לפני כמעט 45 שנה אורי פינק הנער הגיע, כהרגלו, לחנות הספרים שבה עבדה אמא שלו ברחוב בן יהודה בתל אביב. בעודו מעלעל בגיליון של Gallery, מגזין אמריקני למבוגרים בסגנון "פלייבוי" - או כמו שפינק עצמו מכנה אותו, "העיתון של הערומות" - גילה להפתעתו, בין דפי המגזין תמונה של עצמו. לא בעירום, אבל עדיין, תמונה. פינק הופתע אבל לא נדהם. בשבועות האחרונים הוא נהנה מתשומת לב בינלאומית בעקבות הטייטל החדש שלו, יוצר הקומיקס של גיבור העל הישראלי הראשון, "סברמן" (Sabraman).
התקופה היא סוף שנות ה-70. אנואר סאדאת הגיע לארץ כדי לקדם את הסכם השלום עם מצרים, מכבי תל אביב בכדורסל זוכה בגביע אירופה, "אבאניבי" של יזהר כהן קוטף את המקום הראשון באירוויזיון וישראל זוכה לפופולריות בינלאומית כמעט כמו אחרי ניצחון הבזק במלחמת ששת הימים. גיבור העל הישראלי הראשון, שהיה פטריוט שרירי עם זיקה ליהדות, נהנה מתשומת לב וחיבה מכל רחבי העולם. הוא החל כלוחם בשירות המדינה נגד הנאצים, המשיך במאבק בכוחות קוסמופוליטיים יותר, והקדים את זמנו כשניסה בתמימותו להשכין שלום בין יהודים וערבים. הסיפור שלו הוא הסיפור של כולנו.
("סופר-הירו ישראלי". שיר הנושא של "סברמן")
אורי פינק, קומיקסאי שהתפרסם ברחבי ישראל הודות לסדרת הקומיקס "זבנג!", היה ילד שנהנה לקשקש על דפים. מבט אחד בספרי הלימוד ובמחברות שלו הספיק למורה שלו בכיתה א', ובשיעור הבא היא הגיעה עם מחברת ריקה וחלקה, וביקשה ממנו להעביר את הפעילות הגרפית שלו אליה. "היא הייתה מורה צעירה וחכמה מאוד", מתפעל פינק בריאיון ל-ynet, "ואני בקשר איתה עד היום. את ההרגל הזה לקשקש כל השיעור לקחתי איתי עד התיכון וכל המורים ספגו את זה, הם ידעו שרק ככה אני מקשיב". קומיקס עוד לא היה אז דבר בישראל וגיבורי על לא ממש היו בנמצא. סופרמן יגיע לישראל רק עשור מאוחר יותר וההורים של פינק, שניהם יוצאי גרמניה, לא כל כך ידעו במה מדובר, אבל הם הבחינו במשיכה שלו לציור סיפורים. "הגשר שלי לציור בעצם הגיע מהקריקטורות הפוליטיות ב'הארץ' של זאב (כינויו של יעקב פרקש, ס"ש)", הוא נזכר. "לא הייתה אצלנו יצירתיות אמנותית בבית אבל פעם בשבוע אבא שלי היה מראה לי את הדף הגדול עם הקריקטורות, ומסביר לי את הפוליטיקה".
8 צפייה בגלריה
אביו נהג להראות לו קריקטורות ולהסביר את הפוליטיקה. אורי פינק בן ה-17 וחוברת "סברמן"
(צילום פרטי)
הם חלקו איתך את האהבה לקומיקס?
"ההורים שלי לא קראו קומיקס בכלל. למזלי אמא שלי מצאה בחנות כל מיני קומיקסים והביאה אותם הביתה, לפעמים זה היה בצרפתית או בגרמנית והם היו מקריאים לי אותם. כשאבא שלי הקריא זה היה מאוד מעניין כי הוא לא ידע צרפתית. אז הוא המציא לבד את הסיפור ואלה היו הסיפורים הכי טובים. אמא שלי עוד ניסתה לזהות פה מילה ושם מילה, אבל הוא פשוט הקריא מה שבא לו, וזה היה הכי מוצלח".
כשגיבורי העל האמריקנים והאיש הביוני של סטיב אוסטין נפגשו
השנים עברו ופינק בן ה-13 כבר היה לחובב קומיקס נלהב שמכתת רגליו בין חנויות בתל אביב וצד חוברות קומיקס, ובמקביל ממשיך למלא דפים בציורים. יום אחד התגלגל לידיו עיתון שנועד ללימוד אנגלית, Good Times, שהכיל בין היתר "קומיקס לא כל כך מוצלח", הוא משחזר. פינק הצעיר החליט לעשות מעשה ופנה למוציא לאור, דייויד הרמן, בריטי ציוני שהתגורר בירושלים, והציע לו לפרסם את הקומיקס שהוא מצייר בכיכוב גיבורי-על שהמציא. "הוא הסכים וכמה קומיקסים שלי התפרסמו אצלו, עד שהוא הגיע עם הרעיון של גיבור-על ישראלי, ועם השם 'סברמן', שזה גם סברה - צבר באנגלית - וגם קצת דומה לסופרמן, והתחלנו לפתח את זה".
8 צפייה בגלריה
קרא קומיקס לא מוצלח - והחליט ליצור אחד משל עצמו. מתוך "סברמן 2", 1984
(איור: אורי פינק)
גיבור-על ישראלי נשמע היום כמו קונספט שהוא ערמת מלכודות ממוקשת. השאלה "מה ישראלי בעיניך?" היא כבר מזמן לא שאלה תמימה בתוכנית אירוח אלא מקפצה להתנגחות, אבל הרמן הגיע עם חלום תמים על גיבור-על שימשוך את הנוער היהודי בעולם ויחבר אותו לישראל, ופינק רצה רק דבר אחד: הוא רצה לצייר גיבורי על. הוא ליקט קצת מכל מה שידע על גיבורי על אמריקנים, וקצת מסטיב אוסטין, האדם הביוני בסדרה "האיש השווה מיליונים" (The Six Million Dollar Man במקור), "כי זה היה הדבר הכי קרוב שהיה לנו בטלוויזיה לגיבור-על, ומי שישמע איזה אפקטים היו שם. די פתטי", מגחך פינק.
את תאונת החלל ששדרגה את דמות האסטרונאוט של אוסטין החליפה מלחמת יום כיפור כרקע להתרחשות הקומיקס. במקום מיליוני הדולרים שהושקעו באוסטין, פינק הסתפק בתקציב צנוע שאפשר השתלת "מוט אטומי" בעל כוחות על בגופו של החייל האמיץ דן בר-און, והפך אותו ל"סברמן". "לא כל כך עניין אותי שהוא יהיה ישראלי", מבהיר פינק, "מבחינתי הוא היה גיבור-על שגרתי. הוא היה יכול לעוף ממקום למקום ולעבור דרך קירות, אבל כן עשיתי אותו סוכן כי חשבתי שבישראל זה חייב להיות קשור לממשלה. הוא לא יכול להיות סוכן חופשי כמו באמריקה. הוא גם היה נשוי כי זה היה חלק מהישראליות שנתנו לו. זה לא היה נפוץ בכלל בארצות הברית למשל, 'הסופֵּר הירוז' שם לא היו נשואים. בארץ, בטח אז, לא היה נהוג להיות רווק בגילו".
אני חושבת שהפרט הכי בולט בביוגרפיה שלו היה היותו בן לניצולי שואה.
"ברור! כדי לקשר אותו למציאות הישראלית, אין מה לעשות, זה חלק מהחיים פה. למה לא? ההורים שלי הגיעו לארץ אומנם לפני השואה, אין לנו חוויות שואה בבית שגדלתי עליהן, הם לא התעוררו בלילה מסיוטים. להפך, היחס לגרמניה היה אמביוולנטי מאוד כמו אצל כל הייקים. מצד אחד מעריצים אותה, ומצד שני מאוד כועסים עליה. אז עניין ניצולי השואה התאים גם מבחינת הגיל, היום זה כבר מבוגר מדי".
8 צפייה בגלריה
"מבחינתי הוא היה גיבור-על שגרתי, לא עניין אותי שהוא יהיה ישראלי". מתוך החוברת הראשונה והדו-לשונית של "סברמן" משנת 1978
(איור: אורי פינק)
הרמן, האיש עם הכיסים העמוקים, הביא את הדגשים שלו. הוא ביקש של"סברמן" יהיה מגן דוד על המצח ודרש שגם יחגור חגורה, "אחרת הוא נראה עירום, בלי מכנסיים", נזכר פינק. "ואני זוכר שהתווכחנו על זה, אני אמרתי שהוא סופר-הירו וככה הם מסתובבים, מי שם חגורה על טייץ? יש להם את התחתונים מעל המכנסיים. אבל חוץ מזה הוא לא התערב לי בכלל. הוא חיבר אותי עם צייר, שאני לא זוכר את שמו אבל נסעתי אליו לירושלים והוא היה מתקן לי את הציורים ולפעמים מחמיא לי על דברים שעשיתי בלי להבין שעשיתי אותם, כמו קומפוזיציה או קלוז-אפים. למדתי ממנו המון".
סברמן לא היה אקטיביסט חברתי והישראליות שלו לא באה לידי ביטוי בסוגיות פוליטיות. הוא נאבק בעיקר בנאצים. "נאצים זה הכי טוב", קובע פינק. תחת השפעתו של הסרט "איש המרתון" (עם לורנס אוליביה, שמגלם רופא שיניים נאצי המבוסס על דמותו של ד"ר מנגלה), הוא שיסה את סברמן בנאצים וזה הציל אנשים שנלכדו במלתעותיהם, "ובמקביל הוא גם הציל אנשים רגילים כמו כל גיבור-על בשוטף, בניינים נופלים וכאלה. בסוף החוברת הוא גם הגיע לבסיס מלא נאצים", הוא מסביר. "אבל אני השתמשתי בסברמן רק כדי לספר סיפור, אני לא יודע בכלל איזו מודעות פוליטית הייתה לי בגיל 15".
איזו מודעות פוליטית הייתה בבית שגדלת בו?
"גדלתי במעוז אביב, שכונה בצפון תל אביב שבמקור הייתה של אנשי צבא קבע, אבל ההורים שלי לא היו בקבע. ההורים שלי היו פטריוטים אבל שמאלנים, אבא שלי תמיד נעלב כשהייתי מדבר לא יפה על ערבים. הוא ידע ערבית כי הוא היה במצרים בצבא הבריטי, ותמיד היה משגע את המוכרים. הוא נלחם במלחמת השחרור ובכל שאר המלחמות, והוא תמיד האמין בשלום והיה לוקח אותי להפגנות. אני זוכר שב-1981 הוא לקח אותי להפגנה נגד כניסה ללבנון, לא ההפגנה שהכי הצליחה בעולם. הוא היה מודע פוליטית אבל היה לו גם הומור מפותח וככה הוא התייחס לזה. הוא היה רואה את האבסורד בפוליטיקה ואני זוכר שהיינו רואים 'ניקוי ראש' ביחד".
8 צפייה בגלריה
שיסה את סברמן בנאצים וזה הציל אנשים שנלכדו במלתעותיהם. מתוך "סברמן 2", 1984
(איור: אורי פינק )
כריכת החוברת הראשונה של "סברמן", שיצאה בעברית וגם באנגלית, הייתה צבעונית אבל דפיה נאלצו, מסיבות תקציביות, להסתפק בהדפסה בשחור-לבן. אבל היה בכך די כדי למלא את פינק בסיפוק. "זה היה מדהים. זה עשה לי יותר מדי טוב כי חשבתי שאני ממש יודע לעשות קומיקס אז, וזה היה חובבני להפליא".
"סברמן" זכה לאייטם בסוכנות הידיעות ומשם כבר זלג לעיתונים ברחבי העולם. "אני זוכר כתבה בפינלנד", נזכר פינק, "התראיינתי למגזין People וזה היה הזוי, הופעתי עמוד אחרי ריאיון עם רוד סטיוארט. הכתבת ראיינה אותי בסוויטה במלון קינג דייויד בירושלים - הפעם היחידה שהייתי בו ואני זוכר שראיתי שם את בגין. אותי זה פחות עניין אבל המו"ל שלי מאוד התרגש כשהוא ראה אותו". את חוברת ההמשך של סיפור הנאצים, שנקטע באיבו בחוברת הראשונה, הוציאו פינק והרמן רק באנגלית. בנוסף לנאצים הוצגו בה דמויות חדשות, לצד סברמן, שאולי רמזו במשהו על הסגנון הקומי-פארודי שפינק עתיד לאמץ בהמשך. "אלה היו דמויות שהיו יותר לרוחי", הוא מודה, "היה שם גיבור-על קצת שלומפר שהביא את הצד היותר חפיפניקי של הישראלי, קראו לו סופרהירו, הוא אפילו לא טרח להמציא לעצמו שם. יש לו רק מכנסיים של גיבור-על והוא לובש טי-שירט רוב הזמן. סברמן עצמו מעולם לא היה קומי, כך שהדמות הזאת הייתה סוג של הפוגה קומית בסיפור".
הגימיק שמאחורי גיבור-על ישראלי עוד המשיך לדאות זמן מה ואז הלך ודעך. פינק והרמן הוציאו כרך שכלל את ארבע החוברות, כולל שתי חוברות (3 ו-4) שלא יצאו מעולם והחוברת הראשונה שזכתה לציור מחדש. "בסוף הכרך אפשר למצוא את הרעה הגדולה, שהיא דומה למורה שלי לצרפתית שלא סבלתי אותה", הוא צוחק. "זאת חוברת די עבה, מאה עמודים בערך, זה היה הדבר הכי טוב שיצא מ'סברמן' וככה סיימתי את 'סברמן' באנגלית".
פתאום מפציע גיבור-על לבנוני ונלחם ב"סברמן"
השנים עברו, "סברמן" נשכח ופינק, שהגיע לבקו"ם עם תיק עבודות שימחיש את היכולות שלו, גויס למדור ההסברה של המשטרה הצבאית. השנה היא 1983, קצת אחרי שמבצע "שלום הגליל" הפך למלחמת לבנון. בכל בוקר הוא היה מגיע למפקדה בתל השומר, יושב ומחכה שיבקשו ממנו לצייר משהו. עד אז, כמו בכיתה א', הוא היה מצייר את הציורים של עצמו. "הייתי מעין חייל עובד צה"ל כזה, וכשאני מסתכל על הציורים שלי שעשיתי בצבא, מבחינת ההתפתחות האמנותית, ציירתי יותר טוב לפני שהגעתי לשם. הייתה לי יד הרבה יותר חופשית והצבא קצת חרבן לי את הציורים, לא יודע למה". פינק העביר שעות ארוכות מול שולחן העבודה שלו "ואני לא זוכר למה", הוא מהרהר, "אבל פתאום החלטנו להוציא עוד חוברת של 'סברמן' בעברית". ב"סברמן נגד שליחי השאול" גיבור העל, "סברמן" הפטריוט, אולי קצת יותר אסקפיסט הפעם, התפנה לעיסוקים קצת פחות לאומיים. הוא נלחם במכשפים (לשעבר עובדי צה"ל) ונאבק גם בשטן, בהשפעת ה"דיפנדרס", סדרת חוברות הקומיקס של מארוול.
8 צפייה בגלריה
נלחם בכולם - ממכשפים (לשעבר עובדי צה"ל) ועד השטן. מתוך האוגדן שמכיל ציורים של פינק מהתיכון
(איור: אורי פינק)
"שליחי השאול" הודפסה והוצבה בדוכנים ולאחר מסע ארוך של קבלת אישורים מהצבא, פינק אף התראיין לגל"י צה"ל אבל העניין בחוברת מעולם לא המריא. "אני זוכר שמישהו אמר שזה יותר מדי פטריוטי והוא חשב שאני מאוד ימני. הרבה אנשים חשבו ככה כי ציירתי גיבור שנראה פשיסט. לי זה נראה מטורף, כי מה, קפטן אמריקה הוא פשיסט? כל זה נראה לי מוזר". מלחמת לבנון שעטה ברקע ופינק בן ה-19, בן יחיד שלא הורשה להגיע לחזית, החליט לצייר את החוברת השלישית בעברית, "שהייתה לה אוריינטציה מהזן השמאלני הסופר תמים", הוא מאבחן. בניסיון נוסף לברוא את קונספט גיבור העל הישראלי שיצליח גם להתנחל בלבבות, פינק הכניס לחוברת הנוכחית גם גיבור-על ערבי-לבנוני שמקביל ל"סברמן" ומעוניין בנקמה, וגיבור נוסף שמשפחתו נהרגה וגם הוא תאב נקם, "אבל 'סברמן' מגיע בסוף ומשכנע אותם שנקמה היא לא הדרך ועדיף לשתף פעולה", הוא משחזר. "זה נרטיב די מוכר בז'אנר גיבורי העל, שני גיבורים שרוצים להילחם ומישהו מגיע ומשכנע אותם שעדיף לעשות שלום. זה היה גם בהשפעת 'מסע בין כוכבים', שאהבתי מאוד באותה תקופה, והיו חזק בקטע של שלום ואחווה".
החוברת הזאת לא זכתה להתממש כדרכן של הקודמות, והרמן בחר שלא הוציא אותה. "לא נראה לי שזה בגלל התוכן, נראה לי שהייתה שם בעיה של כסף", משער פינק - ניחוש שהרמן אכן מאשר בשיחת טלפון שנערכה השבוע. "אם להיות כן, אני לא יודע גם למה הוא הוציא את הראשונות. אין לי מושג. אף אחת מהן לא הצליחה ולא הייתה שום סיבה בעולם להוציא אותן", אומר פינק.
החוברת השלישית כבר הייתה יותר פוליטית.
"אני לא בטוח. זה היה סיפור נגד נקמה, כדי להפסיק את מעגל הדמים, אבל זה גם לא היה ממש פוליטי, אפילו הימני הכי גדול לא יגיד שהסיפור הזה שמאלני. אין שם מחנות פליטים. יש ערבים מסכנים אבל אין מסרים שלא מופיעים בכל סיפור גיבור-על ממוצע. בסופו של דבר, לקחתי איזו עלילה של גיבורי על והלבשתי אותה על יהודים וערבים, שזה מה שעשיתי בכל 'סברמן'. זאת המהות שלו וזאת הבעיה שלו. בגלל זה תמיד נראה לי בעייתי כל הרעיון הזה, זאת הלבשה של קומיקס אמריקני על ישראל. זה לא הולך".
למה? לא מגיע לנו גם?
"אני לא חושב שאף גיבור-על עם טייץ וזה יכול להתלבש על המציאות הישראלית, גיבורי העל בסופו של דבר הם אמריקנים, וזה לא ז'אנר שכל כך מתאים לייצוא מחוץ לארצות הברית. בגלל זה כמעט כל קומיקס שעוסק בגיבורי על בישראל גולש בסוף לסאטירה. לשים את גיבור העל על המציאות הישראלית זה פשוט לא עובד. זה מצחיק כי גיבורי על הגיעו מהיהודים, יהודים-אמריקנים המציאו אותם וזה דבר נורא יהודי, אבל אצל יהודים-ישראלים פחות".
למה? מי זקוק להם יותר מאיתנו?
"יש לנו את הגיבורים שלנו, כמו למשל הבחור הזה באריאל (ויאצ'סלב דניאל גולב, ס"ש). באיזו מדינה אתה שומע בבוקר שמישהו נשכב על החברה שלו וסופג את הכדורים כדי להציל אותה? יש לנו גיבורים כאלה, מה אנחנו צריכים גיבורי-על? אנחנו רק יוצאים מהבית וזה מעשה גבורה. כבודו של 'סברמן' במקומו מונח, הייתה בעיה איתו במשך המון שנים, גיבור-על ישראלי נשמע לי מושג עם סתירה פנימית. ועם הזמן אני חושב על זה כעל תרגיל באמנות, ואם הוא הצליח לקדם את הקומיקס בישראל - אז סבבה.
"אגב, היה בתוכנית 'מרגול' (מ-1993 בהנחיית מרגלית צנעני, ס"ש) ויכוח עמוק מי גיבור העל הישראלי הראשון - 'סברמן' או 'גידי גזר', שהיה ילד שאוכל גזר ומקבל כוחות על. הוא זכה במשפט, אבל לדעתי, אם אתה לוקח גיבור-על לפי הקריטריונים האמריקנים, שזה זהות נוספת ושם נוסף, וזאת בעצם העבודה שלך, אז סברמן היה הראשון. גידי גזר סתם היה ילד שהסתובב ברחובות והיה עוזר למי שהיה צריך עזרה, כמו פופאי כזה אבל עם גזר. פופאי עם כל הכבוד הוא לא גיבור-על".
8 צפייה בגלריה
"אם הוא הצליח לקדם את הקומיקס בישראל - אז סבבה". מתוך האוגדן שהכיל ציורים שפינק צייר בתיכון
(איור: אורי פינק)
החוברת השלישית, שלא עלתה לדפוס, זכתה לעדנה שנים מאוחר יותר, ב-2012, כשפינק קיבל אותה יום אחד ממוזיאון הקומיקס בחולון. "כנראה שהבאתי להם אותה כשעברתי דירה או משהו", הוא מנחש, "זה היה הציור המקורי של החוברת ובגלל שאז כבר היה לי את עיתון 'זבנג!', סרקתי אותה, שלחתי אותה לצביעה, החלפתי את כתב היד המכוער שלי בפונט ושילבתי אותו בהמשכים בעיתון. מבחינת התוכן לא שיניתי בו כלום".
קיבלת עליה תגובות?
"שום דבר. אף אחד לא התייחס לזה. אלה קוראים צעירים שמתעניינים מאוד בקומיקס אבל לא הכירו את 'סברמן', זה לא ממש עניין אותם".
מה חשבת על החוברת כשקראת אותה שוב?
"לא הייתי כותב דבר כזה היום, אבל זה היה משעשע. זה היה מצויר יחסית טוב וזה הזכיר לי את ימי השמאלנות התמימה הזאת של ההתחלה, של בחור צעיר. לא של גיל 50, כשאתה קצת יותר חבוט מהמציאות ומבין שהיא הרבה יותר מורכבת".
המו"ל דייויד הרמן: "ישראל צריכה גיבור-על יותר מתמיד, זה יעודד עלייה"
סברמן כבר לא חזר להילחם בנאצים או לשרת את המדינה, אבל פינק לא הפסיק לחפש את הזווית שלו לגיבור העל הישראלי. הוא מצא אותה, או לפחות התקרב אליה, בספרו "פרופיל 107" - מעין גרסה ריאליסטית-סאטירית של "סברמן". הוא כרסתן, רודף נשים, שלא יכול למלא את תפקידו כגיבור-על מסיבות בירוקרטיות. האיור על כריכת הספר הוא טייק-אוף על התצלום המפורסם של החייל עם הנשק בתעלת סואץ, לאחר מלחמת ששת הימים. "'פרופיל 107' מראה מה באמת היה קורה אם היו גיבורי על בעולם, איך זה היה קורה בישראל", מפרש פינק. "זה כמו נשק אטומי, יש לך את זה ואתה לא יכול לעשות עם זה כלום. זה היה הפאנץ'. אפשר לקרוא לזה 'סברמן 4'".
וזה כבר שלב ההתפכחות.
"זה קצת מזכיר את השירות הצבאי שלי. אבל הסיפור הוא שאת 'פרופיל 107' צייר מישהו אחר. בעקבות 'סברמן' הגעתי למסקנה שאני יודע לצייר קומי, לא ריאליסטי. אז פניתי לבחור בשם קורן שדמי, שהיום הוא אמן קומיקס מצליח בארצות הברית, ואז היה ילד בן 16-17, והוא צייר לי את הספר. אחרי שהוא התגייס הוא התקשר אלי ואמר לי 'אורי, עכשיו אני סוף סוף מבין את מה שציירתי'. ברגע שהוא הגיע לצבא הוא הבין למה התכוונתי, וזאת הייתה אחת הבעיות של הספר - שבזמנו הקהל של הקומיקס היה מאוד צעיר, קנו אותו אבל לא הבינו את הקטע. היום יש לו סיכוי להצליח כי יש לקומיקס קהל מבוגר יותר".
שם נפתח לך הקטע הפארודי?
"בתור ילד תמיד הייתה לי פינה לכל מה שמצחיק. כשאני מסתכל היום על דברים שציירתי, התקופה של גיבורי העל הייתה קטע די משונה בהיסטוריה שלי ואולי לא כל כך מתאים לי, אם מסתכלים על מבנה האישיות שלי, אבל נתקעתי שם ורק כשהגעתי ללימודים בבצלאל יצאתי מזה. בגלל זה גם קצת כעסתי על 'סברמן', אולי הזיכרון מההצלחה הזאת קיבע אותי כל כך הרבה שנים בז'אנר הזה. היום אני כבר בסדר איתו. מדי פעם אני חוזר אליו כי אני חושב שיש בו פוטנציאל לסיפורים טובים, הוא תבניתי וזה מאוד מתאים לקומיקס, כי אתה לא מוגבל לתקציב מבחינת אפקטים או דברים כאלה בניגוד לקולנוע למשל. אני בסך הכול די אוהב גיבורי על".
8 צפייה בגלריה
סרק, צבע מחדש ושילב בעיתון "זבנג!" - אך אף אחד לא התייחס. "סברמן" גרסת 2012
(איור: אורי פינק)
מי שישמח להחזיר את "סברמן" הוא דייויד הרמן, המו"ל האגדי שנתן לפינק את ההזדמנות הראשונה שלו ובהמשך כתב שיר שהוקדש לגיבור העל הציוני. הרמן, 82, שמתגורר היום בקרית משה שבירושלים, משקיע לא מעט מאמצים להפיח ב"סברמן" חיים מחודשים. "זה דבר מאוד חשוב לישראל!", הוא טוען, "אין לנו אף גיבור-על חוץ ממנו!".
ישראל צריכה גיבור-על?
"היום יותר מתמיד", הוא מתעקש. "הנוער בכל העולם מת על גיבורי על, ואם הם שומעים שגם לישראל יש, זה נותן דחיפה גדולה, גם לעלייה. זה יעשה אותם יותר אוהבי ישראל. זה מה שעמד מאחורי הרעיון המקורי, לחזק את מדינת ישראל באמצעות הקומיקס".
למה זה לא הצליח?
"חוסר כסף. אני נכנסתי למצב כלכלי קשה והפסדתי את כל החברה שלי בשנות ה-2000. החוברות הראשונות הצליחו, אבל זה לא הצדיק את עצמו מסחרית. אנחנו הוצאנו הכול בשחור-לבן וזה מוריד את האטרקטיביות של החוברת, כי לא היה לי כסף להוציא את זה בצבע, וזה אחד הדברים שקשה לי איתם עד היום".
זה מרגיש כמו כישלון אישי?
"לגמרי. אני רואה את זה ככישלון אישי אבל אני מרגיש שהגיע הזמן, אחרי הרבה זמן, שאני ואורי נצליח עם הרעיון הנפלא הזה".
