"אתה רוצה שאני אשב לך על ה***? זה ירגיע אותך? תמצמץ פעמיים אם כן", אומרת דניאל, הגיבורה של "קורדרוי", לבוס שלה, כשהוא נלחץ מחוסר הרצינות שבו היא לוקחת את המשימות שלה. ברור שלשורה כזאת יש רק כיוון נסיעה אחד – אם היא הייתה נאמרת לאישה על ידי גבר במקום עבודה, לא כל שכן הבוס שלה, היא כבר לא הייתה עוברת כל כך חלק. אבל זוהי מראת פני התקופה, עידן שבו הישן עוד לא התיישן לגמרי והחדש עוד לא נטמע, ונשים (וגם גברים אבל לרוב נשים) עומדות איפשהו באמצע ומנסות להבין איפה עובר הגבול.
מתוך "קורדרוי"
(קרדיט: באדיבות HOT)
דניאל (שמגלמת דר זוזובסקי) היא הגיבורה שמובילה את "קורדרוי", הסדרה הראשונה של היוצרת הדס בן ארויה ("מישהו יאהב מישהו", "אנשים שהם לא אני") שעלתה ב-HOT. היא רווקה תל אביבית בעידן של MeToo וכמו בפרויקטים הקודמים של בן ארויה, הסיפור שלה הוא סיפור של צעירים עירוניים שמחפשים אינטימיות במערכות יחסים, אבל נדמה שככל שהם רודפים אחריה, היא דווקא חומקת מהם. דניאל חיה את הטכנולוגיה והרשתות החברתיות, את התחושה שהיום מותר לכולם להיות הכול ואין סיבה לבחור דווקא באישיות אחת.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
דניאל מעצבת את הדימוי העצמי שלה לפי האופן שבו היא רואה את עצמה מבחוץ, ודואגת לרפד את הדימוי הזה בכל מה שהיא תהנה לספר עליו אחר כך – סקס בשלישיה עם סלב (דני רופ, בתפקיד עצמו), נטישה של מאץ' מהטינדר אחרי דייט של חמש דקות. היא קולית, כריזמטית, על פניו שולטת בסיטואציה. רק בשתיים או שלוש סיטואציות בשני הפרקים הראשונים אנחנו מקבלים את הבטן הרכה שלה, ומבינים איפה נפער הפצע. זה קורה כשהיא מבקשת הכרה מקצועית, מתוודה על תחושה שלא מעריכים אותה ובתגובה מקבלת הערה מינית פוגענית, שמפספסת אותה לחלוטין. שם היא נחשפת לפתע במלוא פגיעותה. פעם אחרת מתרחשת כשהיא מנסה לנקום על ההערה הראשונה, ויוצאת כשידה על התחתונה.
2 צפייה בגלריה
מחביאה פצע מאחורי מסך של מיניות פרועה ומשוחררת. מתוך "קורדרוי"
(צילום: אוהד רומנו, באדיבות HOT)
מפתה להגיד קולו של דור (למרות שבן ארויה בת ה-35 מן הסתם קרובה יותר בחוויה לדור הטינדר הקודם), אבל בדניאל, שזוזובסקי לכדה אותה בכישרון רב, יש יותר מזה. נכון, היא סימפטום של דור מבולבל, ש-Metoo עיצב את חוויית הדייטינג שלו, דור שהרוויח לגיטימציה להיראות ולהתחשב ברגשותיו, אבל מנגד הטכנולוגיה יוצרת עוד ניכור ותחושת העדר קיימות. היא נאלצת להכיל את שני הניגודים האלה, של כוח וחולשה. כמו לא מעט נשים בגיל שלה היא מתחזקת פצע במסווה של מיניות פרועה ומשוחררת, פחד מאהבה במסווה של בוז לנורמטיביות ובעיקר הרס עצמי במסווה של דחיקת גבולות או חיפוש אדיש אחרי ריגושים.
המצלמה של "קורדרוי" תזזיתית ממש כמו הגיבורה שלה. היא מלווה אותה בפרק הראשון בדייט עם דני רופ (כך היא מכנה אותו לאורך כל הפרק, גם היא רואה בו לא יותר מסך סלבריטאיותו) שמתפתח לשלישייה עם ליאור (ניבר מדר), אחר כך בחברת ההייטק עם הבוס שלה (שמגלם יפתח קליין), משם היא מגיעה לביתו של הרכש החדש בחברה, עידו (אריק ברמן), בחור נשוי מרחובות, בלי חברים אבל עם אישה בחודש התשיעי, שנותן לה הסגברה מקצועית). בפרק השני הדינמיקה ביניהם עולה על רכבת הרים ומתחיל ביניהם רומן שהוא יותר מאבק-כוחות וגישוש אחרי גבולות הגזרה.
יש משהו מאוד יפה בממד הריאליסטי של "קורדרוי". במובן מסוים זה יותר תיאור מצב מאשר מסע. אני לא אתפלא אם בסוף הסדרה דניאל תמצא את עצמה בדיוק באותו מקום שבו התחילה. אבל תיאור המצב הזה מוצלח מספיק כדי להפנט, הצילום יפהפה וחכם, הדיאלוגים מדויקים, חושפים את הדמות, אבל גם משאירים מקום לסאבטקסט, והכול מעיד על היכרות קרובה עם החומר. העולם הפנימי ההרסני של דניאל והאופן בו היא נחבטת בקירות הפנימיים שלה מהפנט ומשאיר את הצופה דרוך וסקרן, שווה ערך לגלילה ימינה לפחות בשני הפרקים הראשונים.
