22 שנים חלפו מאז שוין דיזל ופול ווקר פצחו בטנגו, רכב מול רכב, במה שהיה הפרק הראשון בסדרת "מהיר ועצבני". והנה, חלפו השנים והעשורים, וב"מהיר ועצבני 10" (Fast X) הגענו למה שאמור להיות החלק הראשון של ההרפתקה האחרונה של משפחת טורטו. בתיאוריה אמור להיות עוד פרק אחד בלבד, אבל מתחילות כבר לצוץ שמועות שבמקום מהלך סיום בשני סרטים (נוסח "הארי פוטר ואוצרות המוות" או "דמדומים: שחר מפציע") יהיו שלושה. כנראה שלא תהיה תשובה סופית לפני שייוודעו ההכנסות של הסרט הנוכחי.
מהיר ועצבני 10 - טריילר
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
מה שהחל כחיקוי מולטי-אתני ל"נקודת פריצה" (1991) קרטע במעבר בין פרקים 1 ל-3, תפס כיוון חדש עם חזרת וין דיזל לפרק הרביעי (2009), ונכנס למצב טורבו כשדוויין ג'ונסון הצטרף בפרק החמישי (2011). ההכנסות החלו להמריא לאזור ה-750 מיליון והגיעו בפרק השביעי (2015) לשיא של מיליארד וחצי דולר. מה לא היה לנו בדרך הארוכה שעברנו? דמויות מתו וחזרו, דמויות מתו וטרם חזרו, ושחקן אחד (ווקר) שבאופן אירוני מת באמת בתאונת רכב. הסדרה הזניקה קדימה את גל גדות, והוזנקה בעצמה קדימה באמצעות נוכחותו של דוויין ג'ונסון, שהפך לצ'ילבה של דיזל ופרש אחרי הסרט השמיני. אופרת סבון לפני ומאחורי הקלעים.
לביקורות קולנוע נוספות:
אבל כעת, עם המהלך הראשון לסיום הגלגול הנוכחי של הקונספט, ברור מה צריך להיות בו. כל שנצבר לאורך הסדרה עומד להיות מוחזר וממוחזר בגרנד פינאלה. לא חוקי הפיזיקה וגם לא גבולות המטפיזיקה יפריעו לזיכיון לנסות ולחבר את כל הקווים והדמויות, להדהד אירועים מהפרקים הקודמים, וליצור את הסיפוק המושלם עבור המעריצים. אם אתם מוחים דמעה כשדום טורטו (דיזל) מדבר על "המשפחה שלו" ועל מה שהוא יעשה בשבילה, וכמה היא מעל הכל; אם אתם מרגישים שתוקן עוול קוסמי בכך שיש חבורה מולטי-אתנית שקופצת בקלילות בין ארצות כדי לסכל מזימות להשתלטות גלובלית, ובעיקר אם אתם מתרגשים ממכוניות שמזנקות בין גורדי שחקים בדובאי, מעל צוללות בקוטב, או ממריאות לביקור בחלל אחרי שחובר אליהן מנוע רקטי – אתם לא הולכים להתאכזב בסרט הנוכחי. ממילא אלו מאיתנו, שכבר נשבר להם מכל השיט הסינתטי הזה, פרשו מזמן (כלומר, חוץ מאלו שכותבים ביקורות קולנוע).
כמי שאינו קהל היעד הטבעי של הסרט, אוכל לומר שהפרק העשירי אינו משתווה לפרק המוצלח ביותר בסדרה (פרק 7 - היחידי שבויים ע"י ג'יימס וואן), אבל הוא לא נופל מפרקים 5,6,9 שבוימו כולם ע"י ג'סטין לין. גם הפרק הנוכחי היה אמור להיות מבויים ע"י לין, אולם השינויים התכופים שדרש וין דיזל תוך כדי הצילומים הטריפו את הבמאי. כשנשבר הוא הכריז שהוא מעדיף את הבריאות הנפשית שלו על המשך העבודה, וליווה זאת בטריקת דלת. לאחר חיפוש בהול הג'וב נפל לידיו של הבמאי הצרפתי לואי לטרייה ("הענק הירוק" "התנגשות הטיטאנים"). כשהתקציב הלך ותפח (הוא הסתכם ב-340 מיליון דולר, לפני הוצאות שיווק), לאף אחד כבר לא הייתה מוטיבציה להמשיך להתווכח עם דיזל. "מהיר ועצבני 10" יוכל להיות סרט רווחי אם הוא יחצה את קו מיליארד הדולר. הפרק השמיני והתשיעי נעצרו באזור ה-760-720 מיליון, כך שלא בטוח שמטרה זו תושג.
תחילת הסרט חוזרת לאירועי הפרק החמישי, ובמיוחד לאחת הסצנות הראשונות שהקפיצו מעלה את רמת המופרכות של הסדרה. הצופים המושבעים ינחשו שמדובר בסצנת גרירת הכספת ברחובות ריו דה ז'נרו שבמהלכה נהרסת חצי עיר. אז זה עוד היה נראה כהגזמה משעשעת. כמה תמימים היינו. לא רק שיהיה מיחזור של קטעים מהמרדף בסרט החמישי, בהמשך הסרט תהיינה סצנת ענק "חדשה אך דומה" שבה רומא תחליף את ריו, ופצצה ענקית את הכספת הנגררת.
החזרה לאירועי הפרק החמישי מגלה שלסוחר הסמים הברזילאי רייס (ג'ואקים דה אלמיידה) היה בן בשם דנטה (ג'ייסון מומואה), וכמובן שהבן חוזר לנקום בטורטו ושות'. לא להרוג אותו, לפחות לא מיד, אלא לגרום לו לסבול. וכולנו יודעים מה האיום היחידי שעשוי להפחיד את טורטו (רמז: זה מתחיל ב"מ"). מומואה, שטרם השתכנעתי שהוא באמת יודע לשחק, מעצב את דנטה כמעיין ג'וקר (בגרסת הית' לג'ר) עם לא מעט מניירות קוויריות. עיצוב דמות שעשוי להיתפס כמחוכם ע"י חובבי הסדרה. בתפקידו כנבל הוא אמור להיות כמעט בלתי ניתן לעצירה - מי שהצלחת מזימותיו תלויה בעשרות משתנים שיעבדו באופן מושלם, ולמרבה הפלא, לפחות בסרט הראשון, זה מצליח.
3 צפייה בגלריה
אז הוא יודע לשחק או שלא? ג'ייסון מומואה, מתוך "מהיר ועצבני 10"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
כדי לשכנע את הצופים שמדובר באויב מסוכן, דנטה מביס בקלילות את "סייפר" (שרליז ת'רון). אחד המנהגים היפים של סדרת "מהיר ועצבני" הוא שלדמות המשמשת כאויב חסר-המעצורים בפרק אחד יש סיכוי מצוין לחזור בפרק הבא כדמות משוקמת שהצטרפה למשפחה המורחבת. לכן אין זה מפתיע שבאחד הקווים העלילתיים סייפר תקבל הזדמנות להיות ה"פרנמי" החדשה של לטי (מישל רודריגז), אשתו של דום.
המנטליות לפיה כל מי שמשחק בסרטי "מהיר ועצבני" הופך ל"אחד מהמשפחה", דוחסת לסרט העשירי כמות בלתי אפשרית של דמויות שצריך לדאוג להם לזמן מסך (ואלו שלא תופענה, כנראה צפויות להגיח בסרט הבא). בגלל עודפות זו העלילה של "מהיר ועצבני 10" הופכת למסורבת. ישנן הדמויות מדרג ב' – רומן פירס (טייריס גיבסון), טאג' פרקר (לודאקריס), האן לו (סונג קאנג) ורמזי (נטלי עמנואל), שמקבלות את הקו העלילתי שלהן, אבל בעיקר משמשות לצרכי אתנחתא קומית (רוב הזמן היא לא מוצלחת במיוחד). לעומת זאת הכוכבים הבולטים מקבלים סצנות פעולה משמעותיות עם מספר מצומצם יותר של שחקנים – ג'ון סינה חוזר לתפקיד האח ג'ייקוב טורטו לאחר ששוקם מוסרית, ברי לארסון היא טס, הבת של "מר אף אחד", שצריכה להתמודד עם איימס (אלן ריצ'סון) -המפקד החדש של הסוכנות שרוצה ללכוד את דום. למיה טורטו (ג'ורדנה ברוסטר), האחות של דום ובת הזוג של בריאן אוקונור, יש הבלחות שבהן התסריט מתקשה להסביר את ההיעדרות הלא סבירה של בעלה (למרבה המזל לא שבו להחיות כאן את פול ווקר באמצעות כלי CGI, אבל אולי גם זה נשמר לסרט הבא).
אפשר לתאר ולהסביר מדוע אין סצנה אחת בסרט שמעוררת ריגוש אמיתי. המופרכות של הכל אפשרי ושום דבר לא מרשים באמת. בטריילר יש קטעים מסצנת נטרול המסוקים שתופסים את המכונית של דום - אבל בסרט, הסצנה בגרסתה המלאה מעוררת, לכל היותר, מידה אגבית של שעשוע. לא התפעלות ממה שקורה, אלא שעשוע ממידת חוסר ההערכה של יוצרי הסרט בנוגע לקהל היעד שלהם. בינתיים הגישה הזו הוכיח העצמה כמוצדקת.
אפילו מערכת היחסים בין דום לבנו בן ה-8 בריאן (ליאו אבלו פרי) לא מצליחה לרגש. זו לא רק אשמת הטקסטים האוויליים בתסריט של ג'סטין לין ודן מאזאו, אלא בגלל שהסצנות הגדולות שבהן דום מציל את בנו הן כל כך מוגזמות, עד שממילא אין תחושה שמשהו נמצא בסכנה. אבל גם כאשר דמות תמות, האופי המעושה של כל מה שקורה מסביב מנטרל את זה מבחינה אמוציונלית. מצד שני, על מה אנחנו מתלוננים? מה לנו ולאמוציות אנושיות? תנו לנו מכונית עם הזנקת נייטרו, מוזיקה רועשת, צבעים זרחניים, ונקבות בבגדי ים כרקע חי למסיבות ולמרוצים, ונהיה מרוצים.
