הבסיס למחזה של קמפ פאוורס מ-2013 "לילה אחד במיאמי" (One Night In Miami) נדמה כהפגנה עודפת של יצירתיות, אך הוא מבוסס על אירוע שהתרחש במציאות: מפגש בין ארבעה ענקים מהתרבות השחורה במהלך ערב אחד בשנות ה-60. העיבוד הקולנעי למחזה המוערך עלה באמזון פריים בסוף השבוע האחרון, ופאוורס, שעבד גם על "נשמה" בתוך כותב ובמאי שותף, עיבד את המחזה לתסריט. הבמאית היא השחקנית רג'ינה קינג המוכרת מסדרות איכות ("פשע אמריקאי", "השומרים"), למרות שיש לה גם ניסיון לא מבוטל בבימוי לטלוויזיה. כעת היא מצטרפת לרשימה ההולכת וגדלה במהירות של במאיות קולנוע אפרו-אמריקניות שעושות סרטים בפרופיל תרבותי גבוה.
מרבית אירועי הסרט מתרחשים ב-1964 בלילה של ה-25 לפברואר. זהו מפגש חברתי המתקיים בחדר במוטל במיאמי. הסיטואציה היא אולי קאמרית ו"תיאטרלית", אך הנוכחים הם ארבע דמויות איקוניות בתרבות האפרו-אמריקנית של שנות ה-60: הפעיל הפוליטי מלקולם אקס (קינגסלי בן-אדיר), המתאגרף קסיוס קליי (אלי גוריי), שבעתיד הקרוב ישנה את שמו למוחמד עלי, "מלך מוזיקת הנשמה" סם קוק (לזלי אודום) ואגדת הפוטבול ג'ים בראון (אלדיס הודג'). עבור שניים מהם היה זה לילה מכריע, אך גם שני האחרים ניצבו בצומת בחייהם.
המפגש עצמו אכן התרחש, וידוע מה שהתרחש בחייהם של המשתתפים לפניו ואחריו. מה שלא ידוע הוא התוכן של המפגש. ייתכן, גם אם מאוד לא סביר, שלא הייתה שם יותר משיחה בטלה בין חברים. אך מחשבתו של המחזאי והתסריטאי פאוורס ניצתה כשקרא לראשונה על קיומו. זוהי הזדמנות לעצב שיחה בין ארבעה "גיבורי-על" אפרו-אמריקנים בנקודת זמן של שינוי אישי ותרבותי כולל. מה עוד יכול לבקש יוצר בעל מודעות תרבותית ופוליטית?
בחצי השעה הראשונה הדמויות טרם התכנסו למפגש הלילי. האירועים בחלק זה מוצגים כאילו התרחשו זמן קצר לפני המפגש, אך בפועל יש כאן אי דיוק מכוון. התסריט, שבכללותו מפגין היכרות מעמיקה עם פרטי החיים של הדמויות, נע בין אירועים שנפרשו על פני מספר שנים, ועושה זאת כדי ליצור את התשתית לשיחות שיתקיימו כאשר הדמויות תיפגשנה.
הסרט מתחיל בהופעה של סם קוק שמופיע לראשונה במועדון הקופוקבאנה היוקרתי בניו-יורק. הוא מתפשר על תנאי הופעתו כדי שיוכל לעמוד בתקנות הגזעניות של המקום, אך מאמץ זה מיותר נוכח קבלת הפנים הצוננת שהוא מקבל מהקהל הלבן. במציאות, האירוע המוצג התרחש ב-1958, שש שנים לפני המפגש הלילי (ב-1964 הוא כבר זכה לאהדת הקהל הלבן). הכנסת ההופעה לעלילה מבססת את שאלת היחס בין אפרו-אמריקנים שהגיעו לפסגת ההצלחה בזכות כישרונם, והאופן שבו הם נתפסים על ידי החברה הלבנה. בעמדה אותה ינסח בהמשך מלקולם אקס, שיריו של קוק הם בידור חנפני לאדם הלבן ללא ערך במאבק הפוליטי שאותו חובה עליהם לנהל.
ב-1963 ג'ים בראון כבר היה בשנה השישית של קריירת NFL שתימשך תשע עונות. בעונה זו הוא קבע שיא למספר יארדים, ולמרות שקבוצתו הפסידה את הפלייאוף בול של ינואר 1964, הוא כבר נחשב לאגדה. בראון מוצג בסיטואציה פיקטיבית אך בהחלט אפשרית בעיר הולדתו בג'ורג'יה. הוא זוכה לאירוח ולשיחה לבבית על מרפסת ביתו של מעריץ לבן המכיר את משפחתו של בראון מימים ימימה. את הניחוח הפטרוני של השיחה מפלח רגע של גזענות בוטה הנעשית כאילו היא הדבר הטבעי בעולם. בדרך שאינה מהודקת יתר על המידה מבחינה תסריטאית, אירוע זה אמור לתרום להחלטתו של בראון להתחיל לנוע לעבר קריירת משחק בקולנוע (הוא יהפוך לכוכב קולנוע בעל נוכחות לא מבוטלת בשנות ה-60 וה-70).
ביוני 1963 קסיוס קליי מתאגרף מול הנרי קופר באיצטדיון וומבלי בלונדון. קליי כבר מפגין את האנרגיה, האלגנטיות וההומור השחצני שאיתם הוא מזוהה. ובכל זאת זהו קרב שבו מידת יתר של שאננות עלולה להיות מפלתו. גם כאן "פתיחת" המחזה אינה מספיק מנומקת. בערב המפגש בפברואר 1964 מתקיים הקרב הראשון בין קלי ואלוף העולם דאז סוני ליסטון, קרב שלא ניתן להפריז בחשיבתו בהתפתחות הקריירה של עלי. המפגש במוטל במיאמי תוכנן כהתכנסות לחגוג את ניצחונו של קליי.
מול שלושת הכוכבים בתחומיהם, נמצאת דמותו השנויה במחלוקת של מלקולם אקס. בתקופה זו הוא עומד לסיים את חברותו בארגון האפרו-אמריקני המיליטנטי "אומת האיסלם". מצפונו אינו מאפשר לו להמשיך להיות דובר של הארגון שבראשו עומד אלייז'ה מוחמד, אדם המתיימר לקדושה אך החוטא בשחיתות מינית. על ניתוק זה הוא עומד לשלם מחיר כבד שתוך שנה יעלה לו בחייו. מלקולם אקס הוא מי שהוביל את קסיוס קליי להתאסלמות ולהצטרפות מתוכננת ל"אומת האיסלם", הכרזה שאמורה להתרחש בבוקר של ה-26 לפברואר. העובדה שאקס מוביל את קליי לחברות בארגון ממנו הוא עומד לפרוש תהדהד בשיחה.
כפי שניתן להבין, הסרט דורש מידה לא מבוטלת של היכרות עם הדמויות ומצבן בתקופת המפגש. המפגש עצמו, התופס את חלקו הארי של הסרט (כשעה וחצי), משתמש במה שהוצג בחצי השעה הראשונה, אך מחייב גם ידע מוקדם שאינו ניתן בסרט עצמו.
התסריט של פאוורס קולח, והבמאית קינג עומדת באתגר הלא פשוט של צילום התרחשות במרחבים מועטים וקטנים. ארבעת השחקנים מוצלחים – אך בולטים במיוחד קינגסלי בן אדיר שמעצב מלקולם אקס מורכב, ולזלי אודום שזוכה לסצנת הופעה מרשימה לקראת סוף הסרט. העימות בין אקס וקוק הוא הליבה של המפגש הלילי.
אי אפשר שלא להשוות את הסרט ל"הבלוז של מא רייני" שעלה לפני שבועות ספורים לנטפליקס. שניהם עיבודים למחזות שבמרכזם דמויות אמיתיות מעולם האמנות האפרו-אמריקני. שניהם עוסקים בשאלות של מימוש אישי ויצירתי מול האדם הלבן, שאלות שממשיכות להיות רלוונטיות גם בהווה שבו ספורטאים ואמנים אפרו-אמריקנים ממשיכים להתלבט האם הם נכונים לשלם מחיר על הבעת עמדותיהם. "לילה במיאמי" הוא קצת יותר קולנועי, ומסקרן בזכות המפגש הכתוב היטב בין הדמויות האיקוניות. מנגד, אין בו דבר המשתווה לעוצמת הופעות המשחק של צ'דוויק בוזמן ו-ויולה דיוויס, ב"מא רייני".
