במשך יותר מעשר שנים נחשבת דפנה צורי, מנכ"לית היכל התיאטרון קריית מוצקין, כאחת הנשים המשפיעות והחזקות בתחום התרבות באזור הקריות ובצפון הארץ בכלל. היכל התיאטרון אותו היא מנהלת רשם לזכותו כ-12 אלף מינויים, הישג שאולמות תרבות אחרים בארץ היו מתקנאים בו ולוח הצגות ומופעים עמוס שאירח את כל התיאטראות בארץ כמעט בכל ימות השנה.
בנובמבר האחרון, שמונה חודשים אחרי שניצח בבחירות המוניציפליות את ראש העיר הוותיק חיים צורי, בעלה של דפנה, הודיע צבי ציקי אבישר על כוונת העירייה לצאת למכרז מסודר לבחירת המפעיל. ההחלטה, כך לדבריו, הגיעה בעקבות דרישת מפעל הפיס, שתרם להקמת התיאטרון, להפעיל את ההיכל בהתאם לחוק.
צורי הפגועה, שלא התכוונה להגיש את מועמדותה למכרז, העלתה לרשתות סרטון שבו ניסתה לשמור על קור רוח, ושבו אמרה: "המסך יורד על היכל התיאטרון בקריית מוצקין. כן כן, העירייה הגיעה גם אלינו והוציאה מכרז על ההיכל. זמן לסיכומים עוד יהיה, אבל זה הזמן לפחות להודות על התמיכה העצומה שאני מקבלת מכם, העובדים המסורים שלנו, על האמנים הנהדרים שהיו על הבמה של ההיכל, ולכם הקהל המושלם שהיה לנו".
ההחלטה על המכרז הלהיטה את הרוחות וגרמה למתיחות בין הצדדים ושבועות ספורים אחרי 7 בינואר, היום בו ייודעו התוצאות, תסיים צורי את כהונתה.
"בחודש אפריל הודיע לי ראש העיר צבי ציקי אבישר שקיבלנו את בניין התיאטרון בהליך לא תקני ושאני צריכה להתכונן לקיצוץ של מיליון שקל בתקציב שעמד אז על שניים וחצי מיליון", היא אומרת בשיחה עם ynet. "אמרתי לו, 'תשמע, אני כמו האמא במשפט שלמה שרוצים לקחת ממנה את הילד. קח את מי שאתה רוצה לתפקיד, רק אל תפגע בהיכל. 'זה לא אישי', הוא אמר. ואז הוא יצא למכרז. מאז שהוא נבחר לא קיבלנו אפילו שקל".
למה לא הסכמת לגשת למכרז?
"אני ילדתי את הילד הזה ואני לא צריכה לעשות לו בדיקת די-אן-איי. עשו את המכרז כדי להעיף אותי, אז למה אני צריכה לגשת אליו. המכרז ממילא תפור, ואני גם מניחה לטובת מי".
לטענת צורי, החלטתו של אבישר קשורה גם בעובדה שהיא אשת ראש העיר לשעבר חיים צורי, שהפסיד בבחירת המוניציפליות האחרונות אחרי 30 שנה בתפקיד. "הרבה שנים אומרים שלעובדה שחיים היה ראש העיר יש חלק במינוי שלי", היא אומרת, "אבל עברתי בג"צים ואת הוועדה לניגוד עניינים של משרד המשפטים והכול היה תקין. בזמנו הוגש נגדי בג"ץ על ידי תיאטרון הצפון, שהתחרה בי, והבג"ץ אמר חד משמעית שאני יכולה להמשיך בתפקיד. הכול היה בסדר כי הוכחתי את עצמי.
"אני מניחה שאם הייתי יודעת רק לטגן שניצלים במטבח, לא הייתי נשארת. דווקא בגלל שהייתי אשתו של ראש העיר הרגשתי שחובת ההוכחה הייתה עליי כדי להראות שהאמון שניתן לי הוא צודק, שחיים לא ישב בסלון ואמר, 'אוקיי, אני אמנה את אשתי למנהלת תיאטרון'. לחיים היה אסור להתערב בשום דבר שקשור למקרה הזה. תיאטראות מכל הארץ עלו אליי לרגל כדי ללמוד מה עשינו. כואב לי מאוד שהצעד הזה נעשה בגלל נקמנות אישית, כמו בהרבה דברים שנעשים היום בעיר כדי למחוק את מה שחיים עשה ולפגוע במורשת שלו. לא חשבתי שהוא יגיע כל כך מהר גם להיכל התרבות, אבל הנה הוא הגיע".
ההודעה שפרסמה צורי ברשתות החברתיות על עזיבתה הצפויה עוררה, לצד צער גדול, תגובות רבות מלאות פרגון והערכה. "תשאל את גילה אלמגור, תשאל את סנדרה שדה ואת מיקי קם מה הן חושבות. ציפי פינס, שהיא מעולם לא נותנת מחמאות, כתבה לי, 'החזון הוא שלך ואי אפשר לדחוק זאת ולנצח עם מכרז. עוד לא נולד המנהל שהצליח בגלל מכרז. רק התשוקה, המסירות והיצירתיות שלך הפכו את התיאטרון שלך למספר אחד. תיאטרון זה ליוצרים, לא לממונים במכרזים".
"יהורם גאון אמר לי, 'דפנה, יש לך צבא, אני המפקד. תפעילי אותי'. יש מפיקים שאומרים, 'לא תהיי שם, אנחנו לא נבוא'. היחס הזה הדדי, אני חיבקתי וחובקתי, ואני פה באמת מתשוקה. זאת השליחות שלי. כל ערב, אחרי שאני רואה תשע מאות איש צועקים בראוו אחרי הצגה או מופע, אני לא יכולה להירדם במשך שעות".
צורי החלה את דרכה בהיכל התיאטרון עוד במעמד הנחת אבן הפינה. מפעל המנויים, שהוקם תוך תחרות עם תיאטרון הצפון, החל לפעול בינואר 2009, ובאוקטובר אותה שנה היא מונתה לממלאת מקום מנכ"ל ההיכל ובהמשך למנכ"לית. תחילת דרכו של היכל התרבות (או בשמו המלא היכל התיאטרון קריית מוצקין) הייתה קשה מאוד, בין השאר בגלל התחרות עם תיאטרון הצפון החזק והדומיננטי שהפעיל לחץ על התיאטראות הגדולים בארץ לא לשתף פעולה עם צורי. "המקום הזה נבנה בדם, יזע ודמעות בכל המובנים", אומרת צורי. "כשפתחנו את ההיכל, הבימה לא מכרו לנו הצגות כי התחרינו עם תיאטרון הצפון, שאיימו על הבימה שאם הם ימכרו לנו הצגות, הם לא יקנו מהם. בית ליסין מכר לנו הצגות שתיאטרון הצפון לא רצה. שלחו אליי עבריינים. הלכתי חצי שנה עם מאבטח. בקריית מוצקין התנוססו שלטים, 'דפנה צורי מושחתת היכל התיאטרון מושחת'.
"הגעתי לחדרי מיון בגלל כל הסיפורים האלה. הייתי בטיפול נמרץ כמה פעמים בגלל התמוטטות עצבים. היו מריבות וצעקות ודיונים בוועדות החינוך של הכנסת. גרתי בתיאטרון. הייתי מגיעה בסביבות שמונה-תשע בבוקר להיכל ויוצאת בשתיים עשרה-אחת בלילה. עשר שנים לא ראיתי בית, התרחצתי בשירותים של התיאטרון כי לא היה לי זמן ללכת הביתה. אחרת אי אפשר היה להצליח. לאט לאט ובנחישות בניתי את היכל התרבות שהיום הוא עם מספר המינויים הגדול ביותר – 12 אלף. זה מפעל חיים שאין לו אח ורע במדינה".
טענותיה של צורי מקוממות את צבי ציקי אבישר. "אין לי שום אג'נדה אישית לא נגד קודמי בתפקיד וגם לא נגד רעייתו", הוא אומר. "לאחר בחירתי ישבתי איתו, גם הייתי אצלם בבית יותר מתריסר פעמים לשיחות ארוכות. אני לא עוסק בכלל במה שהיה בעבר גם כשאני מוצא החלטות מאז שלא היו לרוחי. היא שאלה אותי אם אני רוצה להדיח אותה ואמרתי לה, 'לא רבתי'.
"אין לי אג'נדה להתעלל בה, ולפגוע בה ובבעלה. אני לא מפיק שום הנאה מזה. זו לא תפיסת העולם שלי ושל האנשים שסביבי. בהחלט יכולתי לראות אותה באופק, בתפקיד הזה. אני לא שללתי אותה להיות באופק של הפעילות. אמרתי לה את לא תקבלי שלוש וחצי מיליון שקל".
האם באמת רצית שצורי תיגש למכרז?
"יש לה משקל רב בהפיכתו של היכל התיאטרון למוסד תרבות משמעותי בחבל הארץ הצפוני וגם ברמה הארצית, אבל צריך להבין, היקף התמיכות שלה לאורך כך השנים היה באופן ישיר בין 2.5 מיליון ל-2.7 מיליון שקלים, ועוד מיליון שקל תמיכה עקיפה לא מדווחת. הכסף הזה מאפשר לדפנה צורי לסבסד את מפעל המנויים הגדול שלה שחלקו הארי מגיע בכלל מחוץ לקריית מוצקין".
אי אפשר להתווכח עם העובדה שהיא הקימה מפעל מנויים מעורר קנאה.
"חלק ניכר ממפעל המנויים מגיע בכלל מהפריפריה שלנו - מיוקנעם, מצפת, מקריית חיים, מחיפה, מעכו. היא מצליחה באמצעות הכסף של תושבי מוצקין, באמצעות כספי הארנונה, להציע להם מחיר אטרקטיבי יותר. אי אפשר להתווכח עם ההצלחה, אבל מי מימן את ההצלחה הזאת?
"אין לי שום אג'נדה נגדם. אני מרעיף אהבה עליה ועליו, ביחד ולחוד. אבל אין להם את הבקרה הפנימית להגיד, אנחנו לא בסדר. הניהול חד משמעית לא היה תקין. הוקמה עמותה פרטית והם העבירו את הניהול לעמותה הפרטית של דפנה צורי. זאת מלוכנות.
"במשך 20 שנים, בכל התמודדות על תאגיד עירוני, היא תמיד נבחרה להיות המנהלת. וזה תמיד היה אחד מ-100. היא עברה ממשרה אחת למשרה אחרת בזמן שבעלה הוא ראש הרשות. תמיד היה להם את המשאבים. אם ראש רשות בישראל לא מגיע עם סט של ערכים הוא יכול לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה. צורי הוא מבוני קריית מוצקין. הוא עשה דברים יפים בעיקר בקדנציות הראשונות שלו. לצד הדברים האלה הוא עשה דברים פחות יפים. אני לא נבנה מהביקורת עליו, אלא ממה שאנחנו עושים בזמן הווה ומה אנחנו משפרים.
"אני לא עוצר לה את ההקצאות כדי לחבל במורשת של חיים צורי. ההליך שם הוא לא תקין. דפנה צורי היא אישה מצליחה בזכות עצמה והיא עשתה דברים יפים. אגב, המורשת שלה לא קשורה למורשת של חיים צורי. מה ששלה שלה. היא טובה ביחסי ציבור, טובה בשיווק אגרסיבי, והיא קיבלה במשך השנים מיליוני שקלים ששום תיאטרון אחר לא היה מקבל. היא מתחרה בשוק הפרטי באמצעות כסף ציבורי".
עוד הוסיף: "היכל התיאטרון ימשיך להיות מוסד תיאטרון טוב. אני אחראי על זה שהמוסד הזה ימשיך לשגשג ולפרוח, וקודם כל ייתן ערך לתושבי קריית מוצקין ואחר כך לכל המטרופולין. הרפרטואר שלו ימשיך להיות עשיר".
מה עוד מקומם אותך?
"נכנסתי לתפקידי כשהתקציב עוד לא היה מאושר והייתי חייב לאשר אותו תוך 90 יום. רציתי להעביר לה את התמיכות שהיו אמורות להיות מעוברות להיכל, אבל אחרי שכבר ישבתי איתה ועם צורי בביתם ודנו בכך, פנתה אליי היועצת המשפטית של העירייה, שאגב לא אני מיניתי אותה אלא צורי, ואמרה לי, 'גם אם אתה רוצה, אתה לא יכול להעביר להם את המיליון וחצי שקלים, ואז היא סיפרה לי שלפני כשנתיים היכל התיאטרון היה חלק מרשת המתנ"סים המקומית, ודפנה צורי הקימה עמותה פרטית לחלוטין, בצלמה ובדמותה כדי לנהל אותו.
"הם הקימו את העמותה לא במכרז, לא בקול קורא, ולא בשום תהליך מסודר, וגם העבירו לעמותה כסף מזומן מחשבונות רשת המתנ"סים, בניגוד לחוק, ללא שום שקיפות. אם עיריית מוצקין מעבירה היום כסף לעמותה של דפנה צורי, אני עובר על החוק. אסור לי להעביר לה כסף".
"זה נכון שהיכל התיאטרון במוצקין הפך להיות מרכז התרבות של הצפון, ועל זה הגאווה", מגיבה צורי לטענות ראש העיר. "כשתושב מוצקין הולך לחוף הים בקריית ים, הוא נהנה משירותי הצלה וניקיון, למרות שאת המשכורת למציל ולניקיון משלמת עיריית קריית ים. תיאטרון אמור להיות מושא לגאווה ולא לעול.
"99 אחוז מהמינויים מסובסדים על ידי ועדים. מיליון וחצי שקלים תמיכה מתוך תקציב עירייה של כ-400 מיליון שקל זה כסף קטן וזה בין התקציבים הנמוכים ביותר שמקבל היכל תיאטרון בארץ. יש לנו את מספר סדרות התיאטרון הגדול ביותר עם מספר המינויים הגדול ביותר. אנחנו עובדים כ-350 יום בשנה. ועוד משהו: ציקי היה חבר מועצת העיר והיה חלק מתהליך העברת המבנה לשימוש עמותת היכל התיאטרון במוצקין. עברו כבר שנים מאז. מה קרה פתאום שהוא שזה מפריע לו?"
