טוני בנט, מגדולי הזמרים האמריקאיים, הלך לעולמו היום (ו') בניו יורק בגיל 96, כשבועיים לפני שחגג את יום הולדתו ה-97, כך דווח בסוכנות החדשות AP. אשת יחסי הציבור של בנט אישרה את מותו לסוכנות הידיעות.
לאורך קריירה שנפרשה על פני שמונה עשורים, בנט הוציא יותר מ-70 אלבומים, גרף 19 פרסי גראמי - כאשר 17 מהם קיבל לאחר שחצה את גיל 60, וזכה להצלחה רבה והכרה גם בשנותיו המאוחרות. בשנת 2014 בגיל 88 אף הופיע בישראל.
"אני נהנה לבדר את הקהל ולגרום להם לשכוח את הבעיות שלהם", אמר ל-AP בשנת 2006. "אני חושב שאנשים מתרגשים אם הם שומעים משהו אמיתי שיש בו קצת חוש הומור. אני פשוט אוהב לגרום לאנשים להרגיש טוב כשאני מופיע".
בנט זכה לשבחים רבים גם מעמיתיו לתחום - בהם הזמר פרנק סינטרה שכינה אותו "הזמר הטוב ביותר בעסק. הוא מרגש אותי כשאני צופה בו. הוא הזמר שמצליח להעביר את מה שהמלחין חושב, וכנראה קצת מעבר לזה".
"במשך יותר מ-70 שנה, טוני בנט לא רק שר קלאסיקות - הוא היה בעצמו קלאסיקה אמריקאית", ספדד לו נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. "אין שום ספק - חייו של טוני בנט היו אגדיים, והתרומה שלו לתרבות האמריקאית תישאר איתנו. ג'יל ואני מעריצים את המוזיקה של טוני מזה שנים - לא רק בגלל הקול היפה שלו, אלא גם בגלל השמחה שהוא הביא לכל מה שעשה. אנו שולחים את תנחומים למשפחתו ולמעריציו ברחבי העולם".
הוא נולד בשם אנתוני דומיניק בנדטו בניו יורק ב-3 באוגוסט 1926, לזוג הורים מהגרים מאיטליה; אביו היה בעל מכולת ואמו הייתה תופרת. הוא החל לשיר בילדותו, ועל אף שגדל בעוני הוא למד מוזיקה וציור בבית הספר הגבוה לאמנות תעשייתית בניו יורק. ההשפעות המוזיקליות שלו כללו את אל ג'ולסון, בינג קרוסבי ומאוחר יותר גם את פרנק סינטרה, בילי הולידיי וג'ודי גרלנד.
בשנת 1944, במהלך מלחמת העולם השנייה כשהיה בן 18, גויס ושירת בתיאטרון האירופי, עשה שירות קרבי ואף שחרר מחנה ריכוז גרמני. לאחר סיום המלחמה הפך לזמר בלהקת חיל החימוש. לאחר שירותו הצבאי בנט חימם את הופעתה של הזמרת פרל ביילי במועדון בגריניץ' ווילג' בניו יורק, ובשנת 1950 הוחתם בקולומביה רקורדס.
בשנת 1952 הוציא את אלבומו הראשון Because of You, אך האלבומים שהקנו לו הצלחה מרובה והזניקו את הקריירה שלו היו The Beat of My Heart משנת 1957, שבו אירח את מתופפי הג'אז המוערכים ארט בלייקי, צ'יקו המילטון וג'ו ג'ונס, Strike Up the Band ו-In Person! שיצאו שניהם ב-1959 ושבהם שיתף פעולה עם האורקסטרה של קאונט בייסי, והאלבום Tony Sings for Two משנת 1961. את אותו האלבום הקליט יחד עם פסנתרן הג'אז ראלף שרון, שהפך ב-1957 למנהלו האמנותי של הזמר.
בשנת 1962 הוציא בנט את הסינגל I Left My Heart in San Francisco, שכיכב במצעדי להיטים ברחבי העולם והקנה לבנט הצלחה בינלאומית בעיקר באירופה, ושעליו זכה הזמר בפרס הגראמי. בהמשך אותו העשור, עם עליית הרוק וכניסתה של להקת הביטלס ודומיה למצעדי הלהיטים באמריקה, הצלחתו של בנט דעכה והצליחה להתחדש רק לקראת שנות ה-90.
בשנות ה-70 הגיע בנט לשפל כשהסתכסך עם קולומביה רקורדס, מצא את עצמו ללא מנהל מוזיקלי, עבר תהליך גירושים מכוער מאשתו השנייה, נרדף על ידי מס הכנסה ונאבק בהתמכרות קשה לקוקאין. בשנת 1979 נטל מנת יתר שכמעט והביאה למותו.
אך עם כניסתו של בנו דני לתפקיד מנהלו האישי של הזמר בשנה העוקבת, התחילה עדנה מחודשת בקריירה של בנט. כשחזר לבסוף לקולומביה רקורדס, הוציא סדרה חדשה של אלבומי קונספט, וחידש את עבודתו עם ראלף שרון. אלבומו The Art of Excellence משנת 1986 נחל הצלחה רבה והוביל לפרק חדש בקריירה של המוזיקאי.
לאורך שנות ה-90 ותחילת המילניום בנט גרף פסלי גראמי רבים כשהקליט אלבומים שחגגו את עבודתה של בילי הולידיי, הפסנתרן דיוק אלינגטון ועוד. ברקע הצלחתו המתחדשת במוזיקה, גם הקריירה שלו כצייר עלתה, כשאפילו דייויד הוקני נמנה בין מעריציו וחבריו הקרובים. עבודותיו הוצגו בגלריות בינלאומיות והוא פרסם ספרים שעסקו ביצירה.
בין רגעי השיא של הקריירה שלו, שהגיעו בגיל מאוחר אך זכו להצלחה חסרת תקדים, נמנים צמד אוספי הדואטים שלו. בין השירים הזכורים ביותר של הזמר מתוכם נמצא השיר Body and Soul שביצע עם הזמרת המנוחה איימי ווינהאוס, The Lady is a Tramp שביצע עם ליידי גאגא, וצמד האלבומים שהקליט עם הזמרת בהמשך - Cheek to Cheek משנת 2014 והאלבום Love for Sale משנת 2021.
הוא הותיר אחריו את אשתו, סוזן בנדטו, שני בניו - דני ודיי, בנותיו יוהנה ואנטוניה ותשעה נכדים.
