אחרי תקופה אינטנסיבית ומפרכת בה הצטלם לשלוש סדרות מדוברות, הכוכב ההוליוודי דיין דיהאן נהנה מפגרת הקורונה שנכפתה עליו. "ריחוק חברתי זה דווקא וייב שמתאים לי", צחק השחקן בן ה-34, כשהתארח לאחרונה באולפנו נטול הקהל של ג'ימי פאלון, בעודו מטהר את כפות ידיו עם אלכוג'ל.
את ההסגר דיהאן מבלה בביתו הניו-יורקי בחברת רעייתו, השחקנית ההריונית אנה ווד, ובתו בואי בת השלוש. מדי פעם הוא מצייץ בנושא הקורונה ("בהתחלה ירדתי על אשתי היפה שהזמינה כל כך הרבה דברים באמזון. בסוף הבנתי שבזכותך למשפחה שלנו תהיה בטן מלאה, ידיים מצוחצחות ואחוריים נקיים לאורך כל הבלגן הזה. תודה סופר-אמא קורונה"), או תומך בציוצים של פיגורות פוליטיות כמו ג'ו ביידן והילרי קלינטון נגד מדיניות הנשיא דונלד טראמפ בנושא המגפה.
כשנפגשנו בבית מלון יוקרתי ומצועצע באי לידו הסמוך לוונציה, חודשים אחדים לפני שהמגפה שיתקה את חיינו, הוא סיפר כי חלק נכבד מזמנו גם מוקדש לבישולים ולטיפוח גינת הירק והבוסתן שלו. "בחצר שלנו יש אפרסקים, תותים ואוכמניות, וגם כל ירק שאתה יכול לדמיין. אני גם מגדל ורדים...אני אוכל בצורה בריאה רוב הזמן, כדי שלא אצטרך לאכול בריא כל הזמן", הוא צוחק.
דיהאן, אחד משחקני האופי היותר מוכשרים שהוליווד הצמיחה בעשור האחרון ("תרופה לבריאות", "כרוניקה בזמן אמת"), הגיע לוונציה כדי להשתתף בבכורת הסדרה "זירו זירו זירו" בכיכובו - עיבוד לספרו של העיתונאי והסופר האיטלקי רוברטו סביאנו, שמדגים איך הקוקאין מנהל את העולם. כזכור, סביאנו חי במחתרת מאז שפרסם את הספר "גומורה" על עולם הפשע של נאפולי, שכן בעקבות הצלחת הסרט והסדרה שהתבססו עליו, המאפיה הכניסה אותו לרשימת המבוקשים שלה, ומאז הוא נאלץ לחיות בהסתר ולהיות מוקף בשומרי ראש.
"זירו זירו זירו" - טריילר
(באדיבות HOT)
"האמת, לא ידעתי בכלל איך רוברטו נראה", מגלה דיהאן. "הוא ישב מולי בטיסה לוונציה, ולא ידעתי מי הוא. במהלך הפסטיבל נפגשנו מספר פעמים ומתברר שהוא בן אדם מאוד נחמד וחכם. למדתי ממנו הרבה".
"זירו זירו זירו" (ששמונת פרקיה זמינים לצפייה ב-HOT VOD) היא סדרה שאפתנית, חובקת עולם ואלימה למדי, עם עלילה שמתרוצצת בין מקסיקו, ניו אורלינס, אפריקה ואיטליה. במרכז העלילה ניצבים אח ואחות - אמה (אנדראה רייסבורו) וכריס (דיהאן), צאצאיו של בעל חברת ספנות מניו אורלינס (גבריאל ביירן). האב הנחיל לילדיו שני ערכים: "הכסף פותר הכל" ו"עסקים הם מעל לכל", ויש גם פרט ממש שולי - חברת הספנות משנעת, בין היתר, קוקאין ממקסיקו לאירופה.
"רציתי לעשות תפקיד שנוגע יותר בשחקן המחוספס והאמיתי החבוי בתוכי", מנמק דיהאן. "אני מרגיש שזה משהו שלא עשיתי כבר הרבה זמן. אני אוהב לאתגר את עצמי בדרכים שונות, אז חיכיתי למשהו שיגיע ויאפשר לי להשתפשף במלוכלך ובגולמי, כך שזה ייגע לי בקרביים".
איך התכוננת לתפקיד?
"לא הסנפתי שום קוקאין", פורץ דיהאן בצחוק. "אני גם לא חושב שכריס, הדמות שאני מגלם, עושה קוקאין. העניין בקוקאין הוא לא להסניף אותו, אלא למכור אותו ולסחור בו. זה נושא שלא ידעתי עליו הרבה. הייתי קורא לפעמים בחדשות שהיה מבצע עוקץ גדול על עסקת סמים, אבל אני לא יכול לומר שיצא לי להקדיש יותר מדי זמן למחשבה על איך זה נעשה באמת, וכל העולם הזה חדש לי. אני תמיד עורך הרבה מחקר עבור כל תפקיד שאני עושה, וגם לכבוד הסדרה עשיתי תחקיר מקיף".
מה הדבר הכי מפתיע שלמדת על תעשיית הסמים?
"אני חושב שמידת המעורבות שלה בכלכלה שלנו. תעשיית הסמים לא באמת תיעלם אף פעם, כי זה ישבש את הכלכלה העולמית. מדי פעם תופסים ספינה עם מטען קוקאין בשווי עשרות מיליוני דולר - ואלה חדשות טובות, אבל זה לא פותר את הבעיה. במקביל, שטות עוד הרבה ספינות שמבריחות. אני לא יודע אם הרשויות אפילו רוצות שהבעיה תיפתר לגמרי".
בנקודה הזאת מצטרף לשיחה סטאפנו סולימה, מיוצרי "זירו זירו זירו" שגם נמנה על יוצרי הסדרה "גומורה", חתום על הסרט "סיקאריו: הנקמה" ויודע דבר אחד או שניים על מאפיונרים וסמים. "הרעיון של 'זירו זירו זירו' הוא לא לדבר על קוקאין ישירות או להראות אותו. בסדרה לא רואים אף אחד משתמש בו או קונה אותו, והוא מהווה רק מוצר צריכה. אומנם מוצר צריכה מאוד שנוי במחלוקת, אך עדיין מוצר. רותקתי בידי המבט המקורי, המעמיק והחדשני של הספר של סביאנו, ומה שרצינו להראות בסדרה זה כמה שהסחר בקוקאין משפיע על הכלכלה העולמית.
"באופן אישי אני לא משתמש בסמים אבל למדתי להכיר היטב מבריחים ומקומות ייצור", הוא מוסיף, "ומה שהכי הרשים אותי בספר היה הרעיון שבין אם אתה צורך סמים בעצמך או מכיר מישהו אחר שמשתמש ובין אם לא - החיים שלך מושפעים מהסחר בסמים, וזו סיבה לחרדה ולדאגה".
"שמחתי להגשים את החזון של לוק בסון, אבל אשקר אם אגיד שלא היה לי קשה לעבור כישלון כזה"
ב"זירו זירו זירו", כריס מתמודד עם הנטינגטון - מחלה תורשתית ניוונית אותה ירש מאמו המנוחה. המחלה פוגעת בתפקוד הגופני, הקוגניטיבי וההתנהגותי של החולה ומתבטאת בין היתר בליקוי תנועתי - תנועות לא רצוניות המזכירות מחול. "אתה מקבל את המחלה רק אם לאחד ההורים שלך יש אותה. אז יש לך 50% סיכוי לקבל אותה וכשאתה מגיע לגיל 18 אתה יכול לעשות בדיקה שתגיד לך אם אתה חולה או לא, ואם תמות מזה", מסביר דיהאן. "כריס יודע שיש לו את המחלה, ולכן בין אם הוא מציג תסמינים פיזיים בהתחלה ובין אם לא - המחלה שם, בתוכו. הוא יודע איך הוא ימות, והוא ימות כפי שראה את אמא שלו מתה. זה חלק מהותי במחלה, ורבים מהחולים בה מתים דווקא בהתאבדות - כי הם יודעים איך זה ייגמר ולא רוצים לסבול".
דיהאן, בעל העיניים התכולות המהפנטות, המבט החודר ושקיות העיניים התפוחות, מרבה לגלם דמויות אפלות, פגיעות ואף פסיכופתיות וסוטות, פרץ בזכות "בטיפול", העיבוד הטלוויזיוני האמריקני לסדרה הישראלית. הוא גילם שם את ג'סי, נער הומוסקסואל מרדן, המתמודד עם זהותו המינית ועם היותו ילד מאומץ, ומגיע לטיפול אצל הפסיכולוג אותו מגלם גבריאל ביירן. "זירו זירו זירו" אפשרה לדיהאן לסגור מעגל ולגלם הפעם את בנו של ביירן.
"תראה מה זה - ב'בטיפול' הוא היה הפסיכולוג שלי ועכשיו הוא אבא שלי, אז זה די פרוידיאני", הוא משתעשע מהמחשבה. "גבריאל הוא איש ושחקן מדהים. הוא כל כך מוכשר, חכם ונבון, ומוכן לחלוק מהידע שלו. בתור שחקן צעיר הוא מאוד השפיע עליי, והיה נוהג לתת לי עצות. הוא תמך בהחלטה שאעבור ללוס אנג'לס ואנסה להשתלב בתעשייה הקולנוע. הוא עודד אותי לעשות את זה ונתן לי את הביטחון הדרוש".
ב-2013, כשדיהאן פרץ לתודעה, הוא הוכתר כ"יורש של דיקפריו". ההבטחה אומנם לא התממשה, אבל הוא כן זכה למקום של כבוד בפנתיאון מארוול כשכיכב שנה לאחר מכן בשובר הקופות "ספיידרמן המופלא 2", שם גילם את הארי אוסבורן - חברו הטוב ביותר של פיטר פארקר, שהופך בסופו של דבר לנבל וליריבו של איש העכביש, הגובלין הירוק. "יש לי מעריצים בני חמש בזכות 'ספיידרמן'", מספר דיהאן. "כשאני עושה סרט עם תקציב גדול של מארוול, זה בעיקר מהנה, ופשוט כיף".
כעבור שלוש שנים, דיהאן קיבל שוב הזדמנות להופיע באדפטציית קומיקס עתירת פעלולים וזוללת תקציב - "ולריאן ועיר אלף הכוכבים" של הבמאי-מפיק הצרפתי לוק בסון ("ניקיטה", "ליאון"). הציפיות היו גדולות, מה גם שדיהאן כיכב בתפקיד הראשי, וההתרסקות הייתה בהתאם. הסרט המושקע נחל כישלון קופתי מהדהד וצורב, וזכה לביקורות איומות ("תסריט רדוד, משחק מטופש, העלילה מתפזרת, שחקנים ראשיים נטולי כריזמה").
"ביקורות קשות וכישלונות זה לא משהו שתמיד קל לעבור", הוא מעיד. "הכישלון של 'ולריאן' היה בהחלט אכזבה קשה. בשלב מסוים הדיון כולו נהיה סביב כמה אנשים לא ראו אותו. אבל כשאני מסתכל על החוויה הזו בדיעבד, אני מגיע למסקנה שלפחות נהניתי לעשות את הסרט ויש לי ממנו זיכרונות טובים. במהלך כל ההפקה, לוק היה מאוד נרגש ממה שעשיתי ואמר לי שאני מגשים את החזון שלו - וזו העבודה שלי כשחקן, להחיות את החזון של הבמאי. אבל אשקר אם אגיד שלא היה לי קשה לעבור כישלון כזה".
איך הכישלון הזה השפיע עליך ועל הקריירה שלך מאז?
"אני חושב שהכישלון של 'ולריאן' הוא אחת הסיבות למה רציתי לעשות משהו יותר מחוספס, מדמם ואמיתי כמו 'זירו זירו זירו'. רציתי לקחת צעד אחורה מהפקות עם אפקטים מיוחדים ומסך ירוק ולהתחבר לחלק שיש בי, כשחקן, ולא נגעתי בו כבר הרבה זמן. אבל כמובן שהייתי שמח לעשות שוב סרטים גדולים".
"אם אני קורא תסריט ואני לא בטוח שאוכל לעשות את זה - זה התסריט שמלהיב אותי"
עד שיחזור להפקות קולנוע אימתניות, דיהאן נהנה בימים אלה מעבודתו הטלוויזיונית. אחרי "זירו זירו זירו" הוא עשה לאפל tv את המיני-סדרה "סיפורה של ליסי", על סמך ספרו של סטיבן קינג, בה הוא מככב לצד ג'וליאן מור וקלייב אוון ("כל יום על הסט היה מפתיע, כיפי, מגניב ומוטרף") וצילומיה כמעט הסתיימו.
פרויקט נוסף מסקרן הוא The Stranger - דרמת מתח על רקע הוליווד, שעלתה החודש ב"קוויבי", אפליקציית הסטרימינג החדשה המיועדת לסמארטפונים, ובה הוא מגלם רוצח סאדיסטי. גם לזה הוא מתייחס כאל חוויה חדשה ומרגשת: "יש כיום קבוצת גיל שלמה שצופה בתוכן רק בטלפון שלהם, אז אני צריך לעמוד בקצב. התאפשר לי לעשות כאן משהו מפחיד, אבל גם מצחיק, ושמחתי לחזור לגלם שוב את האיש הרע. יש גם משהו מגניב בלעשות פרקים של עשר דקות. למדתי מזה הרבה על טכנולוגיה. בכלל, באופן אישי, אני הרבה יותר נלהב היום לעשות סדרות משהייתי לפני חמש שנים. מה שמרגש עכשיו בטלוויזיה זה כמות ההפקות וכמה שהיא משתכללת.
"הקו שמנחה אותי היום הוא לעשות תפקידים שמהווים אתגר אמיתי, ואולי לא עשיתי כאלה בעבר. אני אוהב דמויות מורכבות, כי הן קשות יותר. אם אני קורא תסריט ואני לא בטוח שאוכל לעשות את זה - זה התסריט שמלהיב אותי".
מה אתה אוהב לראות בטלוויזיה?
"יש לי תשובה גרועה כי אני לא צופה הרבה בטלוויזיה: אני מעדיף לצפות במשחקי גולף. אני מעריץ גדול וגם נהנה לשחק. מאחר וכל יום מישהו ממליץ לי על סדרה חדשה, אני מוצף בהמלצות, אבל לאחרונה צפיתי סוף-סוף ב'הבית הלבן' ועכשיו אני חייב לראות את 'הסמויה'".
אתה גם נוהג ללכת לקצה ולצלול לתוך הדמויות שלך. עד כמה אתה מוכן להסתכן?
"אני משקיע את עצמי לגמרי במה שאני עושה, ונותן מעצמי כמה שאפשר. אבל הביטחון האישי כמובן חשוב לי. אני לא רוצה למות בזמן העבודה. אני תמיד מודע לבטיחות וחושב על המשפחה שלי. כל עוד אני מרגיש בטוח - אני אדחק בעצמי לכל קיצון שאינו פוגע בי".
