אחרי ימים מורטי עצבים, אתמול קיבלה הזמרת שי-לי עטרי את הבשורה הנוראה מכל: בעלה, יהב וינר, נרצח בעת המתקפה האכזרית של מחבלי החמאס על כפר עזה. הבוקר (ד') היא התחננה למקבלי ההחלטות: זרזו את הליך הזיהוי על מנת שתוכל לשאוב זרע ולשמר את האפשרות להביא לעולם אחים לשיה, בתם בת החודש. כעת, זוהתה גופתו והחל הליך שאיבת הזרע.
"תנו לי לזהות את הגופה של בעלי שאוכל לשאוב ממנו זרע", אמרה עטרי מוקדם יותר היום בשיחה עם ynet, "הבירוקרטיה תוקעת אותנו. אין לנו זמן! אני לא מדברת בכלל על זה שאף אחד לא הודיע לי שבעלי מת - גיליתי דרך חברה שנכנסה לבתים בעוטף", היא משתפת, "אני רק מבקשת שיאפשרו לאח שלי לזהות את הגופה שלו כדי שנוכל לשאוב זרע. אתה מבין שאמא של בעלי שנרצח שילמה 10 אלף שקל כדי שנוכל לשאוב זרע? ביום שבו היא מגלה שהבן שלה מת?
"אני מתחננת, זו המשאלה שלו. הוא הקריב את החיים שלו וכל מה שהוא רצה זה שיהיה לנו ילדים, אני רוצה תקווה שתהיה לי משפחה, שיהיה לנו את השלושה ילדים עם טוסיק חשוף שירוצו בדשא. יש המון אנשים ואמבולנסים שהתנדבו. אני רק צריכה שיזהו את הגופה!
"מדברים על העתיד של העוטף - זה העתיד היחידי של העוטף, שנוכל להמשיך את המשפחות שלנו כי רובנו הגענו לשם כשרצינו להקים משפחה. אנחנו לא נתחתן שוב. אולי יהיו לנו חיים אחרים, אבל בשנים של הפוריות - לא תהיה לנו אפשרות לילדים. שיה תאבד את האפשרות לאחים. אני רק רוצה שייתנו לנו להיכנס לזהות את הגופה!".
דודתה של שי-לי, הזמרת גלי עטרי, ספדה לווינר לפני זמן קצר: "שי-לי אחייניתי האהובה, אין מילים לתאר את העצב העמוק על מות הגיבורים של יהב, בעלך יפה הבלורית והתואר והטהור, את הטרפת והשיגעון שעברת. ושיה בת חודש, התינוקת המהממת שלך בזרועותייך. מצדיעה לך וליהב על התושייה ברגעי התופת, על הגבורה של שניכם. בגוף כואב, בלב כואב, אוהבת עד הסוף".
לפני יומיים שיתפה עטרי בעדותה המטלטלת מרגעי האימה שעברו עליה ועל בתה שיה בת החודש, עת שמחבלי חמאס פרצו לביתם כחלק מהמתקפה שהובילה למלחמת חרבות ברזל. "שיה בת החודש לא אכלה 27 שעות", היא סיפרה, "בכל פעם שבכתה - המחבלים ירו על הבית שהסתתרנו בו".
"בשש וחצי בבוקר החלו פיצוצים ונשמעו קולות ירי", שחזרה, "עד מהרה הבנו שאלו לא פיצוצים רגילים, ובקבוצות הווטסאפ שלנו הבנו שיש חדירת מחבלים. סגרנו את הממ"ד והתחלנו לשמוע קולות וצעקות בערבית. שמענו את המחבלים מחוץ לבית שלנו, אז בעלי ואני עברנו למוד שקט ודיברנו בפנטומימה. סיכמנו בינינו בתנועות שאם המחבלים יכנסו - הוא יחזיק את הדלת ואני אברח עם שיה, התינוקת שלנו בת החודש.
"הם התחילו לפתוח את החלון של הממ"ד ויד של מחבל נכנסה והתחילו לדחוף את הברזל של החלון. יהב החזיק את החלון ואני ברחתי החוצה מהדלת של הממ"ד כששיה על הידיים שלי. היא ישנה בזמן הזה ולא התעוררה. התחלתי לרוץ וחיפשתי להיכנס לבית של שכנים, דפקתי ולא הייתה תשובה. התחבאתי בשיחים ואחר כך מאחורי דלתות. שמעתי אותם מתקרבים שוב ונכנסתי למחסן של שכן. היריות המשיכו ושמתי מעלינו אדניות, ולהגנה עצמית לקחתי פטיש ואזמל.
"אבל אז שיה התחילה לבכות והם התקרבו לכיווננו. כל בכי של שיה היה ממש כמו טרף בשבילם. הם שמעו אותה בוכה והחלו להתקרב. ברחתי החוצה ודפקתי בדלת של שכנים שראו אותי בזכות המצלמות. נכנסתי איתם לממ"ד יחד עם שלושת ילדיהם".
עטרי תיארה את חוסר האונים שהייתה שרויה בו - לא יודעת אז מה עלה בגורל בעלה יהב, וכשבממ"ד של המשפחה שהצילה אותה אין להם מה לאכול. "היה לנו חלב חמוץ ומים, והתחלקנו בזה כולנו. הבת שלי בקושי הסכימה לאכול את זה, אבל זה מה שהיה לנו כי לא הצלחתי להניק. במקום מוצץ - נתתי לה את האצבע שלי".
פורסם לראשונה: 13:09, 11.10.23
