המפיק והמוזיקאי המשפיע פיל ספקטור הלך לעולמו בגיל 81.
החל משנות ה-60 ספקטור נחשב לאחד המפיקים המשפיעים ביותר על עולם המוזיקה. בין היתר עבד עם הביטלס, הראמונס, לאונרד כהן, שר וטינה טרנר. בשנת 2009 הוא הורשע ברצח מדרגה שנייה של השחקנית לנה קלארקסון, ונגזר עליו מאסר עולם. עד יומו האחרון ריצה את עונשו.
סימן ההיכר של ספקטור היה "חומת הסאונד" - תפיסת צליל והפקה מוזיקלית שהתבססה על הקלטה של כלים רבים ליצירת סאונד דחוס ומלא נפח, בכמה ערוצים שונים. ספקטור יישם את שיטתו באלבומים רבים עליהם עבד, שהבולט בהם הוא Let It Be של הביטלס, הנחשב ליצירת מופת. הצליל פורץ הדרך שייצר השפיע באופן עמוק על תעשיית המוזיקה ועודנו משפיע גם היום.
ספקטור נולד ב-26 בדצמבר 1939 בברונקס שבניו יורק, למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני-נמוך. בטרם מלאו לו 10 אביו התאבד וכשהיה בן 13 משפחתו עברה ללוס אנג'לס, שם החל לעסוק במוזיקה. להקתו מימי התיכון, הטדי ברז, הגיעה למקום הראשון במצעד האמריקני עם הלהיט To Know Him Is To Love Him, שמכר למעלה ממיליון עותקים. עם זאת, ימי התהילה של הלהקה היו קצרים. באותן שנים ספקטור הבין כי תשוקתו האמיתית היא הפקת מוזיקה עבור אחרים, וכי הוא מעדיף את הכיסא באולפן על פני קדמת הבמה.
בראשית שנות ה-60 הקים ספקטור יחד עם המפיק המוזיקלי לסטר סיל את חברת התקליטים פיליז רקורדס, שעבדה בין היתר עם אייק וטינה טרנר, הקריסטלס והרונטס (עימן יצר את הלהיט Be My Baby). כשהיה בן 21 רכש את החברה ונעשה מיליונר. בערך בתקופה ההיא פיתח את "חומת הסאונד", ומומחים מסבירים כי בשיטת עבודתו גם הגה את האבטיפוס של להקות הבנות ולהקות הבנים.
במקביל לעלייתו לגדולה, החמירה התמכרותו של ספקטור לאלכוהול ולסמים, ושמו נקשר בסיפורי אלימות וניצול. עם זאת, הוא המשיך לעבוד ללא הפסקה. בשנת 1970, בעודו מקיים אורח חיים של הרס עצמי ונישואים כושלים, הוא נכנס לאולפן יחד עם הביטלס ויצר איתם היסטוריה מוזיקלית. בשנים שלאחר מכן הפיק את אלבומי הסולו של ג'ון לנון ואת אלבום הסולו הראשון של ג'ורג' הריסון וכן את הקונצרט למען בנגלדש. בזמן עבודתו עם לאונרד כהן על האלבום Death of Ladies' Men התגלעו חילוקי דעות קשים בין השניים, בנוגע לצליל המאפיין את לאלבום. כהן התנער עד יומו האחרון מן התוצר הסופי.
משנות ה-80 זכורה בעיקר עבודתו של ספקטור עם הראמונס, שכבשו את עולם הפאנק בסערה. עם זאת, נדמה שהייתה זו הצלחתו האחרונה. בשני העשורים שלאחר מכן ספקטור הרבה להתבודד ומיעט להופיע בציבור. כמעט כל ניסיונותיו לשוב ולעסוק במוזיקה נגמרו בכישלונות מהדהדים, והוא היה שקוע עד צוואר במאבקים משפטיים מול אשתו ושותפים לשעבר. בשנת 1989 נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול, וכשהגיע לקבל את הפרס נחשף מצבו הבריאותי הירוד. הופעתו באירוע הותירה רושם מטריד של אדם שהולך ומאבד קשר עם העולם החיצון.
כאמור, לצד הרזומה המרשים, עמוס האמנים המיתולוגיים ואינספור הלהיטים, שמו של ספקטור נרשם לאורך השנים בשלל שערוריות אלימות. ג'ון לנון סיפר שירה באקדחו אל עבר תקרת הסטודיו שלו, ולאונרד כהן סיפר כי איים בנשק על אחד מנגניו, עד שהאחרון ברח מההקלטות. לפי סיפורים אחרים, הוא כלא את הראמונס באולפן ואת לה-טויה ג'קסון בחדר האורחים שלה, בשני המקרים תוך שימוש בנשק חם.
השיא הגיע בשנת 2009 כאשר חבר המושבעים בלוס אנג'לס קבע כי ספקטור רצח בשנת 2003 את השחקנית לנה קלארקסטון. במרכז הדיונים עמדה השאלה האם להרשיעו ברצח מדרגה שנייה או בהריגה, הנחשבת לאישום חמור פחות. לבסוף בחרו המושבעים פה אחד באפשרות הראשונה, ובנוסף הרשיעו אותו בשימוש בכלי נשק לביצוע פשע.
במהלך הדיונים התברר כי קלארקסון, שהייתה בת 40 במותה, נהרגה מירייה לתוך פיה בעת ששהתה באחוזתו של המפיק. השניים נפגשו כמה שעות קודם לכן במועדון לילה בו עבדה. התביעה ייחסה לספקטור עבר עשיר של איומים בנשק על נשים, והגדירה אותו כ"משוגע שטני". העד המרכזי במשפט היה הנהג של ספקטור, שסיפר כי שמע את הירייה בבית ואז הבחין בו מחזיק ברובה, ואומר: "אני חושב שהרגתי מישהי".
בריאיון נדיר לאחר מעצרו סיפר: "אנשים מעריצים אותי, אבל הם לא יודעים שהיו לי חיים אומללים. יש לי נפש מעונה". הוא הוסיף: "כשראיתי שאני לא מתאים לעולם, פשוט התרחקתי ממנו. אני לוקח כדורים נגד סכיזופרניה, אבל אני לא ממש סכיזופרן".
