מספר שעות לאחר הבשורה על מותו של יבגני אריה ז"ל, שנפטר עקב סיבוכים של מחלה ממושכת, הקהל שהגיע להצגה "אונייגין. הערות שוליים" עמד ומחא כפיים לזכרו של במאי התיאטרון והמנהל האמנותי לשעבר של תיאטרון גשר.
לנה קריינדלין סופדת ליבגני אריה בתיאטרון "גשר"
לנה קריינדלין, מנכ"לית התיאטרון, עלתה לבמה לפני תחילת ההצגה ובקול חנוק מדמעות ביקשה לומר כמה מילים לזכר חברה: "תודה שבאתם. אתם באתם לתיאטרון גשר ביום הכי עצוב מיום היווסדו. היום הלך לעולמו מייסד התיאטרון, במאי גדול, בן אדם שבזכותו אנחנו נמצאים פה 30 שנה, יבגני אריה.
"הלילה הוא נפטר בניו יורק והוא ייקבר בניו יורק, אבל אנחנו פה נלווה אותו בהצגות שלו, באהבה שלנו, בזה שנמשיך את דרכו ונשמור על התיאטרון. חשבתי בהתחלה לבוא לתיאטרון ולבקש מכם לקום ולעמוד דקת דומייה לזכרו כמו שנהוג כאן בישראל, אבל יש לי בקשה אחרת: יש מסורת עולמית שמלווים אמן גדול עם מחיאות כפיים".
הבשורה על מותו של אריה בגיל 74 הכה הערב את אנשי עולם התרבות בתדהמה, כשלפי הודעת תיאטרון גשר, הוא נפטר במהלך הלילה בבית חולים בניו יורק. הוא שימש כמנהלו האמנותי של תיאטרון גשר מהיווסדו ועד 2019, וביים עבורו למעלה מ-40 הצגות, בהן "הנפש הטובה מסצ'ואן", "חלום ליל קיץ", "העבד", "כפר", "השטן ממוסקבה", "אדם בן כלב" ו"טרטיף". בנוסף, ביים הצגות בשלל תיאטראות מסביב לעולם, כולל תיאטרון הבולשוי במוסקבה, כמו גם אופרות במוסקבה, ניו יורק ועוד.
מוקדם יותר הערב, נפגשו בתיאטרון גשר כמה משחקניו וחבריו של אריה, בהם סשה דמידוב, נטשה מנור, ליליאן רות והדרמטורגית קטיה ששונסקי, שם העלו זיכרונות מרגעים משותפים שלהם עם הבמאי המנוח. דמידוב, שלמד תחת אריה במוסקבה בטרם עלה ארצה בעקבותיו והשתלב כאחד מהשחקנים המובילים בתיאטרון גשר, אמר ל-ynet: "עצוב לי מאוד על מותו של יבגני. הוא היה אחד הבמאים הגדולים בעולם. האיש שברא אותי כשחקן והפך אותי למי שאני. את כל ההצלחות שלו אני חייב לו. בזכות הכריזמה והכישרון הגדול שלו הוא סחף אחריו קבוצה של שחקנים צעירים לארץ שלא הכירו, ובנה כאן תיאטרון חשוב ואיכותי".
3 צפייה בגלריה
ליליאן רות, סשה דמידוב ונטשה מנור במפגש לזכר יבגני אריה בתיאטרון "גשר"
(צילום: שאול גולן)
השחקנית נטשה מנור, שפגשה את יבגני אריה לפני 36 במוסקבה ועלתה עימו ארצה, סיפרה כי "המוות של יבגני הוא אסון עבורי. יבגני, בדיוק כשמו, היה אריה אמיתי. כששמעתי שהוא אוסף שחקנים כדי לעלות איתם לארץ, ביקשתי להצטרף. הוא אמר לי, 'בשביל מה לך? יש לך כבר קריירה כאן', אבל אני לא ויתרתי. החושים שלי אמרו לי, 'לכי אחריו באש ובמים' - והלכתי. למדתי ממנו כל מה שאני יודעת על תיאטרון. לא תמיד היה קל איתו, ככה זה אצל אנשים גדולים, יוצאי דופן, שדורשים ממך לתת את כולך, אבל לא ויתרתי והמשכתי ללכת אחריו כמעט בעיניים עצומות. בזכותו התיאטרון היה הבית שלי, החיים עצמם".
