בעוד "אמיליה פרז" כובש את המסכים, ונחשב לאחד המועמדים החזקים בקרב על האוסקר, למרקע של נטפליקס מגיע עכשיו סרט נוסף מאמריקה הלטינית שבמרכזו טרנסג'נדרית מרשימה, ושמו "טרנסמצווה". במקרה הפעם מדובר ב"דיווה כשרה" – מומי סינגר היא זמרת טרנסית יהודייה ומפורסמת שחוזרת לבואנוס איירס אחרי גלות ונתק ארוך ממשפחתה, כדי לחגוג את בת המצווה שמעולם לא הייתה לה. בשעתו בארגנטינה, מומי הייתה ילד בשם ראובן שסירב שיחגגו לו בר מצווה, מאחר וחשק שיעשו לו בת מצווה.
הבכורה של "טרנסמצווה" של הבמאי היהודי-ארגנטינאי דניאל בורמן נערכה בפסטיבל קאן האחרון, ומשם הוא נחטף על ידי ענקית הסטרימינג (החל מיום חמישי הקרוב). קברניטי וקברניטות קאן בחרו לערוך את הבכורה של הסרט - שהוצג מחוץ לתחרות - בחוף הים של קאן, תחת כיפת השמיים. היה זה משעשע, כייפי וביזארי לראות סרט שמשלב דראג, טרנסיות, הרבה מילים בעברית, שירים ביידיש, הווי והומור יהודי על מסך ענק בלוקיישן הזה.
"במובן מסוים זה מאוד אמיץ מצד הנהגת הפסטיבל להקרין ככה סרט יהודי, באוויר הפתוח. אז במובן הזה אני אוהב את הרעיון של ההקרנה על החוף - זה נחמד בעיניי", אמר בורמן בריאיון ל-ynet, שהתקיים כשנפגשנו על שפת בריכה באחד ממלונות היוקרה של עיר הנופש הצרפתית. "אני גאה מאוד להיות יהודי שמציג עכשיו באירופה, המרכז של האנטישמיות העולמית, סרט יהודי עם שירים ביידיש. אני אוהב את התרבות הזו – ויש בסרט שני שירים חדשים שכתבתי.
"זה מאוד מרגש בעיניי, להיות כאן בקאן ולומר: 'כן, אני מהדיאספורה היהודית ויש לי סיפור יהודי'. אגב, בראיונות בזמן הפסטיבל שאלו אותי אם אני מרגיש לא בנוח להיות יהודי בימים אלה ועל זה עניתי: 'האמת שמעולם לא הייתי כל כך גאה להיות יהודי - אתם אלה שיש להם בעיה לשבת לשיח עם יהודי, לא לי'".
בכלל לבורמן, יש השגות על התקשורת העולמית, כולל על הדרך שבה סיקרה את מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. "זה בלתי נתפס לדעתי שחלק מהתקשורת ואנשים בעולם רואה את העובדה שקבוצת אנשי חמאס משתמשת באיבר המין שלהם כנשק, כדבר שולי. הם הרגו נשים רק בגלל שהן יהודיות והשתמשו בפין שלהם כרובה - ואני לא מאמין שזה זוכה לכזאת התייחסות שולית. אתם יכולים לדון במדיניות של ישראל מול עזה או פלסטין, אבל אני לא מאמין שהם חושבים שאונס זה אקט של התנגדות. אני בהלם מוחלט מהנרטיב הזה, ומהדממה של כל הפרוגרסיביים והאינטלקטואלים כלפי הסוגיה הזו. הייתי מעדיף לשמוע מהם ש'אנחנו כנראה אנטישמים ולא אכפת לנו מאישה יהודייה', מאשר לסבול את השתיקה שלהם. הדממה הרבה יותר אלימה".
כשאני תוהה מה לברנש יהודי וסטרייטי כמו בורמן לסרט כל כך קאמפי, מטורלל, ססגוני ואלמודוברי כמו "טרנסמצווה" הוא פורץ בצחוק. "אני לא יודע למה. אני אבא לחמישה ילדים (הגדול בן 21 והקטן פעוט שנולד לפני כמה חודשים. א"ק) וזה התחיל מאובססיה שיש לי כלפי האופן שבו הפוליטיקלי קורקט של השנים האחרונות הביא לכך שהילדים שלנו מתמקדים במגדר כאלמנט היחיד בזהות שלהם. זה מרגיש כאילו הזהות שלך מורכבת ממגדר בלבד. וזה בעייתי.
"ב'טרנסמצווה' ניסיתי להיות קצת פרובוקטיבי ולשים במרכז אישה שעוברת טרנזישן - מילד לאישה - ועוברת מסע חילוני עם הזהות שלה. אבל הזהות המינית ומגדרית שלה היא לא הבעיה. בדרך כלל כשצופים בסרט שיש בו אישה טרנסית, כל קונפליקט שהיא נתקלת בו קשור בזה שהיא טרנסית. בכלל בסרטים עכשיו מציגים לך מישהו מקבוצת מיעוט כלשהי, וכל הבעיות והקונפליקטים נובעים מהיות הדמות חלק מהמיעוט הזה - אבל זה לא עובד ככה בחיים האמיתיים".
לכבוד "טרנסמצווה" עשית תחקיר על העולם של הטרנסיות והטרנסיות?
"כמובן! לפני כמה שנים עשיתי אופרת סבון גדולה שנקראה: Small Victoria ('ויקטוריה הקטנה') - שבה הגיבורה הראשית היא אישה טרנסית – ואז עשיתי עבודת תחקיר מקיפה. ב'טרנסמצווה' השחקנית הראשית היא פנלופה גררו, טרנסית ספרדייה, ולמדתי ממנה המון והקשבתי לעצותיה. הייתי מאוד זהיר בטיפול שלי בנושא".
מה הפסיכולוג שלך אומר על כך שעשיית כבר שני פרויקטים על טרנסיות?
"מה הפסיכולוג שלי אומר? כלום", אומר בורמן וצוחק. "אבל הבן הבכור שלי תמיד אומר שכולנו טרנס-אנושיים, שאנחנו בעיצומו של שינוי כל הזמן. אני מאוד מזדהה עם כל האנשים הטרנסים שעבדתי איתם, ואני רוצה ליצור תוכן שבו הם והן בתפקיד הראשי - אבל במשהו שונה, לא סרט טרנסי קלאסי".
בורמן מוסיף שבארגנטינה, ישנם ילדים וילדות ממשפחות יהודיות, שחוגגים את הבר מצווה או הבת מצווה "בטקסי 'טרנסמצווה' נטולי מגדר שנקראים 'ב-מצווה' או 'בני-מצווה'".
ואיך אתה חגגת את הבר מצווה שלך?
"חגגתי באברייקה, מועדון יהודי בבואנוס איירס שמוזכר ב'טרנסמצווה'. אני מגיע ממשפחה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, אז חלקתי מסיבה אחת עם שאר הבנים היהודים בשכבת הגיל שלי. התקציב של המשפחה שלי לא הספיק למסיבה אחת לכבודי. חלקנו אפילו את הנרות - היו 13 נרות לכולם. הזיכרון הכי חזק שלי מהבר מצווה שלי הוא שקרעתי את המכנסיים באמצע הטקס ואמא תיקנה לי אותם בשירותים. אני לא אשכח את הקול של אמא אומרת: 'תהיה בשקט, עוד שתי דקות אני מסיימת לתקן'".
איך זה שבסרט כמו "טרנסמצווה", אין סצנות סקס?
"זו שאלה ממש טובה. בסרטים שבהם מופיעה דמות של טרנסית נהוג לשבץ סצנת סקס עם קונפליקט זהות. זה כבר נהיה קלישאתי ולא רציתי ללכת לשם. לגיבורה של 'טרנסמצווה' אין שום בעיה שנוגעת למיניות שלה, הקונפליקט שלה קשור במורשת ובמובן מסוים זה מאוד מודרני דווקא שלא להכניס סצנת סקס קלישאית. זה לא ששכחתי להכניס סצנות סקס. זאת הייתה החלטה מודעת".
"באמצע ההפקה קרה 7 באוקטובר, וזה היה הלם מוחלט לכולנו"
בורמן בן ה-51, נולד למשפחה יהודית מבואנוס איירס. סביו וסבותיו הגיעו לארגנטינה ממזרח אירופה. "אני מיקס בין פולין לרוסיה.זה שילוב טוב", מתלוצץ בורמן. אחרי שלמד משפטים, בורמן עשה הסבה לקולנוע והקים חברת הפקה. סרטיו הראשונים שנוצרו בעשור הראשון של המאה ה-21 היו בעלי אלמנטים אוטוביוגרפיים ועסקו בחוויה היהודית בבירה הארגנטינאית. בורמן הציג לעתים דמויות נוירוטיות, ואף זכה לכינוי "וודי אלן של דרום אמריקה". סרטו "החיבוק האבוד" על צעיר יהודי שטרוד בשאלה למה אביו עזב את המשפחה ונסע להילחם במלחמת ששת הימים זכה בפרס דב הכסף בפסטיבל ברלין בשנת 2004. בעוד "לה פמיליה", שעוסק במשבר הפוקד מרצה יהודי למשפטים שנשוי לגוייה, נבחר ב-2006 לייצג את ארגנטינה באוסקר בפרס הסרט הזר הטוב ביותר.
5 צפייה בגלריה
"השאלה המהותית בחיי ובסרטים שלי היא שאלת הזהות - אני מנסה להבין מה אנחנו עושים כאן ומי אנחנו". מתוך "טרנס-מצווה"
(צילום: באדיבות פסטיבל קאן)
כעבור שנה הוא צילם את "הקן הריק" בישראל - כולל בים המלח. הסרט עסק בזוג ארגנטינאי-יהודי שבא לבקר את בתו שהתחתנה עם ישראלי וחיה בערד. "השאלה המהותית בחיי ובסרטים שלי היא שאלת הזהות - אני מנסה להבין מה אנחנו עושים כאן ומי אנחנו", מתוודה בורמן. "'טרנסמצווה' למשל הוא סיפור על זהות ועל משפחה, והוא עוסק ברעיון שכשאתה ילד אתה לא חי באמת. כשאני הייתי ילד לא הייתי 'ילד', הייתי מישהו שחלם להיות 'מישהו"".
מי המישהו הזה?
"אני מניח שמישהו כמוני כיום, שמספר סיפורים. בסיפורים אני מוצא את הזהות שלי".
יוצר הקולנוע נוהג לבקר בישראל ("יש לי המון קרובי משפחה וחברים") והציג לא פעם את סרטיו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. "אגב, בתסריט המקורי של 'טרנסמצווה' הדמויות מסיימות את המסע שלהן במפגש עם רב בעיר צפת. אבל באמצע ההפקה קרה 7 באוקטובר, וזה היה הלם מוחלט לכולנו, אז שכתבתי את התסריט והעתקנו את סצנות הסיום לעיר טולדו בספרד".
בשנים האחרונות בורמן מרבה לעבוד בטלוויזיה, ובין היתר ביים את הסדרה "יוסי, המרגל המתחרט" – דרמת ריגול בכיכובה של נטליה אוריירו, על סוכן חשאי שנשלח לחדור לקהילה היהודית בארגנטינה מטעם המשטרה הפדרלית, כדי ללקט מודיעין שככל הנראה שימש לביצוע מתקפות הטרור על השגרירות הישראלית ובניין AMIA בשנות ה-90. בסדרה, שעלתה לשידור ב-2023 באמזון פריים וידאו, הופיעו בין היתר איציק כהן ("אני מת עליו - הוא אדם מופלא ומתוק", הוסיף בורמן) ומורן רוזנבלט.
5 צפייה בגלריה
"הבן הבכור שלי תמיד אומר שכולנו טרנס-אנושיים". דניאל בורמן
(צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images)
"'יוסי, המרגל שהתחרט' הוא פרויקט מאוד חשוב בחיי. כשהתחלנו לעבוד עליו לפני ארבע שנים חשבנו שסדרה על אנטישמיות זה קצת מיושן. כמו לדבר על העבר. הסדרה זכתה להצלחה אדירה בארגנטינה, וגם עוררה את המצפון של רבים, שהבינו פתאום שיש דבר כזה אנטישמיות. אחרי 7 באוקטובר אין לנו ספק שאנטישמיות היא חלק מהותי - הקונספט הזה של 'היהודי'".
ב"טרנסמצווה" דווקא נאמר שהיהודים מאוד בטוחים בארגנטינה.
"כן, אבל כתבתי את התסריט של 'טרנסמצווה' לפני 7 באוקטובר. אחרי 7 באוקטובר כמובן שהתחלנו לראות יותר אנטישמיות - שלא ראינו קודם - אבל בהשוואה להרבה חלקים אחרים בעולם ארגנטינה היא גן עדן. כשאני מגיע לאירופה, אני מבין שארגנטינה היא באמת המקום הכי בטוח ליהודים. בחיים לא הייתי מאמין שאני אחווה, ביולוגית, את מה שאני חווה עכשיו באירופה - את סוג הפחד הזה. זה לא פחד שכלתני, זה פחד שנעוץ בגוף".
