בנוכחות בני משפחתו וחבריו עלתה שלשום בתיאטרון הבימה ההצגה "קב"ן" שכתב נבו זיו. אבל הוא לא היה באולם כדי לשמוע את מחיאות הכפיים או לקבל זר פרחים כהוקרה. זיו, עיתונאי "ידיעות אחרונות", סופר ילדים ומחזאי, הלך לעולמו לפני כחודש והוא בן 43.
בתום ההצגה החגיגית שהוקדשה לזכרו, המגוללת את סיפורו של קב"ן ביחידה על גבול עזה, סיפרו החברים ואשתו, הבמאית דפנה זילברג, על נבו, ועל תחושת ההחמצה. "ההצגה הזאת זה כמו עוד ילד שלנו, שנבו כבר לא יראה אותו גדל וצומח", אמרה דפנה, שגם ביימה את המחזה. "ישבתי בחדר החזרות וכל הזמן אמרתי לעצמי: כמה יפה כתבת, נבו".
לעולם התיאטרון הגיע זיו בעקבות אשתו. היא הייתה גם מי שדרבנה אותו להוציא את ספר הילדים הראשון שלו. "ידעתי תמיד שהוא מוכשר", היא מספרת. "קצת אחרי שהכרנו התחלתי לפתוח לו את המגירות והיה בפנים ספר ילדים נפלא, מוכן לדפוס. אמרתי לו לשלוח אותו מיד להוצאה לאור. לעורכת כמובן נפלה הלסת והוא התפרסם מיד. ואז התחלתי לדרבן אותו לכתוב גם מחזות. הייתה לו אוזן כל כך טובה לדיאלוגים ושפה כל כך מדויקת שזה היה בזבוז לא להביא אותו לתיאטרון".
המחזה הראשון שכתב היה "אופוריה", על ילד שעובר לגור ב"עיר השמחה בעולם". ההצגה, בבימויה של דפנה, עלתה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים וזכתה לשבחי הביקורת. "יצאו ממנה ילדים צוחקים ומבוגרים בוכים. ואז, כשכבר היינו הורים לשניים, הוא כתב את 'קב"ן'. עשינו ישיבות סיעור מוחות לתוך הלילה ונרדמים על השטיח בסלון. היה נורא כיף לעבוד עם נבו על מחזות – הוא שנא קלישאות ולא התפשר עד שהייתה לו סצנה מעולה ביד. והסקרנות שלו הובילה אותו להתעניין ולחקור עד הסוף את הכאב האנושי של כל דמות וכל סיטואציה".
אבל אז, במהלך העבודה המשותפת על המחזה, הגיעה התפנית הטראגית בעלילה. "יומיים לפני ש"קב"ן" עלתה לחזרות אחרונות על הבמה, נבו קם בבוקר ולא הצליח לדבר. ככה, אחרי שנה וחצי שהיה נקי מסרטן, גילינו שיש לו גרורות במוח. במהלך השנה האחרונה הוא איבד בהדרגה את היכולת לכתוב ולדבר. היה קשה לראות את נבו בלי המלים, אבל מצד שני, כל הנשמה היפה שלו יצאה החוצה – הוא היה נסיכותי ואצילי ומתוק. הוא הצליח לתת לאנשים כוח רק באמצעות המבט האוהב שנשאר לו בעיניים ממש עד הסוף".
מלבד דפנה דיברו על נבו בהרבה אהבה גם המנהל האמנותי של הבימה משה קפטן, השחקנים יעקב זדה דניאל, תומר מכלוף וריקי בליך, וחברתו יעל נעמני. "בשיחות האחרונות בינינו נבו ואני דיברנו על האפשרות שיכתוב מחזה נוסף", אמר קפטן. "זה לא צלח, ולכן התיאטרון יעשה הכל על מנת להמשיך ולהשמיע את קולו המיוחד של נבו, כפי שבא לידי ביטוי בהצגה".
