14 שנות נישואים, שני ילדים בהפרש של שנה ואז גירושים, גרמו לריף כהן להרגיש שהתחנה הבאה צריכה להיות הטינדר. "אמרו לי, 'שומעת, מישהו שם את התמונות שלך בטינדר', ועניתי שזאת באמת אני. נכנסתי מיד אחרי הגירושים. העליתי תמונות, יותר של ריף ופחות של ריף הזמרת ונתתי לעצמי שם בדוי, 'קוסמוס'".
מה כתבת על עצמך?
"הדבר הראשון שכתבתי בפרופיל היה 'מחפשת מישהו להיקבר איתו'. עכשיו זה מצחיק אותי ומראה את התלישות שלי, אבל מדובר בעצם בפחד הכי עמוק שלי בגירושים. לא להיקבר בשני קברים צמודים. להיקבר לבד. הגירושים היו בשבילי לזרוק את עצמי לאי־ודאות ולהיות שלמה איתה לחלוטין. ללכת בחשיכה בביטחון".
היו מציאות?
"כאבה לי האצבע, נגיד את זה ככה. הבחורים לא היו בווייב שלי בכלל, אבל רציתי לצאת מהמעגל שלי".
3 צפייה בגלריה
''גיליתי שזה כיף לא נורמלי, לקחת הפסקה מהדמות שלי כאמא, לחזור להיות רווקה''. ריף כהן
(צילום: הילה ווגמן)
עד כמה רחוק מהמעגל, חשמלאי מראשון־לציון?
"לגמרי. היה לי מישהו עם מסעדה בראשון. יצא לי לדבר עם כמה אנשים מקסימים. היה גם מישהו שחשבתי שהוא מתחזה. הוא היה יפה מדי, סיפר שהוא עובד במשרד הביטחון אז בכלל אמרתי 'טוב, אוקיי'. ביקשתי שישלח לי תמונה שלו מעכשיו, עם השם שלי, והוא לא הסכים, אז אמרתי, 'טוב, תודה, ביי. אם אתה לא עוזב אותי זה משטרה'. ניתקנו את הקשר ואחרי איזה חודשיים או שלושה אני רוקדת ב'תדר' ומזהה אותו מהתמונה. נקרעתי מצחוק לדעת שהוא אמיתי".
לא לקחת ללב אכזבות?
"בסך הכול נכנסתי לשם ממקום תמים. אחרי נישואים כאלה ארוכים וקושי של הרבה זמן, יש התפרצויות של דחפים לא פרופורציונליים שלקח לי איזה שנה לאזן. גיליתי שזה כיף לא נורמלי, לקחת הפסקה מהדמות שלי כאמא, לחזור להיות רווקה, אני עם עצמי לבד בחדר, עושה מה שבא לי".
"עושה מה שבא לי" היה בדיוק המוד שבו תפסה את ריף כהן ההצלחה הגדולה, אז ב־2012 כשיצא השיר A Paris והפך ללהיט. למרות שכולם אמרו לה שאין מצב ששיר בצרפתית יתפוס ברדיו בישראל. הקליפ שבו רקדה על גדות הסן צבר מיליוני צפיות והגרוב הצפון־אפריקאי משולב בעברית וצרפתית הפכו אותה יחד ליוצרת מבטיחה שנשמעת כמו שום דבר אחר. משם היא חיממה את הרד הוט צ'ילי פפרס בישראל, זכתה בפרס אקו"ם לתגלית השנה והוחתמה בסניף הצרפתי של יוניברסל. יצאה להופיע בטורקיה ובכל מקום שהיה בו קהל שביקש, תוך כדי שהיא בעצמה עוברת מהרובע החמישי בפריז לפלורנטין ובונה משפחה.
כאן בארץ התחושה הייתה שהתפוצצת ואז נעלמת.
"אפשר לומר בראייה לאחור שכשהתפוצצתי ב־2013 לא ידעתי איך מנהלים קריירה בינלאומית. ברגע שסיימתי את הטור בטורקיה שעבד נורא טוב, המשכתי להופיע שם במשך שלוש שנים בלי הפסקה. אף אחד לא האמין לי שזה בסדר גודל כזה, שיש נשים עם בורקות שבאות להופעות. עד שלא העליתי ביוטיוב סרטון של מישהי עם בורקה וכששואלים אותה אם היא יודעת שאני יהודייה וישראלית היא אומרת, 'כן, אבל אני אוהבת את המוזיקה שלה אז לא אכפת לי'. פה בישראל רוצים נוכחות אינסטנט. אפילו כשדודו פארוק החליף דמות ישר שאלו 'איפה נעלמת'. דורשים פה מהאמן להטיל ביצי זהב בלי הפסקה ולהישאר באותה דמות תמיד. רצו את ריף של 'א־פרי'".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הקהל של כהן, בהתאמה, הפך לבינלאומי יותר ויותר. "בקורונה פתחתי לייב וידיאו ועלה מישהו מאבו־דאבי. הופעתי השנה גם בטורקיה ובפסטיבל ענק בהודו שמיק ג'אגר מופיע בו. וינסנט גאלו ('חלום אריזונה', 'החבר'ה הטובים') כתב לי שהוא ראה אותי שם ושהוא אוהב את המוזיקה שלי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הלידות הצמודות של הבנים פסח (שבע) ואיזי (שש), הג'ינגול בין היצירה שלה והקריירה הנוסקת של בעלה לשעבר, מעצב האופנה הד מיינר, לא עימעמו את הבעירה הפנימית של כהן. אבל כן דרשו ממנה לעשות ויתורים כואבים. "כששני אנשים שחיים יחד מנהלים שתי קריירות הישגיות, לרוב זאת תהיה מערכת יחסים לא שוויונית. הד כן מאוד בא לקראתי כשהייתי בחו"ל, אבל לרוב הוא היה בחו"ל ואני לקחתי את תפקיד האמא. כשהכרנו הייתי כבר בתוך הקריירה שלי והוא רק בנה את שלו והרעיון היה לתת לו את האפשרות לבנות עסק מטורף. זה דרש ממנו שעות פסיכיות ואני גם רציתי ליהנות מהאימהות, כי עם שני תינוקות בהפרש של שנה ויום, אין לך זכות אפילו לחשוב על משהו אחר. גם כשלקחתי עזרה במשרה מלאה של שמונה שעות ביום זה לא הספיק. הייתי מיניקה אחד ובמקביל מועכת ירקות. נהניתי, אבל תמיד היה לי הלחץ שאני מאבדת את מה שבניתי עד עכשיו".
"כשבאנו לרבנות נפלנו על רב שדיבר אליי מאוד לא יפה ואמר, 'עוד לא התגרשת וכבר יש חבר?' כי באתי עם ידיד על תקן עד. לא ברור אם זאת הייתה בדיחה, באיזו זכות אתה צוחק עליי? מי הוא שיגיד לי איך לחיות? אני טבלתי במקווה כל חודש. הרגשתי שלא כיבדו אותנו, הם לא נתנו לנו להתגרש"
לפני שנתיים התגרשו, כהן גרה היום בפלורנטין ומיינר מנהל את מותג האופנה שלו מישראל ומתגורר ביפו עם בת זוג. "אנחנו לא עושים ארוחות שישי יחד, עדיין, אבל יכול להיות שזה יקרה מתישהו. אנחנו לא בקשר כל כך חוץ מבענייני הילדים וזה עושה טוב לשנינו".
איך הגיבו במשפחה?
"לא הספקתי לספר לסבתא שלי שאני מתגרשת לפני שהיא נפטרה, אבל כשהגענו לבית שלה, שנה אחרי, כמו שנהוג בעולם הספרדי, נכנסתי למיטה שלה עם הכרית ואמרתי לה, 'סבתא, התגרשתי'. ומה זה בכיתי. שמחתי להתגרש, אבל התביישתי ממנה. הסבתא השנייה שלי אגב אמרה שהיא מקנאה בי וגם רוצה להתגרש (צוחקת)".
הטקס ברבנות היה מצלק. "כל התהליך מהרגע שהחלטנו ועד הרבנות לקח חצי שנה, שזה נייס. בלי התנגדות של שנינו ובלי התלבטויות. אבל אז נפלנו על רב שדיבר אליי מאוד לא יפה ואמר לי, 'עוד לא התגרשת וכבר יש חבר?' כי באתי לרבנות עם ידיד על תקן עד. לא ברור אם זאת הייתה בדיחה, אבל באיזו זכות אתה צוחק עליי ככה? מי הוא שיגיד לי איך לחיות? אני טבלתי במקווה כל חודש. אפילו אישה דתייה לא תמיד הולכת כל חודש. כאילו רואה חילונית, אז מרשה לעצמו. הרגשתי שלא כיבדו אותנו, אנשים שהיו 14 שנים יחד, שישבו בקורונה חצי שנה בבית יחד עם ילדים והחזיקו את הכול בשבילם. הגענו לרבנות ב־1 בספטמבר, כששני הילדים נכנסו לגנים חדשים. זה היה בשבילי מבצע אנטבה. והם לא נתנו לנו להתגרש".
3 צפייה בגלריה
''אני והגרוש לא עושים ארוחות שישי יחד, עדיין, אבל יכול להיות שזה יקרה מתישהו''. כהן
(צילום: מיכאל ליאני)
מה עשיתם?
"ענינו לרב שלא מדברים ככה. אז הזמינו לנו משטרה ומאבטחים והוא אמר לנו, 'תצאו מפה, אתם לא מקבלים גט'. הד כבר רצה לוותר, אמר לי, 'עזבי אותי, אני חוזר לעבודה'. התחננתי אליו שיחזור ופשוט התנצלנו. בשיא הטמטום. וזה היה משפיל. ביקשנו שרב אחר יעשה לנו את טקס הגירושים ואיתו זה עבר בקלי קלות".
אכזבה מהמוסד?
"לצערי זה נתן להכול כפכוף של ציניות. כל הטקס הזה הפך בן רגע לדחקה, כל הקיפולי נייר, כל ה'לכי קדימה ולכי אחורה'. היה לי קשה להתייחס לזה בכבוד. ורציתי. אני בין היחידים בכל הסביבה שלי שהתחתנו ברבנות, יש בי צד מאוד גלותי והייתי קצת דתייה".
היית מתחתנת ברבנות גם היום?
"לא, הייתי עושה טקס אתיופי יהודי, אצל הרבנים האתיופים שלא מקבלים אותם ברבנות הראשית. הבאבות".
ימי השחרור מהכבלים תרמו למוזיקה של ריף כהן תכנים כמו מי משלם בדייט, אוננות ועצמאות כלכלית. שירים על עולמם של תושבי האינסטגרם המילניאלים, באותו המקצב המזרחי שמזוהה איתה. "דברים שקלטתי שלא שרים עליהם בכלל. על זה שאת קובעת עם מישהו מהטינדר וכשנפגשים זה לא מי שבתמונה".
מתבלט 'שלם עליי', שיר מבריק שכאילו נכתב על הסצנה המפורסמת של הזוג המתחשבן במסעדה מהלהיט הקולנועי 'משולש העצבות' ודיוני הרשת על הגברים שמבקשים החזר בביט על הדרינק. "אני שרה שם, 'המלצר מביא חשבון, אתה מוציא לי מחשבון' שזה באמת מרגיש לפעמים לא נעים, או 'אנחנו בעידן שווה־שווה אבל זה לא עושה לי את זה'. זה לא סביב כסף, כי זה יכול להיות גם שלם עליי על בירה בספסל ברחוב, זה לא חייב להיות מנה במסעדה מפוארת. אמרו לי ברדיו, 'וואו, זה מאוד שוביניסטי', אבל לפעמים נמאס לי מהמקום הזה של השווה־שווה. 'שלם עליי' זה עוד משחק שאני רוצה לשחק לפעמים".
איפה את ממוקמת בדיון המי משלם?
"אני יותר מדי עצמאית. קשה לי לבקש עזרה או שיפנקו אותי. 'שלם עליי' זה קול פנימי סופר־חבוי שאני לא מצליחה להוציא מעצמי. זו פנטזיה שמחזיקים אותי, שאוחזים אותי, שקונים לי, שמזמינים אותי".
כתבת גם את "טיטה מרטיטה", שיר על אוננות.
"זה חלק מתהליך השחרור והפרידה והחזרה לעצמי. שיר אחר הוא 'קניתי לעצמי צמיד זהב', ששובר את הקונספט של 'התחתנתי אז מגיע לי צמיד זהב של סבתא'. הייתי עם רעידת אדמה פנימית ומרדנות באופי אבל לא מרדתי, כי היה לי דחף חזק של ילדה טובה. אחרי הגירושים פתאום הבנתי שמי אמר שאני חייבת בכלל חתונה וזוגיות וילדים".
ב־9 בפברואר תופיע עם האלבום המורחב בהיכל התרבות תל אביב, מופע שיכלול גם מגז'דרת בלייב. "גיז'דור הוא סוג של קינה. גם פעם, כמו היום, לאנשים היה קשה להביע רגשות ולבכות, אז שילמו למגז'דרת, מישהי שתבוא ותרים את הבכי. שתגרום לאנשים להוציא את הרגשות שלהם". המופע ייערך במסגרת פסטיבל החורף של ההיכל, באולם צוקר - כחלק מחגיגות 65 שנה להיכל. באולם צוקר יועלו במהלך ימי הפסטיבל הופעות של דקלה, נורית גלרון, רונה קינן ודניאלה ספקטור, ובמקביל תיערך סדרה של מופעי ג'אז ייחודיים עם גל דה פז, דניאל זמיר וניצן בר, הילה קוליק, אלי דג'יברי, דן ארן.
עטר מיינר, אחיו של הד, עדיין מפיק לך מוזיקה?
"לא, זה היה משהו חד־פעמי".
ב־2021 אישה שיצא איתה בעבר האשימה אותו בפגיעה פיזית, נפשית והפרת זכויות יוצרים, והופעה שלו באינדינגב בוטלה. איך חווית את זה?
"מה שפורסם יצא אחרי שהפקנו את האלבום. לא יצא לי לדבר איתו על זה ואני לא בקשר איתו מאז".
בינתיים היא אול־אובר־דה־פלייס. "אמנותית אני משוחררת מחוזים, וגם כלכלית אני מסתדרת יפה יחסית. יש לי עכשיו שישה נגנים".
גילית גם את הפוטנציאל באמירויות?
"אין שם כל כך שוק, אולי רק לייבל אחד של מוזיקה אלקטרונית. בואי נגיד שמנטלית לא הרגשתי שמבינים אותי שם".
וכאן בישראל?
"הרבה ישראלים לא מבינים בדיוק מה אני עושה. זה נשמע מתנשא, אבל כמי שחיה הרבה בצרפת, אני רואה את תל־אביב כמקום מאוד פריפריאלי במיינד".
המצב הפוליטי כאן מדאיג אותך, חושבת לפעמים לעבור לצרפת, שם עובד גם הד?
"בחרתי לחיות בישראל כי נעים יותר לגדל ילדים בשמש ובצרפת זה לקום בחושך ולחזור בחושך, להיות שעתיים יחד וללכת לישון. אני אוהבת את ריבוי התרבויות כאן. האיכות האנושית מעניינת אותי יותר מהפוליטיקה. בטורקיה המצב אמנם לא טוב, הם לא תחת שיח מערבי־מודרני, אבל למרות שיודעים שאני ישראלית־יהודייה מגיעות להופעה שלי מוסלמיות עם בורקות וכאן, לא מגיעות להופעות שלי נשים דתיות. איך תסבירי את זה? אפילו הטורקים יותר נאורים, כי הם מקשיבים למוזיקה ולא חושבים פוליטיקה".
פורסם לראשונה: 07:14, 03.02.23
