הדייט הראשון של מיקי חיימוביץ' ודניאלה לונדון דקל, לפני שהתחילו להגיש יחד תוכנית רדיו על אקלים, היה גם חצי בדיקה מי מביניהן יותר מג'נונה לדבר. והתשובה לא איחרה להגיע. "מיקי חיזרה אחריי תקופה, ישבנו בבית קפה טבעוני בתל־אביב. כבר אז הבנתי שמיקי משוגעת לחלוטין, כי בסוף הפגישה היא הלכה לאחראי המשמרת ואמרה לו, 'למה הקשים כאן מפלסטיק? תחליף'".
מיקי: "הוצאתי חבילה של קשים ונתתי לו, הייתה לי במקרה חבילה בתיק. אלו היו קשים מתכלים שמגדלים מזן ספציפי של חיטה בשדה מיוחד. אגב, למה לא להתרגל לשתות בלי קש, פשוט?"
דניאלה: "ראיתי אותה מוציאה את הקשים מהתיק שלה וחשבתי, וואו, אוקיי. מדרובה לגמרי".
מיקי, את כבר מדגדגת את הטהרנות לדעתך?
היא צוחקת: "אני לא בן אדם שבא באלימות. רק בנחמדות. אבל יכול להיות שכבר יש אנשים שעוברים למדרכה השנייה כשהם רואים אותי".
הצלחתן להשפיע על אנשים בסביבה שלכן?
דניאלה: "כפמיניסטית מאוד אהבתי את החד־פעמי. במשפחה שלנו הייתה נגמרת ארוחה - והנשים הולכות לשטוף כלים. פשוט השתגעתי מזה, לא יכולתי לראות את הנשים ככה, ליד הכיור. כשהתחתנתי אני זאת שהכנסתי את החד־פעמי למשפחה. נו מה אני אעשה מיקי, כל אחד מכה על חטאיו. בשנים האחרונות החזרתי את כולם בחזרה לרב־פעמיים".
מיקי: "השאלה היא אם החזרת את הגברים לשטוף את הכלים".
דניאלה: "לדעתי זה שוב פעם הנשים. אבל על האש נגמר, אף אחד לא מעז!"
כל החיבור הזה ביניכן הוא עניין של שנה בסך הכול?
דניאלה: "קודם הכרתי את מיקי כדמות ציבורית כזה, והערצתי אותה מרחוק".
מיקי: "כמו שאני הערצתי את דניאלה מרחוק. דניאלה, פעם איירת אותי והרגשתי שזה השיא של הקריירה שלי. במשך שנים הרגשתי שהיא מדייקת את חיי, היא פשוט ביטאה כל כך הרבה דברים שהרגשתי".
דניאלה: "היא העריצה אותי אישיותית ואני הערצתי אותה ציבורית. לפני זה התעסקתי בהומור, בדברים של הבית, לא הבנתי שיכול להיות לי קול כזה. אני חושבת שיש משהו בכוח הזה של מיקי לקחת משהו חשוב ולצאת מהאנוכיות. תמיד הערצתי את זה בה. את הכניסה שלה לפוליטיקה, והאמת שעוד יותר את היציאה שלה ממנה".
מיקי: "אני הכי נהנית מזה שדניאלה שולחת לי סרטונים על חיות. תסתכלי, תמנון שמחליף צבעים".
דניאלה: "יכולתי לעשות דוקטורט בזמן שאני בוהה בסרטוני טבע".
יש לך גם כישרון לעשות חברות, כמו שעולה מטורייך.
דניאלה, צוחקת: "אני מאוד אוהבת בנות".
איך נראים היחסים הרדיופוניים שלכן עד כה?
דניאלה: "כמו בזוגיות, שהתפקידים נקבעים בהתחלה ואחר כך אבוד? כי פעם אחת – פעם אחת! - את שילמת עבורו איזה דוח והוא קיפל את המכנסיים שלך וזהו, אבוד, עד הנצח את תהיי עכשיו אחראית דוחות משעממים והוא יהיה אחראי על ללכת אחרייך ולנזוף בך שהשארת שערות במברשת?"
מיקי: "לא יכולת למצוא דוגמאות קצת יותר סקסיות?"
דניאלה: "משבר אקלים זה לא סקסי".
מיקי: "אז מה אני, אחראית דוחות, או אחראית סדר וניקיון? כי אני לא רוצה להתמחות באף אחד מהם".
דניאלה: "את רואה. זה דווקא סימן טוב. אולי עוד לא נפלנו בפח הזה".
אז לפח הכתום של הזוגיות הן עוד לא נפלו. גם לא לכחול. אבל לכם הן בהחלט ישמחו להזכיר להפריד את הפסולת. חיימוביץ' ולונדון דקל - הראשונה מגישת המהדורה המרכזית בדימוס שמאז המציאה את עצמה כחברת כנסת לשתי קדנציות קצרצרות בכחול לבן וכפעילה סביבתית שמכהנת כיו”ר מרכז השל לקיימות, והשנייה מאיירת, קומיקסאית, תסריטאית ובעלת טור ותיק ובועט במוסף "שבעה ימים" - הן לא מטיפניות. ייאמר לזכותן. שנים בתקשורת לימדו אותן שעדיף להתרכז בלהגיש מידע חכם ופשוט ובעיקר להצחיק. ואכן, התוכנית שלהן "ירוקות" (משודרת ברדיו תל־אביב בימי חמישי בעשר בבוקר, ניתן להקשיב גם כפודקאסט באפליקציות המוזיקה השונות) היא כל מה שבין נקודת הג'י לנקודת האל־חזור, מה שמכנים באקלימית מדוברת, המצב שבו כדור הארץ ילך פייפן ולא נוכל עוד לתקן ולשנות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
התכנים לא מרימים ברובם, יש להודות, אבל בהחלט פותחים את הראש. החל ממה עובר על בעלי החיים בדרך לצלחת שלנו (רמז: לא אירוח בתנאי קלאב מד), מה הסיפור של הלווייתנים שנסחפים לאחרונה לחופי תל־אביב, מארג הכוחות הכלכלי שמשפיע על האוכל שלנו וקוריוזים כמו מה קרה לארבעה יעלים ממצפה רמון שקיפחו את חייהם. מזל שהפחמימות הריקות נשארו לשמח אותן, הן מסכימות. לדניאלה זאת הפעם הראשונה ברדיו, מיקי מורגלת לפורמט כבר שנים. "הייתה לי תוכנית רדיו בתל־אביב עם אלי (אילדיס, בן זוגה לשעבר ואבי ילדיה - ט״ג) לפני 24 שנים, הבת שלי רק נולדה והיינו באים איתה בסלקל".
מאז שקמה מכיסא המגישה בשנת 2011 חיימוביץ' עברה מהפך ירוק. היא הובילה תוכנית תחקירים סביבתיים ב”רשת”, הייתה הפנים של תנועת "יום שני ללא בשר" ובכנסת כיהנה כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה. "באותה תקופה שעזבתי את התקשורת חיפשתי לעשות משהו, זה היה גם מתוך הבנה שאתה לא יכול לצבור ולצבור כוח ולא לעשות עם זה משהו שיחזיר לחברה. אני רואה, לצערי, הרבה אנשים עם כוח ופרסום שיכולים להשתמש בהם כהשפעה חיובית וטובה - וזה לא קורה".
7 צפייה בגלריה
''אי אפשר לצבור כוח ולא לעשות עם זה משהו שיחזיר לחברה''. מיקי חיימוביץ'
(צילום: יאיר שגיא)
לונדון דקל בתורה, תיארה את המעבר לטבעונות כהסרת קטרקט. היא החלה לכתוב בטור שלה, שעוסק לרוב במחשבות כנות להחריד על אימהות, ישראליות ונשיות בגיל המעבר, על ההתפכחות שעברה באשר לאקלים ולמזון. "מבחינתי משבר האקלים זה כמו ילדים, אני אוהבת ילדים עד גיל חצי שנה ומגיל 18, כל האמצע לא מדבר אליי. גם משבר האקלים מדלג על הסחלה של האמצע, בלי כל הפוליטיקה. תני לי להסתכל על עלה במשך שעה ותני לי להסתכל על העולם ממבט־על. כל האמצע מיותר. זה להיות בדבר הקטן - ובתמונה הגדולה. בגלל זה משבר האקלים כל כך מקסים. הוא בכלל משבר פסיכולוגי, האדם הורג את עצמו. זה יותר יפה מלקרוא את פרויד. משבר האקלים הוא מהמם".
מיקי: "אני נהנית לקחת תחבורה ציבורית, רב־קו זה הבנפיט הכי משמעותי משנותיי בפוליטיקה. לחבר כנסת לשעבר יש רב־קו לכל החיים. בעיר יש לי קטנוע ואופניים".
דניאלה: "אני לא יוצאת מהבית, אין שום סיבה לצאת. מיקי כל יום במקום אחר, זה משהו מטורף. אין ארגון שקשור איכשהו לטבע, לקיימות ולמשבר האקלים שמיקי לא מכירה ולא הלכה לאיזה סיור שלו. היא לא נורמלית".
דניאלה: "אצלי בבית כולם טבעונים".
מיקי: "היא יותר מוצלחת ממני מהבחינה הזאת".
דניאלה: "אני לא יותר מוצלחת, פשוט יותר מפחדים ממני. זה או לאכול בשר או שאמא תאהב אותם"
נקודת ההתחלה של שתיהן הייתה צמחונות אדוקה יותר או פחות. "אני צמחונית 31 שנים, תמיד אהבתי בעלי חיים אבל גם אהבתי לאכול בשר, בגלל אבא רומני שאהב סטקיות בכל שבת", מגוללת חיימוביץ'. "הטריגר היה שיחה עם מישהי שסיפרה לי על מחקר מה זה עושה לפרות כשהן נמצאות בדרך לבית המטבחיים, הסטרס האדיר. הרעיון הזה, שאני אוכלת חיה שהייתה באימה ברגעיה האחרונים, הקארמה הזאת. משהו בשיחה הזאת הכה בי והפסקתי באותו יום לאכול בשר. הייתי צמחונית לא בעייתית, לא מטיפה. היו אנשים שלא ידעו שאני צמחונית, לא ניפנפתי בזה, הייתי יותר עסוקה בקריירה שלי. ישבתי בארוחות על האש והכנתי בשר לילדים שלי. לא התעסקתי בזה. אחרי הפרישה מהחדשות ניסיתי להוביל קמפיין והרעיון של 'יום שני ללא בשר' עלה והתחלתי להיכנס לנושא הזה. ישבתי בזמנו עם אורי שביט בבית קפה והזמנתי קפה עם חלב, היא שאלה אותי, 'את שותה קפה עם חלב?!' ועיקמה את האף. אמרתי לה, 'אל תתחילי אפילו'. פחדתי מזה, זה אומר להוריד גבינות, לעשות שינוי. לא הבנתי עדיין את הסיפור של תעשיית החלב, שהיא מפרידה עגלים מהאמהות שלהם מיד אחרי הלידה, שבתעשיית הביצים גורסים אפרוחים. לא ידעתי את כל האמת. וברגע שקראתי והבנתי, זה קרה. הפכתי לטבעונית. מאוד השתדלתי שלא להטיף ולהבין שיש אנשים שזה יותר קשה להם. אבל זה הפך להיות גם לי יותר קשה. היום אני כבר לא יכולה ללכת לעל האש, אני מודה, הריח הזה עושה לי בחילה, זה קשה לי פיזית".
דניאלה: "אני הייתי צמחונית בתור ילדה בת שבע, אהבתי חיות ורציתי להיות וטרינרית. אבל אני חושבת שהסיבה העיקרית היא שהייתי כל כך גרועה בדברים אחרים שחיפשתי משהו שאבא שלי (העיתונאי ירון לונדון - ט"ג) יוכל להגיד עליי שמייחד אותי".
מיקי: "מהיכרותי איתו, זה לא 'בתי הצמחונית' בגאווה גדולה".
דניאלה: "הוא נורא אוהב אנשים שיש להם סיי, לא משנה מהו. גם אם הייתי אנרכיסטית. אז הייתי צמחונית המון שנים, זה לא כזה מסובך האמת. עד גיל 30 הייתי צמחונית. עד שנשברתי".
מה שבר אותך?
"זאת הייתה צלחת שניצלים, באתי להורים שלי, אף אחד לא היה בבית אבל הייתה מונחת צלחת שניצלים חמים ונשברתי. פשוט מגרגרנות. חזרתי להיות צמחונית בגיל 40 בערך וטבעונית אני שבע שנים. אפשר להגיע לטבעונות מכל כך הרבה כיוונים, ממשבר האקלים, מאהבת חיות ומבריאות. אותנו, נגיד, בריאות לא כל כך מעניינת".
וסוגיית הצדקנות? כתבת פעם שאת יודעת שחברתית הטבעונות מורידה לך את המנייה.
"כשאנשים מרגישים אשמה, הדרך הפסיכולוגית הכי נכונה מבחינתם זה לא להרגיש שהאדם השני יותר טוב מהם. ושם מתחילים הוויכוחים הבאמת מטומטמים: אל תיכנס לי לצלחת, אתה כת, אתה דת... כל העלבונות האלה. אבל את מיקי וגם אותי לא מעניין לדבר מבחינה אישית מי יותר טוב, אלא על הרעיון הטבעוני. איך אפשר להציל את הכדור, מראש אני אומרת שאני לא טובה יותר מאף אחד אחר. אני אנוכית ואגוצנטרית. כל היתר זה רעשי רקע".
מיקי: "אני מכירה כמה טבעונים בלתי נסבלים".
הילדים שלכן ציקצקו עליכן?
דניאלה: "אצלי בבית כולם טבעונים".
מיקי: "היא יותר מוצלחת ממני מהבחינה הזאת".
דניאלה: "אני לא יותר מוצלחת, פשוט יותר מפחדים ממני. זה או לאכול בשר או שאמא תאהב אותם".
וברצינות, איך הפכת את הילדים שלך לטבעונים?
"נכון יש הרבה אנשים שלא יכולים להיות טבעונים אבל מעריכים את הדבר ומבינים שזה צודק? משם זה התקדם. והתחלתי לבשל טבעוני טעים".
מיקי: "גם אני מבשלת טבעוני טעים. מעט, אבל כשמבשלת זה טבעוני טעים. יולי בתי לא אוכלת חיות וחצי טבעונית והבן אוכל הכול. מה לעשות".
דניאלה: "אני באמת חושבת שתהיה קטסטרופה. ברגע שמשבר האקלים זה לא נמר שרודף אחריך, אין שום סיכוי שאנשים יקשיבו. הפסיכולוגיה האנושית פשוט חוסמת הכול. אז לנו יהיה מעניין, מיקי"
מיקי: "נהיה החכמות הזקנות שאומרות, 'אמרנו לכם, אמרנו לכם'"
בקרוב אצלך. זה גם עניין שקשור אולי לגיל, צריך איזה פנאי נפשי ורוגע כדי שתוכל להסתכל החוצה ולשנות הרגלים. מידת־מה של פריבילגיה.
דניאלה: "עצם הדבר הזה של המסוגלות לא להיות בתוך מלחמת ההישרדות כשהילדים קטנים, אני כל כך מבינה למה אנשים לא מצליחים בכלל להגיע למחשבות על זה. יש ממד של נינוחות ופריבילגיה להסתכל על העולם בצורה יותר רחבה. כשהילדים היו מאוד קטנים ורק חשבתי על פרנסה ולהגיע לערב ולא ישנים בלילה, זה הרבה יותר קשה. אז כן, יש עניין של גיל. אבל גם התחושה שאין עוד הרבה זמן וצריך לנסות לתקן את מה שמקולקל. גם זה קשור לגיל".
אין קשב למשבר האקלים גם כי זה רחוק. כמו הפנסיות שלנו.
מיקי: "משתמשים הרבה באנלוגיה הזאת של הצפרדע בתוך המים החמים, שמתחמם מתחמם והיא לא מרגישה עד שהיא מתבשלת. ככה אנחנו. אנשים אומרים, 'אז סבבה, יש קצת גל חום'".
דניאלה: "אני באמת חושבת שתהיה קטסטרופה. ברגע שמשבר האקלים זה לא נמר שרודף אחריך אין שום סיכוי שאנשים יקשיבו. רמת ההכחשה ורמת ההדחקה והפסיכולוגיה האנושית שלא בנויה לתרחישים עתידיים, פשוט חוסמות הכול. אז לנו יהיה מעניין, מיקי'".
מיקי: "נהיה החכמות הזקנות שאומרות, 'אמרנו לכם, אמרנו לכם'".
אולי כי עדיין לא הגיעו אסונות הטבע התכופים שיפילו את האסימון?
"אז זהו, שיש. גם ההצפות שהיו בגרמניה בשנה שעברה וגם גלי החום המטורפים באירופה, אז העולם מתחיל להתעורר. אני מרגישה את השינוי הדרמטי בהשוואה לעשר שנים אחורה, כשהתחלתי להתעסק בנושא הזה. אבל השינוי הזה עוד לא מחלחל ליום־יום של מה עושים בפועל אנשים, ובטח שלא לפוליטיקאים".
הפוליטיקה, ולחיימוביץ' יצא להיווכח בכך מקרוב, רחוקה מלהכיל את גודל המשבר. למעשה, כרגע יש פוליטיקאים שאפילו לא מסתירים את העובדה שסוגיית האקלים מרדימה אותם. אלוף במיל' יאיר גולן, שמבקש בימים אלה לעמוד בראש מפלגת מרצ, אמר רק לאחרונה שעיסוקה של המפלגה בנושאים כמו משבר האקלים, זכויות טרנסג'נדרים ופונדקאות נתפס כ"אזוטריה", ובמקומם היא צריכה לעסוק בכלכלה, בביטחון ובמדינאות. אחר כך התנצל והוציא שלל הבהרות, אבל את חיימוביץ' הוא לא הצליח לשכנע.
"אני באמת חושבת שזאת לא הייתה פליטת פה, הוא באמת לא מבין ואני מצירה על כך. היום כל פוליטיקאי שחושב שהוא מנהיג צריך להבין שיש לו אחריות בסיפור הזה. זה לא לגיטימי לנפנף את זה ב־2022. להגיד שזה נושא אזוטרי זה לא לגיטימי. ואכן פורסמה אחר כך מטעמו הודעה שנראה שכתב אותה מישהו שמבין בזה".
דניאלה: "יש בזה משהו עצוב, כי זה כל כך תפיסת עולם מיליטריסטית, אפילו פטריארכלית. זה קשור, בעיניי, לאנשים שלא מפנימים שהצרות הן לא רק מלחמות ונשק".
מיקי: "אני רוצה לחדש לאותם גנרלים בדימוס שהסיפור הזה של האקלים הוא גם סיפור אסטרטגי־צבאי שההשלכות שלו מבחינת ישראל יכולות להיות הרות גורל".
דניאלה: "את מנחמת אותם! חבר'ה, יהיו מלחמות, הכול בסדר".
מיקי: "זה כבר נכנס למל"ל, מבינים שהמלחמות של העתיד יהיו על מים ומשאבים שאנחנו מכלים אותם. כל המתיחויות יהיו סביב אספקה של המחיה הבסיסית שלנו, מים ואוכל. וכל המלחמות הפתטיות האלה על גבולות הן המלחמות של האתמול. האנושות צריכה להילחם יחד כי משבר האקלים לא יבחין בין פלסטינים ליהודים".
דניאלה: "הוא הרבה פחות לאומי, זה לא עניין של פוזיציה. מצער שעדיין חושבים שכן".
מיקי: "עוד מעט, בעוד כמה שנים, יישארו כאן רק חיות והן ינסו לחקור את המין האנושי המוזר וישאלו את עצמם על מה הם רבו. כמו שאנחנו היום מסתכלים על מלחמות בסדרות על פעם, של אימפריות שנלחמו אחת בשנייה, ושל ויקינגים. על מה הם הרגו את עצמם שם בלי סוף?"
בני גנץ, שישבת במפלגתו, גנרל בעבר גם הוא, לא נפל לבור הזה שמשבר האקלים הוא אזוטריה?
"בני גנץ צירף אותי למפלגתו מתוך ידיעה של מי אני ומה אני. הוא, כמו רבים אחרים, כן שבוי בסוגיה הזאת, אבל גם הוא כבר מבין יותר היום את משבר האקלים וההשלכות שלו".
יש לך תחושת פספוס כלפי הפרק הפוליטי בחייך? במציאות אחרת אולי יכולת להשפיע מפוזיציה של השרה להגנת הסביבה.
מיקי: "אולי קצת, אבל אני באמת לא עסוקה בזה וכל כך שלמה עם זה שאני לא שם. יותר חשוב לי שהעבודה תיעשה, באמת לא אכפת לי מי. מבחינתי שסמוטריץ' ייקח את המשרד להגנת הסביבה ויעשה את מה שצריך".
דניאלה: "אפשר לא אותו מיקי?"
סערת הכיסא מעור צבי שדרשת להחליף בכנסת הייתה ה־שיקוף לאיך מתייחסים לעניינים האלה, כ"אוי־אוי־אוי, על זה היא מתלוננת?"
מיקי: "כשלעצמי זה היה הדבר שהייתי צריכה לעשות והיו, אגב, לא מעט חברי כנסת חרדים שאמרו שהם מעריכים אותי על זה. וכנראה אם חבר כנסת חרדי היה בא וטוען משהו, נגיד אם הכיסא היה מעור חזיר, היו מתייחסים לבקשתו אחרת ומחליפים מיד. יולי אדלשטיין טעה בזמנו בגישתו והגיע הזמן שיחליפו את כל הכיסאות".
דניאלה: "צריך להתעקש המון זמן כדי שמשהו יהפוך ממגוחך ומאזוטרי למיינסטרים. אני הרבה חושבת על עניין השפה המגדרית של מרב מיכאלי שנורמלה. אז צריך להמשיך ולהתעקש עם כל ה'טבעונים הם כת' ו'מה את רוצה מהכיסא'. זה גרם לאנשים לחשוב שהם יושבים על עור ושזה היה פעם חיה".
בסוף כל הסיפור הוא כמה מנהיגים מערביים שעדיין מדחיקים.
מיקי: "האנשים שחיים היום בדרום הודו, הציידים־לקטים, הם האנשים שחיים בהרמוניה המושלמת עם הטבע, מי שמבין את המשמעות של להוריד עץ. האדנות הזאת שבה אנחנו מסתכלים על חברות פרימיטיביות, בסוף הן אלה שמבינות את הטבע כמו שאנחנו כבר שכחנו. התחושה הזאת שלנו שאנחנו מנהלים את הטבע, היא שגויה. אנחנו אפיזודה חולפת. הטבע מוכיח לנו כל הזמן שהוא חזק מאיתנו והטכנולוגיה לא תציל אותנו".
דניאלה: "כשאתה מתעסק בנושא הזה אתה חווה שיעור בצניעות. אני, מרגע שהפכתי להיות טבעונית, אני קונה פחות, צריכה פחות, זה לתרגל האטה. לא להתפשט מעבר למה שאנחנו צריכים. אני כן יכולה לקנות דברים יקרים אבל יש הבנה עמוקה שלא צריך להיות חזירים".
תגידי את זה לצרכני הקוד־קופון באינסטגרם שקונים הררי מוצרים בתיווך משפיענים.
"יש אינפלואנסרית אחת - ככה אומרים את זה, כן? - דניאל עמית. היא כנראה אחד האנשים הכי מפורסמים בארץ. עכשיו, היא נראית לי בחורה טובה, נבונה, משפחתית כזו, יש לה כלבה שהיא חולה עליה. וממה היא מתפרנסת, בכישרון אדיר יש לומר? מנהנתנות, מגרגרנות וממכירת מוצרים שעליהם היא מקבלת כסף. היא סוג של ג. יפית ואודטה, רק של העולם החדש. אני יכולה לבכות כשאני רואה את כמויות הבשר שהיא מג'נגלת. לדעתי יש ספינה של משלוחים חיים רק על שמה".
מיקי: "40 אחוז מהמזון שמיוצר בעולם נזרק לפח. אוכל שהוא טוב! גם אני קונה הרבה פחות בגדים, אני מארגנת מסיבת החלפות בבית ויוצאת ממנה עם אחלה בגדים. אני חושבת על עצמי לפני 20 שנה ואני בן אדם אחר".
היית פעם מתחרעת על זארה?
"כן, גם הייתי קונה תיקים מופרכים במחירים פסיכיים. היום עזבי שאני לא קונה עור יותר, אז התיקים אצלי הכי זולים. אנחנו לובשים 20 אחוז ממה שיש לנו בארון ומה שאנחנו זורקים מגיע למטמנות באפריקה. זה זיהום איום".
דניאלה: "לבוז לאופנה ולצרכנות אני חושבת שהגעתי דרך הפמיניזם. מאז שאני ילדה הרגיש לי לא נוח העיסוק המוגזם בנראות ובאיזשהו אופן זה מתלבש לי נורא טוב עם הפמיניזם, עם ההשקעה המטורפת שנשים משקיעות במראה שלהן, בשונה מגברים. מיקי בטח יכולה לספר לך כמה שעות היא התאפרה לפני שידור - וכמה זמן המגיש הגבר שלצידה. יש גם קשר דומה ביחס לחיות וביחס לנשים לאורך ההיסטוריה, זו חבילה אחת ומהבחינה הזאת אני מרגישה שחרור מוחלט. איזה מזל שהגיע משבר האקלים ואני יכולה להפסיק לחשוב על בגדים וזה לגיטימי!"
זה באמת אשראי מטורף לא לעשות שפם.
מיקי (צוחקת): "אז אני עוד לא שם! תודה לאל שאני לא צריכה לעשות שפם, אלה הגנים, אבל אחרי שנים בטלוויזיה אני עדיין רוצה להיות יפה. אישה יכולה להיות סופר־מודעת אקלימית ועדיין להיות יפה ומטופחת. דניאלה, אני לא רוצה שזה ייראה כאילו אנחנו השתגענו".
זה החשש, שיגידו שהתפלפתן?
מיקי: "היא לא מפחדת, אני כן. לא רוצה לשרת את הדימוי. אין ספק שאני פחות מוקפדת מבעבר, תראי, אני בלי פן".
דניאלה: "גם אני לא הולכת עם בורקה, בסדר? אבל זה כמו שפמיניסטיות לא רצו לשרת את הדימוי שהן לא מורידות שיער בבתי השחי, עדיין צריך להבין את הכוחות וההסללה התרבותית המשוגעת לאיך אנחנו אמורות להיראות ומה אנחנו אמורים לאכול".
את המחאה האקלימית שכן הצליחה להפעיל רגשית את ההמונים, עוררו דווקא הנשים המטופחות ביותר על הגלובוס, בנות משפחת קרדשיאן. קיילי ג'נר, האחות הצעירה, חטפה אש אחרי שטסה במטוס הפרטי שלה, בשווי 70 מיליון דולר, לטיול של חצי שעה, ואז עוד פירסמה תמונה עם בן הזוג כשברקע המטוסים הפרטיים של שניהם והכיתוב המתגרה: "בשלך או בשלי?". "איזה חוסר מודעות, יואו־יואו. עכשיו הייתה בדיקה של עיתון ‘דה מרקר’ על כמה טסים עשירי ישראל במטוסים פרטיים, עלה שם שתביעת רגל פחמנית של עשירי ישראל בשנה אחת שווה למה שיוציא ישראלי ממוצע ב־3,368 שנה", מציינת חיימוביץ'.
דניאלה: "תמיד כשאני שומעת על דבר כזה אני מסתכלת על המקומות של העיוורון, עושים שיימינג על טיסות פרטיות אבל תוך כדי נוסעים בלי חשבון בכלי רכב, אוכלים בשר, ותראי את תוכניות הבישול בטלוויזיה".
מיקי: "אני לא יכולה לראות את התוכניות האלה וההתענגות הזאת. למה ב’מאסטר שף’ אין אפשרות לבשל בלי בשר?"
דניאלה: "אכילת בשר הייתה אמורה להיות מעשה שטיפה מתביישים בו. כאילו, מחביאים את השניצל כשבאים אורחים? מתגנבים לסטקיות עם כובע מצחייה ומשקפי שמש? משהו כזה. כי זו רמיסה איומה, לא רק של זכויות בעלי חיים שעוברים ניצול מזוויע, אלא כלפי הסולידריות החברתית".
7 צפייה בגלריה
''למה הם לא יכולים לבשל בלי בשר?'' מתוך ''מאסטר שף''
(צילום מסך מתוך "מאסטר שף", ערוץ 12)
אולי יוקר המחיה והטירוף בסופרים יעזור לכן לטבען ישראלים?
דניאלה: "ברגע שאתה מבין את כוחות השוק אתה יודע שאם תקנה גבינה טבעונית, בסופו של דבר היא תהיה זולה יותר לכולם. ברגע שתקני שמרי בירה, שזה מוצר שאף ישראלי לא מכיר אותו ומיקי ואני חולות עליו, משתמשות בזה כמו פרמזן, הדבר הזה ילך ויתפתח ויהפוך לזול יותר. ברגע שיתחילו לנסות חביתות חומוס למשל, תוך חצי שנה יהיו גם קיטים מוזלים להכנת חביתות חומוס. צריך להבין שמה שאתה רוכש משפיע על השוק, הוא לא רק אצלך בבית. אתה משנה את העולם בבחירות שלך".
מיקי: "וכל כך התרחקנו מהבייסיק כשהתחלנו לקנות מזון מוכן ועשוי בקופסאות. יש למייקל פולן את האמירה המפורסמת: ׳כשאתה נכנס לסופר ויש משהו שסבתא שלך לא הכירה, כנראה הוא צריך להישאר שם'. נהניתי לראות בקורונה שאנשים התחילו להכין לחם מחמצת לבד. האוכל הבסיסי הצמחוני הוא זול, קטניות זה הדבר הכי זול שיש בסופר".
דניאלה: "אבל תקשיבי, מיקי, אני זוכרת שכשלי היו ילדים קטנים הייתי שמה נקניקיות במים".
מיקי: "יואו, גם אני. זה שיא השיאים, אי־אפשר לתאר".
דניאלה: "אז אנחנו מבינות את הקושי להתחיל לבנות מטבח טבעוני, אבל זה כל כך משתלם וכל כך מתגמל וזה לא כל כך מסובך כמו שחושבים. חביתת חומוס זה כל כך הרבה יותר בריא וזול מביצים. שתי כפות של קמח חומוס עם טיפה מים וזה טעים בטירוף. ולא נשאר לך ריח של ביצים במשך חודשיים. אין שום סיבה שקמח חומוס לא יהיה מוצר צריכה בסיסי".
מיקי: "זה מעבר לזה. יש היום התעוררות להבנה שאנחנו דירדרנו את האדמה, מה שגם עלול להשפיע על מחירים של ירקות ופירות. החקלאות התעשייתית, של גידולים מאותו הסוג בשטחים מאוד גדולים, גרמו לאדמה שלנו לאבד את החיוניות שלה ואנחנו היום במצב שאנחנו קרובים ללאבד 50 אחוז מהערך של האדמות החקלאיות שלנו. צמחה חקלאות מחדשת, חקלאות שמנסה להחזיר לאדמה את החיוניות שלה ושהתנובה שתצא ממנה תהיה יותר עשירה עם פירות וירקות טובים יותר. שנת שמיטה במקור הייתה אמורה לעשות את זה, אבל היום זה כבר לא מספיק, השיטות המודרניות גמרו את האדמה. ואדמה היא העתיד שלנו".
כשתתהו איך להתבגר בחן, שקלו את האופציה להתעניין בדשנים ובקרחונים נמסים. אם לשפוט על פי חיימוביץ' ולונדון דקל, זה אפקטיבי פי כמה מהזרקות ומקרמים לפנים במכלי פלסטיק מזהמים. לשתיהן יש ברק בעיניים והתלהבות מידבקת. אצל חיימוביץ' ייתכן שזה קשור גם לענייני זוגיות.
מיקי, נצפית באירוע עם המוזיקאי עדי רנרט.
"עדי ואני קרובים, אבל אני לא בעניין של להרחיב על זה ולהיכנס להגדרות".
דניאלה לא הדביקה אותך ביכולת לדבר על עצמך?
"זה איזשהו תהליך שאני עוברת, כשאתה מגיש חדשות של המהדורה המרכזית אתה הופך להיות בן אדם שמודע לכל פיפס וניואנס בחייו, אתה דמות שצריכה להיות מאוד נקייה ובמשך הרבה שנים זה גם סגר אותי מלהגיד דברים שרציתי להגיד. היום אני בן אדם הרבה יותר חופשי".
דניאלה: "יש מנגנון הגנה שמתפתח מול הדבר הזה. אני כל הזמן קיבלתי חיזוקים על זה שאני גלוית לב, אני אומרת את הדבר הכי נורא בעולם ומקבלת מיליון תגובות של 'נהדרת!'"
מיקי: "אחרי הלידה של אורי עברתי תקופה מאוד קשה, אני חושבת שהייתי בסוג של דיכאון אחרי לידה. לימים, אחרי שיולי נולדה, עשיתי ראיון לקראת החזרה למסך ודיברתי על הקושי הזה בהיריון הראשון. כי באמת היה קשר שתיקה במשך הרבה מאוד שנים סביב האימהות, שעושים ממנה דבר נפלא ונהדר, אבל זה קשה ומשעמם נורא. היו תגובות טובות, שהעזתי לומר שזאת לא נופת צופים ושכל האהבה הזאת לא תמיד נשפכת ממך על השנייה הראשונה. יש משהו משחרר בלהגיד את הדברים כמו שהם".
תלוי כמה האמת שלך היא פוליטיקלי קורקט.
דניאלה: "אני אמרתי פעם שאני נמשכת לגורילה בספארי. כתבתי פרק על זה שהתאהבתי בלוקאס, הגורילה בספארי, פשוט ראיתי אותו ומַתִּי. הסמקתי. התאהבתי לחלוטין. עשיתי על זה פרק ב’יום האם’ והמפיקה שלי אמרה לי, 'תקשיבי, את לא יכולה לכתוב על זה'. אמרתי לה, 'אני יכולה לכתוב על זה, ואת תראי שכולם יזדהו איתי'. מיקי, את לא מזדהה?"
מיקי (מתפתלת): "לא ממש. לא כזה עושה לי את זה. מצד שני לא הייתי בספארי הרבה שנים".
דניאלה: "זה כי לא ראית אותו, זה מה שאני יכולה להגיד לך. צילמנו את הפרק בספארי ודוברת הספארי אמרה לי, 'תקשיבי, כולנו מאוהבות בו'. אז זהו, אני באמת לא נכוויתי. מהדברים הפוליטיים? ברור. אני שמאלנית ואומרת למי אני מצביעה. אבל לא כשאתה אומר משהו כן ואישי על הנפש שלך. על נפש לא חטפתי אף פעם".
תגידו, בסוף לא מדכא להתעסק בנושאים האלה?
דניאלה: "מיקי ואני שונות בדבר אחד. מיקי חושבת שיהיה בסדר, איכשהו. היא אופטימית. אני לגמרי פסימית, הנושא הזה מרתק אותי לא כי אני חושבת שיהיה טוב. יהיה נורא עוד יותר ועוד יותר. הקיום שלי כאדם הוא הרבה יותר עשיר ומעניין בתור מישהי שראתה נכוחה וצעקה, מעניין אותי רק להיות האדם שהבין מה קורה, זאת המוטיבציה שלי. זה בכלל לא מתוך מחשבה שיהיה בסדר".
מיקי: "אני קצת יותר אופטימית, יש את המושג שנקרא תוגת אקלים, דיכאון שחווים כשמבינים את המשמעות של משבר האקלים, אז יש לי תוגת אקלים לפעמים אבל הייאוש הוא לא תוכנית עבודה".
דניאלה: "לי יש עליזות אקלים!"
פורסם לראשונה: 07:05, 19.08.22
