, אלא העובדה שהעירום הזה היה עילה מספקת בעיני הפמיליה של האנטר להשפיל ולשפוך ארס נטול הקשר. רוב האנשים מתגרים מינית מעירום, אבל הגולשים באתר הגיבו בהקאה אוטומטית של האפלה המכוערת של האישיות שלהם, תגובה שמעידה בעיקר על בעיה נפשית. במובן הזה העירום היה רק הטריגר לפריקה. אין שום קשר בינו לבין התגובות לתמונות.
יכול להיות שחלק מהפתרון אמור להתבצע באמצעות החוק, אבל בסופו של יום ההטמעה המשמעותית חייבת להיות דרך החברה, וכאן ניכרת החשיבות של "האיש השנוא ביותר באינטרנט", לא פחות מאשר בהעלאת המודעות לנושא. האמצעי היעיל ביותר לגרום לאדם כזה לחשוב פעמיים לפני שהוא מדליק את המחשב שלו ומצטרף לסקילה אנונימית, הוא שיימינג חברתי. המחיר שהוא עלול לשלם, ולא רק בכסף או בשנות מאסר. למרבה הצער זה לא יפחית את כמות האנשים שזקוקים להשפלה של האחר כדי להשכיח מעצמם את הריקבון האנושי שבתוכם, אבל זה כן עשוי להחזיר אותם אל המחשכים בהם התקיימו ולהפחית את מספר הקורבנות שלהם.
מור עדיין ביננו. ב- 2015 הוא הורשע בגניבת זהות בנסיבות מחמירות וסיוע לגישה לא מורשית למחשבים פרטיים, ונשפט לשנתיים מאסר וחצי בכלא פדרלי. הוא שוחרר מהכלא ב-2017, נאסר עליו לפעול בפייסבוק וחשבון הטוויטר שלו נחסם. ב-2021 הוא עוד הספיק להעלות ציוץ בכייני: "אתם מכירים את השם שלי, לא את הסיפור שלי. אתם יודעים מה עשיתי אבל לא יודעים מה עבר עליי". הצופים של נטפליקס מכירים עכשיו גם את הסיפור של מור, בואו נקווה שזה לא "נוכל הטינדר" אול אובר אגאיין.