דמותו של בובה פט הגיעה לחיינו - או לפחות לחיי מעריצי "מלחמת הכוכבים" חסרי החיים שבינינו כמו כותב שורות אלה - במהלך השני בין סרטי הטרילוגיה המקורית "האימפריה מכה שנית", שם הצליח ללכוד את האן סולו. כבר בתחילת הסרט השלישי "שובו של הג'דיי" (1983) חזינו בו בעודו נופל אל תוך פיו העצום של יצור בשם סרלאק. כמעט עשרים שנה לאחר מכן, עשינו עמו היכרות מחודשת, הפעם כילד, ב"מתקפת המשובטים" מ-2002 (השני בין סרטי טרילוגיית הפריקוולים). בדיעבד גילינו שהוא בעצם שיבוט ישיר של צייד הראשים ג'נגו פט, שנהרג אל מול עיניו הצעירות של בנו הביו-טכנולוגי. אלו פחות או יותר קורות חייו המקוצרות של בובה פט, שהיו אמורות להיות קצרות הרבה יותר מקורות מותו הבלתי נמנע בבטנו של הסרלאק, מעין ארינמל מפלצתי האורב לקורבנותיו בחולית של הכוכב טטואין ומעכל אותם במשך אלפי שנים. אבל עתה מסתבר שבובה פט שרד והוא שוב חי בינינו חסרי החיים, לפחות אלו המנויים לדיסני פלוס.
הצצה ל-"הספר של בובה פט"
הסדרה "הספר של בובה פט", שעלתה השבוע בדיסני פלוס כהמשך ישיר להופעת האורח הקצרה של הדמות בעונה השנייה של "המנדלוריאן", מרחיבה את התפשטות היקום של "מלחמת הכוכבים" לעבר המסך הקטן. התפשטות מקבילה לזו של גיבורי העל של מארוול, ושל כל העולמות הבדיוניים של הקולנוע למען האמת. הניסוי החלוצי המוצלח של "המנדלוריאן", שהובילו ג'ון פאברו ודייב פילוני היה בגדר המפץ הגדול שהניע את ראשי לוקאספילם בחתירה בלתי נמנעת לעולם הסטרימינג, וטיפוח הפרויקטים השונים שייעדה לו. לכן אין להתפלא על כך שמשאבים רבים הוקצו להפקת "הספר של בובה פט" ובאותה רמת הפקה מרשימה לה הורגלנו ב"המנדלוריאן" (שהדהד את ערכי ההפקה להם הורגלנו על המסך הגדול). לשילוב המוצלח פאברו-פילוני הצטרף הבמאי רוברט רודריגס, הידוע משיתופי הפעולה שלו עם קוונטין טרנטינו ועיבודיו המוצלחים לקומיקס "עיר החטאים", מה שמבטיח גוונים אפלוליים לתוכן שבהגדרה מכוון לכל המשפחה.
(הנפילה של בובה פט ללוע של הסרלאק ב"שובו של הג'דיי")
לפחות על פי הפרק הראשון, נראה שהסדרה מבטיחה המון ומקיימת, במיוחד למעריצי "מלחמת הכוכבים" הוותיקים, אבל לא כל כך לילדים שבין צופי דיסני פלוס. מילא האלימות הרבה שממלאת את המסך כבר בפרק הראשון. הילדים של היום זה לא מה שהיה פעם ב-1977, לפני אינסטגרם וטיקטוק. מכות, התעללויות ואפילו עריפת ראשים עשויים להפיק עבורם הנאה ברצף הסיפוקים המידיים אליו הורגלו. הבעיה של "הספר של בובה פט" היא ההישענות שלה על ההיסטוריה של הדמות וסיפורי הרקע של "מלחמת הכוכבים" לאורך השנים. בניגוד למנדלוריאן, שהיה דמות חדשה לחלוטין, בובה פט הוא דמות איקונית בדברי ימי הגלקסיה וכדי להישאב באמת להרפתקאותיה בסדרה החדשה יש להגיע מוכן, מה שמצריך למידה מדוקדקת, ושינון של החומרים מן העבר. עבור הקהל הבוגר והמעריצים הוותיקים ההנאה מגיעה בדמות תחושת נוסטלגיה נפלאה נשענת על ידע מוקדם. והילדים, נראה לכם שמתחשק להם להשלים את החסר?
למזלם של ראשי לוקאספילם והנהגת דיסני פלוס, יש עדיין מיליוני מעריצים ל"מלחמת הכוכבים" בכל העולם, ילדים מתבגרים שמחפשים יקום אלטרנטיבי לחיות מחדש את הזיכרונות ולקחת אותם הלאה לעלילות מעודכנות ודמויות חדשות. "הספר של בובה פט" הוא בדיוק מה שהם צריכים והוא מותאם היטב לציפיותיהם. הקהל הטבעי של הסדרה כולל בין השאר את דור המייסדים, חלוצי החלל של הטרילוגיה הראשונה ואשר חזו לראשונה בצייד הראשים המסתורי ב"האימפריה מכה שנית", ואחר כך ב"שובו של הג'דיי". למרות שדקות המסך שלו בסרטים הללו היו ספורות ודוממות, הצופים נמשכו אליו ודמותו קיבלה מעמד איקוני בקרב המעריצים. ג'ורג' לוקאס זיהה זאת והחליט להעמיק אל תוך סיפורו האישי ולהעניק לו משקל רב בפריקוולים.
רבות דובר בזמנו על השלטון הטוטאליטרי של לוקאס ביקום הטוטאלי שהוא עצמו ברא, אבל לזכותו יאמר שמדי פעם הוא נותר קשוב לרחשי הלב של המעריצים וערך מקצה שיפורים ב"מתקפת המשובטים". מצד אחד הפחית משמעותית את נוכחותו של ג'אר ג'אר בינקס השנוא, ומצד שני עשה מחווה גדולה לבובה פט, כשכאמור חזר לילדותו בצל אביו ג'נגו פט. גם בתור מי שמזהה בטרילוגיית הפריקוולים המושמצת ערך אדיר לפרנצ'ייז "מלחמת הכוכבים", באופן אישי התאכזבתי מעיצובה המחודש של הדמות, שהייתה בגדר 'תהיי רעה ותשתקי'. הילת המסתורין התפוגגה כשגילינו אותו כילד די מעצבן שהונדס מתוך דגימת די-אן-איי של המתנקש ג'נגו פט, שהחומר התורשתי שלו שימש גם ליצירה מואצת של צבא המשובטים של הרפובליקה הגלקטית. מעולם לא ראינו את פניו של בובה פט בטרילוגיה הראשונה, וגם לא את פני הסטורמטרופרים. ב"מתקפת המשובטים" גילינו שהם כולם תאומים זהים, ונראים אותו דבר מתחת למסיכה.
מילא המסתורין שהתפוגג, הליהוק של טמורה מוריסון לתפקיד של ג'נגו פט הכתיב את עיצוב דמויות הסטורמטרופרים מעתה והלאה, רבים וטובים מהם הופיעו בסדרות האנימציה של "מלחמת הכוכבים" כשכפולים מאוירים של השחקן הניו זילנדי. וכך גם עכשיו בסדרת הלייב-אקשן של רודריגס, אליה זומן כדי לגלם את בובה פט עצמו. הבעיה היא שמוריסון אינו שחקן מלהיב במיוחד, וגם לא כריזמטי. זוהי בעיה שניכרת כבר בפרק הראשון. למרות זאת, מדובר בפתיחה מרשימה ומרגשת לסדרה המשלבת היטב בין נתיבי ההיסטוריה הפרטית של הדמות כפי שהתגבשה לאורך השנים: בובה פט חסר הפנים, הדומם והמסתורי מהטרילוגיה המקורית, ומולו זה הפטפטני וקצת מיותר בפריקוולים. רודריגס וצוותו מגישים את בובה פט מחדש כדמות מלאה ומורכבת יותר, זאת תוך שהם מקדישים את החלק הראשון של הפרק לזיכרונות כואבים כילד ובעיקר כחלק ממסע ההישרדות במדבר טטואין, אחרי שנחלץ מקרביי הסרלאק.
הפתיחה הנוסטלגית המאוד מתגמלת הזאת משחזרת בדממה את הסיטואציה הלא קלה לעיכול במעיים של המפלצת מתחת לקרקע והמפגש שלו עם תנאי החום הקשים, הג'אוואס הערמומיים והטוסקאן ריידרס האכזריים מעליה. הזיכרונות הללו יוצרים תנופה אדירה מההתחלה, אבל רק איתם קשה ללכת למכולת, ובטח שלא למסבאות המושחתות בעיר מוס אספה. אבל עלילת "הספר של בובה פט" מתפתחת היטב כמותחן עם מוטיבים של מערבונים, נינג'ות וסרטי מאפיה. בלי לחשוף יותר מדי, בובה פט (מוריסון) והמתנקשת שלצדו פנק שנד (מינג נה-וון), טענו לכתר של הבוס המנוח ג'אבה דה-האט, מי שנודע כמנהיג הבלתי מעורער של ארגון הפשע המקומי. אבל עתה, אחרי ששם ידיו על תואר הארכי-פושע, הוא מגלה שיותר קשה לשמור עליו. בסופה של העונה השניה של "המנדלוריאן" חזינו בבובה פט ויד ימינו במהלך ההשתלטות העוינת על מעונו של ג'אבה. נקודת הסיום שלה היא קו הזינוק של סדרת ההמשך.
אם סיפור ההישרדות של בובה פט מן העבר שואל מבחינה סגנונית מ"המנדלוריאן" שעוצבה כמערבון ספגטי חלל, הרי שעלילת הפשע בהווה שואבת דווקא מסרטי גנגסטרים וסדרות דרמה בהשראתם. פאברו ורודריגס מהדהדים שאלות עקרוניות על כוח פוליטי ובריונות, כשבובה פט תוהה מהי הדרך הראויה לשלוט ולגבות דמי חסות. "ג'אבה שלט באמצעות פחד, אני אשלוט באמצעות כבוד", הוא אומר כשהוא מהלך ברחובות מוס אספה בניסיון להראות מי הבוס החדש בעיר. יריבים לא חסר והם לא יהססו לנסות לחסל את המטרד שצץ משום מקום. זה מבטיח סצנות אקשן מהנות, אבל גם נגיעה ברבדים עמוקים יותר. כמו דון קורליאונה ובניו הוא יידרש להתלבטויות מתוך מעמדו כמנהיג, או כמו טוני סופרנו וההתמודדות שלו עם טראומות העבר. כאמור, גם לבובה פט יש כאלה למכביר - מדמות האב האבודה שראשה נערף על ידי אביר ג'דיי מול עיניו הצעירות, ודרך ההתעללויות שעבר כבוגר בידי שבט של אנשי חול.
(מותו של ג'נגו פט מול עיניו של בנו ב"מתקפת המשובטים")
כל אלה הופכים את "הסיפור של בובה פט" ליותר מסדרה נוסטלגית, וההבטחה שהיא נושאת גדולה אף יותר - לפחות עבור צופים מבוגרים. הם לא צריכים את בייבי יודה, וחלקם אף מתכחשים אליו כמו לג'אר ג'אר בזמנו. לשם שינוי, יש פה ממד של רצינות, אולי אפילו רצינות יתר, שלא רק תוסיף לאנטי-גיבור האיקוני ממד של אישיות אנושית, אלא גם תטען את היקום של "מלחמת הכוכבים" בתכנים עמוקים, מתוחכמים ועדכניים יותר. המעריצים הוותיקים נשבו בקסמו של בובה פט בשנות ה-80 ותהו מי מסתתר מאחורי המסכה? מוריסון אולי אינו השחקן המועדף לגלם את הדמות, אבל בזכות "הספר של בובה פט" היא הופכת לשלמה ומלאה ומורכבת. כך היא נחלצת מתהום הנשייה, וגרוע מכך מהבטן של הסרלאק.
