"תרשו לנו לעשות היסטוריה!", מכריז טונה על במת הלייב פארק מול 16 אלף איש, וההתרגשות בקהל נשפכת כמו הר געש של אהבה. "צדיקי הסולד-אאוט של הלייב פארק!", מצטרף רביד פלוטניק, כש"בור ועם הארץ" סוחף את הקהל. מיד כולנו מרגישים שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, חלק קטן במסע הארוך והמפותל של ההיפ הופ הישראלי. כשהאווירה בארץ קיצונית ברמות הקיטוב שלה, ואנחנו חיים בין מצבי חירום מתמשכים שמתחלפים ביניהם, רביד פלוטניק וטונה איחדו את העם אמש (חמישי) בלייב פארק בראשון לציון. יחד, הוכיחו החברים הכי טובים שאפשר להגיע הכי רחוק שיש עם ראפ מדויק, חד, רגיש ואמפתי בעברית. המופע בלייב פארק סולד-אאוט לחלוטין בשישה תאריכים, היסטוריה חסרת תקדים, מאורע שלא היה כמותו גם אצל הלהקות המצליחות ביותר בז'אנר, כמו שבק ס'. המופע, שנוצר עבור הלייב פארק, מפואר ומדויק, רגע תרבותי משמעותי בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית, שכמו מוכיח לכולם - אפשר וצריך לחלום בגדול, גם כשנראה שכל הסיכויים נגדנו.
הברומאנס של פלוטניק וטונה מרגש כי הוא אמיתי. על הבמה של הלייב פארק הם חיים את החלום: במשך יותר מעשור הם טוו חלומות, ועכשיו הם מגשימים אותם. וכולנו מרוויחים. מי מאיתנו לא חלם להגיע לפסגה יחד עם החברים הכי טובים שלנו? המופע הוא חגיגה של הקשר שלהם לא פחות מהמוזיקה עצמה. התקשורת האוהבת ביניהם לא מפסיקה לשמח ולרגש, כי היא למעשה הבסיס שעליו כל המפעל הזה הוקם. מתחת לתפאורה העצומה (והיפהפיה), מסכי הענק והאורות, הם ביחד ממש כמו בסלון של הבית שלהם. כשטונה בוכה מרוב התרגשות בביצוע אקוסטי של "יום חדש", הלב של רביד יוצא אליו דרך המיקרופון.
הם התחילו מהתחתית ועכשיו הם פה, וזה לא רק אתוס של הצלחה, אלא סיפור של התמדה. הם לא ויתרו עד שהכריחו את כולם - בעיקר את חומות הפלייליסט - להכיר בהם. "זוכרים כשהופעתם בתיאטרון תמונע מול 15 איש והיום אתם מול 15 אלף?", שואל שלט שמונף מהקהל. "בטח אח שלי, אני לא יכול לשכוח", משיב פלוטניק. זה לא רק ניצחון שלהם, אלא של כל האנדרדוגז של העולם, שהתעקשו על החזון והאמת שלהם.
טונה ורביד פלוטניק מבצעים את ״כל הזמן הזה״ ואת ״יום חדש״ בלייב פארק
(צילום: ניצן פינקו )
"איזה כיף לחיות" הוא משפט שחוזר שוב ושוב לאורך ההופעה, כשלעתים פלוטניק מצרף אליו "ישתבח שמו". האושר שלהם אמיתי, והכיף שלהם מדבק. קצת שמחה לא תזיק, והמון אהבה נשפכת מהם אל הקהל. ביחד הם מורידים את הפאניקה. רשימת השירים נבנתה מתוך מחשבה רבה על הדינמיקה ביניהם, כשהיא נותנת לכל אחד את הזמן שלו לזרוח. הם מבצעים שירים אחד של השני ולמעשה ממזגים את הקריירות שלהם ביחד.
המופע משייט בין "כאן לשבור", "קאובוי" ו"לא מהם", כששיאים של שמחה נרשמים ב"גברת טיקטוק", שמלווה בוידיאו ארט נפלא. לא פחות מ-29 שירים מבוצעים על הבמה, בלי אורחים ובלי שטיקים. הם לא צריכים אף אחד אחר: זו החלטה מבריקה וגם אמיצה, שלא מתחנפת לקהל עם שטויות. הקהל בא לשמוע את הלהיטים שהוא מכיר בעל פה - "נענע", "גם זה יעבור", "רוק שלושים" - וזה בדיוק מה שהוא מקבל. פלוטניק חוזר במהלך ההופעה על הביטוי "חייל שלכם", וזה באמת מרגיש שהוא בא "לעבוד" בשבילנו, לתת לנו מעל ומעבר, את כל מה שיש. זה מתבטא גם באורך המופע הנדיב (כשעתיים) וגם בעבודות הוידיאו ארט המגניבות, שמושפעות ממשחקי מחשב ומלאות בכל עולם הרפרנסים העמוס של הצמד, שמביאים את היקום האישי והפרטי שלהם להמונים.
4 צפייה בגלריה
מופע נדיב ומושקע. טונה ורביד פלוטניק, מתוך ההופעה בלייב פארק ראשון לציון
(צילום: תמר חנן)
הביצועים האקוסטיים ל"כפרה שלי", "יום חדש" ו"עולם משוגע" מביאים את הקהל לשיאי רגש, והעיבודים המינימליסטיים מחמיאים למלודיות ומדגישים את כישרון הכתיבה של הצמד. "סמוראי" הנפלא, מתוך האלבום "ועכשיו לחלק האמנותי", הוא שיא בומבסטי וסוחף, כשהמסר, שוב, הוא כזה של אהבה - "אם סוד החיים הוא אהבה, אז ניצור כאן את גן העדן הפרטי שלנו". חשוב לציין את שתי (!) מערכות התופים על הבמה, שמעצימות את האנרגיות.
אהבה היא הנרטיב השולט בהופעה, ולחוסר סובלנות ושנאה פשוט אין מקום בלייב פארק. מצבי החירום למיניהם אינם מורשים להיכנס. אין שום דיון או אמירה בעניין, למרות שפלוטניק לא מסתיר את עמדותיו בנוגע להפיכה המשטרית. הוא כתב בפוסט בפייסבוק שהוא תומך בהפגנות ("עבדכם הנאמן תומך בהפגנות האנרכיסטים, הלוא הם אנשי צה"ל, יוצאי יחידות קרביות, מילואימניקים, גברים ונשים, משלמי מיסים, מבוגרים וצעירים שנותנים את חייהם עבור המדינה הזאת"). גם אם יש בקהל כאלו שלא מסכימים איתו, זה לא הורגש לרגע.
טונה ורביד פלוטניק מבצעים את ״קאובוי״ ואת ״בור ועם הארץ״ בלייב פארק
(צילום: ניצן פינקו )
אם לרגע היה חשש שפלוטניק נהיה סחי כשיצא שיתוף הפעולה עם שלומי שבן ושולי רנד ("כנען 12 מרגלים"), שכרע תחת החשיבות העצמית והאגואים הנפוחים - החשש הופרך. כמו "הבוס" ספרינגסטין, פלוטניק הוא גיבור מעמד הפועלים שלנו. הוא הגיע ממשפחה צנועה מפתח תקווה, קרע את התחת במשך עשור, ונכנס למיינסטרים אחרי שממש לא השאיר לאף אחד ברירה. וברגע שהוא הצליח, הוא הביא איתו את כל החבר'ה.
טונה ופלוטניק הם תלמידים מסורים של מפת הדרכים של המוזיקה הישראלית, והם מצטטים אותה ללא הפסקה - מאיר אריאל, אביתר ואהוד בנאי, שי צברי. רפרנסים וציטוטים תמיד היו חלק בלתי נפרד מהמורשת והמסורת של ההיפ הופ, וטונה ופלוטניק תלמידים מצטיינים. השירים שלהם הם אהבה לשפה העברית, ומרגש לראות אנשים בכל הגילאים שרים איתם כל מילה במילה. במופע אין רגע אחד מיותר: כל שיר נבחר כי הוא מעיף את הקהל לחלוטין, וההמנונים הגדולים שמורים לסוף. "מלך הראפ" ו"יא2" מביאים אל ההדרנים: "כלב" ו"עב"מ".
4 צפייה בגלריה
תקשורת אוהבת, משמחת ומרגשת. טונה ורביד פלוטניק, מתוך ההופעה בלייב פארק ראשון לציון
(צילום: תמר חנן)
רביד פלוטניק וטונה הם ה"קופה ראשית" של המוזיקה: כולם אוהבים אותם כי הם מייצגים את כולם, לא מתוך אג'נדה אלא מתוך אותנטיות. כשהם על הבמה, כולם מרגישים שרואים אותם, שמקשיבים להם, שמבינים את הקשיים שלהם. הם מצליחים לגרום לכולם להתחבר אליהם: משפחות עם ילדים, חיילים משוחררים, בני נוער, בנים, בנות, המוני אנשים, שכולם יצאו עם לב קל קצת יותר בזכות ההופעה הזו, ואולי עם תקווה שגם לחלומות שלהם יכול להיות מקום.
