עבור אלו הנהנים מליקוט זיכרונות מרגעים קולנועיים בסגנון "אתה צריך לראות כדי להאמין", או אפילו "גם כשתראה אתה עדיין לא תאמין", אני מציע את הרצף הבא: סיקוונס בעריכה צולבת שמתחיל בדראג קווין נכה היושב על כיסא גבוה במועדון לילה. הוא לבוש בתלבושת קברט של מרלין דיטריך ועושה ליפסינק לשיר המלחמה המפורסם (המזוהה עם דיטריך) "לילי מרלן". לתוך זה נחתכים שוטים של אותו גבר בעודו מתאפר/מתאמן על הליפסינק בחדר האיפור של המועדון, בזמן שכלביו הנאמנים עוקבים בתשומת לב אחר כל תנועה שלו. במקביל (עדיין באותו סיקוונס), שמאי ביטוח מושחת מסתכל בסרטים שצולמו במצלמות אבטחה ובהם רואים את הכלבים של הדראג קווין פורצים לבית מפואר כדי לגנוב ממנו תכשיטים. וכך נמשך המעבר לסירוגין בין ההופעה, חדר האיפור וצפייה בצילומים של הכלבים השודדים, עד שהשמאי מוצא במאגר מידע את התמונה והשם של הדראג קווין במראה נטול-איפור. הסיקוונס מסתיים עם סיום השיר על הבמה, כשהשמאי המושחת מתגלה כנוכח באולם, ומוחא כפיים כמעריץ לקראת השלב הבא בתוכניתו הזדונית. WTF.
"דוג מן" – טריילר
(באדיבות רד קייפ)
אם אתם שואלים את עצמכם "מה קראתי עכשיו?" תחשבו כמה מוזר זה כשקטע כזה צץ לו בהפתעה במהלך הצפייה. בסרט שבו המדובר יש עוד כמה סיקוונסים וסצנות ביזאריות, וכל זה לא הופך את "דוג מן" (Dogman) ליותר מעוד סרט רע של הבמאי והמפיק הצרפתי לוק בסון.
בואו ניקח את סצנת הפתיחה: לילה גשום. מחסום משטרתי. השוטרים עוצרים משאית כשבקבינה שלה יש גבר (קיילב לנדרי ג'ונס) בפאה בלונדינית, במראה מרלין מונרו, כולל שמלת הערב הוורודה והמחשוף. פניו של הגבר מוסתרים ע"י פאה של שיער בלונדיני ארוך, אבל הגוף שהשמלה חושפת חבול, מדמם ומלוכלך. לא נראה שזה מטריד במיוחד את השוטר שמאיר בפנס לתוך הקבינה. הגבר מזהיר את השוטר לגבי תכולת תא המטען "הם לא יפגעו בך אם אתה לא תפגע בי". תא המטען של המשאית נפתח ומתגלים בו כמה עשרות כלבים. הגבר נעצר בחשד לעבירה לא ידועה.
לתא המעצר מוזעקת הפסיכיאטרית אוולין (ג'וג'ו טי. גיבס). יש לה תינוק, וגרוש אלים עם צו הרחקה, אבל זה מוזכר רק כדי שהסרט לא יעשה עם זה דבר. העלילה של הסרט נפרשת בסדרת פלאשבקים שעולים מתוך השיחה שמקיימת אוולין עם הגבר העצור שמתגלה כדאגלס "דאג" מונרו, החושף בפניה את סיפור חייו העצוב.
איזה מסלול חיים עשוי להוביל לסצנה הפותחת של הסרט? ילדות בניו ג'רזי עם האב (קלמנס סצ'יק) שהוא מפלצת סאדיסטית פסיכופתית שמגדל/מענה כלבים כדי שייטלו חלק בקרבות. אימו (איירין בריי) של דאג נוטשת מפחד האב, והאח הבכור ריצ'י (אלכסנדר סטינרי) הוא פסיכופת כמו האבא עם תוספת של פנאטיות דתית. האב כולא את הילד במכלאת הכלבים, חיות שאותן הילד אוהב בכל ליבו, והכלבים, כדרכם של יצורים מופלאים אלו, משיבים לו אהבה. עד שדאג יתבגר הוא ילמד להנהיג את הכלבים בדרכים שהן בגדר האפשר רק בפנטזיה פרועה.
לא לוקח זמן עד שאנו מבינים שהסרט שבו אנו צופים הוא התשובה של בסון ל"ג'וקר" (2019) של טוד פיליפס. גם כאן זהו הגיבור שעובר רצף גרוטסקי של התעללויות והשפלות, שמוליד מתוכו לא ליצן רצחני, אלא מנהיג נכה של כנופיית כלבים. בהוראתו הם יוצאים לשליחויות מורכבות הכוללות רצח אנשים הראויים לכך, איום על גנגסטר לטיני מקועקע באמצעות כלב שמאיים לקרוע ממנו את אשכיו, או ביצוע מעשי שוד הדורשים מלאכת תיאום מורכבת בין כלבים, כאילו דאג ה"דוג מן" מנחה אותם באמצעים כישורים טלפתיים. ואם כל זה לא מספיק מוזר, מגיע החלק השני עם ההפיכה לדראג קווין (חוץ מדיטריך ומונרו יש ביצוע דרמטי של אדית פיאף). וחרף כל המוזריות, חובבי הכלבים בעיקר יעסיקו את עצמם בשאלה האם לכלבים שהשתתפו בהפקה לא נגרם נזק נפשי.
"דוג מן" נפתח בציטוט של המשורר והמדינאי הצרפתי אלפונס דה לה מרטין: "כאשר האדם בצרה, אלוהים שולח לו כלב". האדם בצרה הוא כנראה לא רק גיבור הסרט, אלא גם הבמאי בסון שבשנות ה-MeToo# כמעט והפך למקבילה של תעשיית הקולנוע הצרפתית לחורבנו של הארווי ויינשטיין. השחקנית סנד ואן רוי האשימה את בסון בכך שכלא אותה במערכת יחסים מתעללת שבה נאלצה להסכים לסקס, לעיתים אלים, רק כדי שלא יעיף את הקטעים בהם היא משחקת. מסביב לתלונה צצו עדויות אנונימיות של נשים רבות נוספות על הטרדות ותקיפות, אך חרף ריבוי ההאשמות כל זה לא התקדם לשלב המשפט. עובדות חייו הלא מוכחשות של בסון כוללות מערכת יחסים עם השחקנית-במאית לעתיד מייוון לה בסקו שהחלה, לכל המאוחר, כשהיא הייתה בת 15 (ייתכן שהיא החלה שלוש שנים קודם), ושאותה הכניס להיריון כשהייתה בת 16, והתחתן איתה כשהייתה בת 18. כשגרושתך זו היא גם מליצת היושר שלך בעודך מותקף בהאשמות של התנהגות מינית שפלה, לא מפתיע שרבים לא קנו את טענת החפות של בסון.
3 צפייה בגלריה
סרט אקשן של לוק בסון או אחה"צ בפרלמנט של גילה גולדשטיין ז"ל? מתוך "דוג מן"
(צילום: שאנה בסון, באדיבות רד קייפ)
השנים האחרונות לא היו מזהירות גם מבחינת הקריירה של בסון. לא הייתה לסרטיו הצלחה משמעותית מאז ההצלחה הגדולה של "לוסי" (2014), סרט גיבורת-העל בכיכובה של סקרלט ג'והנסון. פנטזיית המד"ב השאפתנית "ולריאן ועיר אלף הכוכבים" (2017) הפסידה כסף, וכך גם מותחן הפעולה "אנה" (2019) שניסה להחזיר אותו לימי התהילה של הצלחת "ניקיטה" (1990). נראה שבסון שם יהבו על הכלבים שיצילו אותו, והימר שפנטזיה אפלה, המבצעת חיבורים מאוד לא צפויים, תהיה עבורו תיקון מסלול. זה לא קרה, לא מבחינת ההכנסות ולא מבחינת הביקורות. "דוג מן" ייזכר, לכל היותר, כקוריוז תמוה בקריירה של במאי ומפיק שבשיאו היה כוח יצירתי חשוב בצד הפופולרי של הקולנוע הצרפתי.
