בסוף השבוע הקרוב יפתח בירושלים פסטיבל העוּד, כמדי שנה בסתיו. ב-25 שנותיו גיבש האירוע המעולה הזה יקום ייחודי: מוזיקת עולם שמעוגנת במסורות המוזיקליות של הים התיכון ומחברת בין מסורתי לעכשווי, בין מזרחי למערבי, בין ערבי ליהודי. פסטיבל העוּד מביא קולות מהבלקן ומצפון אפריקה, מאיראן ומטורקיה, מהודו ומאוזבקיסטן וגם מוזיקה יהודית-מזרחית מסורתית. ויותר מכל - יצירה עכשווית ששואבת מהמסורות הללו ומטמיעה אותן בתוכה.
מעניין היה לראות את ההתפתחות שעבר הפסטיבל - בתחילת הדרך הוא היה בבחינת מחווה צנועה למוזיקה הערבית הקלאסית, בהמשך נפתח למרחב כולו והביא מוזיקה פרסית, טורקית ובוכרית, במקביל שילב יותר ויותר אמנים ישראלים שממזגים ביצירה שלהם השפעות של המרחב הים-תיכוני, גם אם זה רוק או פאנק. השלב המעניין ביותר באבולוציה של הפסטיבל היה שילוב מופעים של מוזיקה מקורית שהוזמנה על-ידי הפסטיבל ושנכתבה לטקסטים עבריים קדומים, מהתנ"ך ועד שירת תור הזהב בספרד.
המופעים המושקעים האלה פותחים כל שנה את הפסטיבל, ובין המשתתפים הזכורים לטוב נמצאים בין היתר ברי סחרוף, אתי אנקרי, קורין אלאל ושם טוב לוי, כשהשנה המשימה הוטלה על להקת הדג נחש שהלחינה מזמורים מספר תהילים. החיבור של מזמורים והיפ-הופ עדכני עם גרוּב ים-תיכוני ואלקטרו צפוי להיות מפתיע ומרתק.
במהלך שנות פעילותו ניכר האופן המרתק שבו זולגות ההשפעות השונות האחת לתוך האחרת. וגם כשאמן מתמקד במסורת ספציפית – ולא חשוב אם היא מצפון-אפריקה או מערבות אסיה - אפשר למצוא במוזיקה שלו הדים מתימן ואתיופיה, מקצבים מהודו וצלילי כלים מסורתיים מבוכרה או ארמניה. השיירות המוזיקליות נעות במרחבי המזרח הקרוב מאות בשנים, מתמזגות אלה באלה, ונולדות מחדש בתוך מוזיקה עכשווית.
בבסיס הקונספט של הפסטיבל ניצבת אידאולוגיה תרבותית-מוזיקלית מובהקת, אולי גם פוליטית. "מאמין בכוחה של המוזיקה לרפא את הלב – של היחיד ושל החברה כולה. אני מאמין שיש בה נחמה ותקווה, במיוחד בימים מדממים וקשים מנשוא כשלנו", אמר אפי בנייה, מנהלו האמנותי הותיק של הפסטיבל. "לכן החלטנו לקיים את הפסטיבל השנה עם תוכנית שכולה דבקות בחיים ובאפשרות ובהכרח להמשיך לדמיין קיום משותף, מעבר לכל הגבולות והמאבקים".
למרבה הצער, בשנים האחרונות מתקשה הפסטיבל להביא אמנים מעולים מחו"ל כפי שעשה בעבר, והסיבה ברורה - בגלל חרם ה-BDS. השנה נוספה גם המלחמה, כך שגם אמנים שהסכימו להופיע, נרתעו ברגע האחרון, וכך הפסדנו הרכב קולי מזהיר מארמניה ופייטן ממאלי. מי שכן יגיע הוא כוכב מובהק בתחומו - חלילן הבָּנסוּרִי ההודי רָאקֶש צָ'אוּרָסִיָה (Chaurasia). לבנסורי – חליל צד עשוי קנה במבוק – יש צליל חם ועשיר שמוכר היטב לכל חובב של מוזיקה הודית קלאסית. והוא מלווה על-פי רוב בתופי טַאבְּלָה. ראקש הוא הוא אחיינו ותלמידו של האריפראסאד צ'אוראסיה - גדול נגני הבּנסורִי, והוא ללא ספק יורשו המובהק - גם בסגנון וגם בוירטואוזיות.
על היעדרם של האמנים מחו"ל, מחפה השנה היצע מרתק של חיבורים חד-פעמיים של אמנים מז'אנרים שונים, בראשם חיבור מסקרן של שני הרכבים ותיקים ולכאורה מאוד שונים זה מזה - נקמת הטרקטור ואנסמבל הפיוט שחברו יחד ליצירת לחנים מקוריים לפיוטים עתיקים בשפה מוזיקלית משותפת. מסקרן לא פחות החיבור של מיקה קרני עם אמנית הקול ויקטוריה חנה -השתיים יעלו יחד מופע משותף על בסיס טקסטים מהמקורות, שכולו בסימן תפילת אימהות וכוח נשי. וכמובן שכל ההרכב שמופיע איתן הוא נשים בלבד.
חיבור מעניין נוסף צפוי בין יגל הרוש, נגן קמנצ'ה ונָאי נפלא ויוצר מוזיקלי מעניין, עם זיו יחזקאל – זמר-כוכב של קלאסיקה ערבית מצרית. אליהם תצטרף גם מקהלת גברים. המופע יתבסס על "כתר מלכות" של גדול משוררי תור הזהב שלמה אבן-גבירול, עם מוזיקה חדשה שכתב הרוש. גם ברי סחרוף ישוב להשתתף בפסטיבל במופע שמשלב את הזמר-יוצר שי צברי, אמן הקָאנוּן אלעד גבאי, אמן העוּד והסָאז (בָּגְלַמָה) אליהו דגמי. ההרכב ינגן חומרים מהרפרטואר הישן של סחרוף בעיבודים חדשים וכן פיוטים שנוצרו על-ידם במיוחד לאירוע.
ובצד החיבורים המעניינים, הפסטיבל גדוש השנה במופעים קטנים יותר, כולם מהזירה המוזיקלית הים-תיכונית-אמנותית, וכולם מעולים ומיוחדים בסוגם. אלה מופעים שהקהל הרחב לא נחשף אליהם בדרך-כלל. בהם נמצא גם "יוסף" - אופרה סוּפִית תימנית על סיפור חייו של יוסף הצדיק - מופע שמשלב שירה תימנית מסורתית עם מוזיקה קצבית עכשווית, ועל-בסיס פסיפס טקסטים מהתורה ומהקוראן, שירה מיסטית של רבי שלום שבזי ושירת נשים תימניות. "יוסף" עולה (בגרסה מחודשת) בידי חבורת זמרים ונגנים בהם לאה אברהם ועופר כלף.
עוד בפסטיבל - קונצרט סולו של המלחין ואמן העוּד ויסאם ג'ובראן. בצד נגינת הפריטה הרווחת על העוּד, ג'ובראן פיתח טכניקה ייחודית של נגינת קשת על-גבי מיתרי העוּד. סגנונו מגלם באופן מיטבי את ההיברידיות המוזיקלית של המאה ה-21, מה שהוא מכנה ה"מרחב השלישי" - מרחב מוזיקלי שמבטל את האבחנה בין מערבי למזרחי ושמתקיימת בו הגירה מוזיקלית פנימית מתמדת. קונצרט נוסבב מבוסס עוּד, הוא של וָסִים עוֹדֶה - וירטואוז עוּד נודע לתהילה, ומלחין שיצירותיו מתבססות על מקמאות המוזיקה הערבית הקלאסית אך עם מרכיבי אילתור מובהקים של האנסמבל שלו (אקורדיון, כינור, צ'לו וכלי הקשה).
ונסיים בהרכב ותיק שהופעותיו נדירות ביותר: טריו זִירִיאבּ. השלישייה הזו צמחה מתוך ההרכב המיתולוגי בוסתן אברהם, שלמרבה הצער חדל להתקיים כבר לפני 20 שנה. שלושת הנגנים, כל אחד אמן מופת בתחומו, הם תַייסִיר אלִיאַס (עוּד), נסים דקואר (כינור) וזוהר פרסקו (כלי הקשה). אלה התמחו במוזיקה הקלאסית הערבית והטורקית במאות ה-19 וה-20. והמופע החד-פעמי שלהם בפסטיבל הוא הזדמנות נדירה לשמוע ביצוע-על של מלחינים דגולים מהקלאסיקות הללו.
מי שיחתום את הפסטיבל הוא דווקא אמן שאינו בדיוק מסוג הזמרים האופייניים לפסטיבל הזה - שלום חנוך. אך הפעם הוחלט לחרוג מהתבנית הצפוייה, ולתת לו את מופע הסיום. לצידו יופיעו אמנים אורחים כמו יאיר דלאל (נגן עוּד וכינור) ושלומי שבן.
בשורה התחתונה - כל מי שחובב מוזיקת עולם, מוזיקה ערבית קלאסית, או הודית וטורקית, וכמובן את האיחוי של כל ההשפעות הללו למשהו עדכני ועכשווי – זה הפסטיבל בשבילו. הפסטיבל, שיתקיים בין התאריכים 21 ל-30 בנובמבר, פונה לקהל רב-גילאי, חילוני ודתי, אוהבי מוזיקת עולם וג'אז אתני, חסידי מוזיקה ערבית קלאסית או פופ צפון-אפריקני, קהל שמתעניין בדיאלוג מוזיקלי – בין תרבויות, לשונות ומסורות. וכמו שמסכם בנייה מנהלו האמנותי: "פסטיבל העוּד הוא תזכורת לכולנו, שבסופו של דבר כולנו רקמה אנושית אחת חיה, והתרבות היא הדבק החזק ביותר, והעמיד ביותר, לכל השברים והפצעים".
