אחת בלילה, שעון ליברפול. גם המסעדה האיטלקית הצנועה שבדרך כלל סוגרת את שעריה בעשר, נותרה פתוחה אחרי חצות. היא כמעט התרוקנה מאנשים, והמלצרים החלו לפתוח שולחן ארוך לקראת האורחים המכובדים: המשלחת הישראלית לאירוויזיון, ובראשה הכוכבת נועה קירל.
קירל, שיצאה מבית המלון בשעות הבוקר המוקדמות להכנות לחצי הגמר, נמצאת באדרנלין שיא. היא יורדת מהאוטובוס כשהיא מלווה בסוכן שלה, רוברטו בן שושן, לקראת הכניסה למסעדה - אבל היא לא ציפתה לזה: חברי המשלחת הישראלית הכינו זיקוקים וקונפטי כדי לחגוג את ההעפלה לגמר. קירל, מופתעת, פצחה בריקוד לצלילי השירה "יוניקורן" של חבריה למשלחת. צפו:
"זו הקלה מטורפת ושמחה גדולה מאוד", אמרה קירל בשיחה עם ynet מתוך המסעדה, "אני מרגישה את עם ישראל מאחוריי מתרגשים בשבילי, זה מדהים".
זה היה יום לא פשוט שהתחיל עם מתיחות בטחונית.
"נכון, אבל דווקא עוד יותר הרגשתי גאווה לשים את הדגל, לעלות לגמר ולשים את ישראל על המפה בעולם. אלה החיים שלנו, וישראל זאת ישראל, ואנחנו עוברים דברים כאלה לצערי. אבל כיף שאני יכולה להביא קצת נחת ושמחה למדינה, במיוחד בזמנים כאלה".
זה משהו שאת יכולה להקדיש לעוטף עזה?
"חד משמעית, מקדישה להם ומחבקת אותם. מקווה דרך ההופעה שלי והייצוג שלי באירוויזיון לתת להם קצת שקט ושלווה. וכמובן שביטחון זה הדבר הכי הכי חשוב, ורק אחר כך הכול. אני יותר מתמיד ממש גאה לייצג".
לא הרגשת שום דבר מאחורי הקלעים בגלל המבצע בעזה?
"ממש לא, אני חייבת להגיד לך שכולם מאחורי הקלעים תומכים ואוהבים את ישראל ומפרגנים לי מאוד. היו גם נציגים שעשו את התנועה של היוניקורן לפני העלייה לבמה. בסופו של דבר זו תחרות שבאה לשים בצד פוליטיקה ולאחד את כולם דרך המוזיקה, וזה מה שבאנו לעשות".
קירל, רק בת 22, התמודדה כאמור עם יום לא פשוט כשהחדשות מישראל סיפרו על המתיחות הבטחונית - זאת בתוספת ללחץ הגדול שמהווה התחרות. לשאלה איך היא סוחבת על כתפיה את האירוע ועד כמה זה כבד, השיבה הזמרת הישראלית: "באמת אין לי כל כך תשובה לשאלה הזאת, כי כשאני חושבת על זה זה באמת דבר כל כך מטורף לסחוב על הכתפיים. אבל ברגעים כאלה, נגיד שנייה לפני הבמה, אני מזכירה לעצמי שנולדתי לעשות את זה. נולדתי להיות פה ואני ראויה להיות על הבמה, עבדתי קשה ומגיע לי. כי אם אני לא אזכיר לעצמי, אז אני יכולה להשתגע. ואני גם מקבלת כל כך הרבה אהבה שמזכירה לי שבאמת אני ראויה לבמה הזאת. זה מטורף, זה הרבה לחץ, ממש לחץ של מדינה על הכתפיים. אבל כל כך מאמינים בי וזה נותן תחושה ממש טובה".
עד כמה הנוכחות של ההורים שלך עוזרת לך כדי להישאר עם הרגליים על הקרקע?
"הכי בעולם, לא יודעת אם הייתי בכלל מגיעה לאיפה שאני היום או נשארת בן אדם נורמלי ושפוי אם לא היה את ההורים שלי והמשפחה שלי. זה פשוט גב שאי אפשר לעבוד ולהתקיים בלעדיו בתוך התעשייה הזאת. יש כל כך הרבה לחץ ואחריות על הכתפיים, ואפילו לראות את המבט של ההורים שלי זה מרגיע. לראות אותם היום, בחיים שלי לא ראיתי אותם כל כך שמחים ומאושרים, ולתת כזאת גאווה להורים שלי זאת תחושה מדהימה ממש".
דורון מדלי אמר שאפשר לזכות.
"אנחנו אנשים חיוביים ואופטימיים, אנחנו רוצים לשדר חיוביות לעולם ואנחנו מאמינים באנרגיות. ברור שאנחנו מאוד רוצים לזכות, אבל הדבר הכי חשוב ומרכזי זה להביא גאווה למדינה שלי ולדעת שעשיתי את הטוב ביותר. בזה אני מתמקדת כי זכייה זה משהו שלא תלוי בי. מה שכן תלוי בי זה באמת לעבוד הכי קשה, שזאת תהיה ההופעה הכי טובה שאני יכולה לתת".