ב-2021 החלה אישה בשם אפי, שלא הסגירה את שם משפחתה, לפרסם בחשבון האינסטגרם שלה צילומי מסך של הודעות טקסט שהכילו דיאלוגים שלה עם השחקן ארמי האמר ("הרשת החברתית" ו"קרא לי בשמך"). ההודעות, שהיא שלפה מהנייד שלה, החלו בגוון פלרטטני והפכו במהירות מרהיבה למטרידות וקינקיות כשהאמר הביע בהן גם פנטזיות אונס, אלימות וקניבליזם. הפרסום גרר תהודה ציבורית, והכוכב בן ה-36 הפך מהגולדן בוי של הוליווד לשחקן מנודה מקצועית שאיבד פרויקטים עתידיים שבהם היה אמור לקחת חלק והוקע חברתית.
"הסודות של משפחת האמר
(קרדיט: דיסקברי+)
סדרת דוקו בת שלושה פרקים בשם House of Hammer ("הסודות של משפחת האמר", שזמינה לצפייה בדיסקברי+, yes ו-STINGTV), התחקתה אחרי מערכות היחסים של השחקן עם כמה נשים, וחשפה כי שורשי נטיותיו המתעללות הולכים הרבה אחורה. האמר, כך מסתבר, מגיע משושלת ארוכה של גברים עשירים, מאיימים ותאבי כוח שהתעללו בנשים סביבם פיזית, רגשית ומינית, מבלי שאיש יעצור אותם.
גם פה שיחקה המדיה החברתית תפקיד מפתח: הפרטים האלו נחשפו לראשונה הודות לחשבון הטיקטוק ZenBlonde. האישה מאחורי החשבון, לוריין סקיי, נתקלה בספר שכתבה קייסי האמר, הדודה של ארמי, היום בת 61. את הספר, שנקרא Surviving My Birthright, כתבה האמר לפני כשמונה שנים והוציאה אותו באופן פרטי כחלק מתהליך החלמה שעברה. הוא מגולל את כל עלילות האימים שעברו עליה במשפחתה - כולל הפעם שבה אביה כיוון אקדח לראשה - כולן מפורטות גם בסדרה עצמה שבה שימשה קייסי האמר כיועצת. הספר לא זכה לתפוצה רבה בזמנו, אבל סקיי נתקלה בו במקרה ברשת לפני כשנה והחלה פשוט להקריא קטעים ממנו בכמה סרטונים קצרים, שצברו תהודה מיידית.
"עבורי זה לא היה אפילו ספר, אלא יותר יומן", אומרת קייסי האמר בראיון ל-ynet. "זה נועד לעזור לי להפוך את מה שעברתי להגיוני. פרסמתי את זה בהוצאה עצמית כי כל מה שרציתי היה להחזיק את הספר ביד ולהרגיש שזה אמיתי, כי הנה - אני מחזיקה את זה ביד שלי". השנים שעברו מאז פרסום הספר עברו על האמר בשקט יחסי כמעצבת מטבחים, עד לרגע שבו אחד הקולגות שלה הביא לתשומת לבה את העובדה שסיפור החיים שלה מתפוצץ באינטרנט.
"אני מאותגרת טכנולוגית, היו אולי חמישה אנשים שעקבו אחרי בטיקטוק. אבל תוך שעתיים, פשוטו כמשמעו, זה הפך לחמשת אלפים עוקבים", היא משחזרת. "ואני זוכרת שחשבתי - 'היא קוראת בשידור חי את הספר שלי. אלוהים אדירים'. הייתי עם הלסת על הרצפה, אני חיה חיים שקטים מאוד. ועכשיו פתאום הכל בחוץ".
איבדת שוב שליטה במובן מסוים.
"בדיוק, הייתי שוב חסרת שליטה. ואנשים ועיתונאים התחילו להתקשר אליי וזה לא מה שרציתי. עד שבאמת, היה לי רגע שבו היקום אמר לי 'זה פה, מה את הולכת לעשות עם זה?', וידעתי שאני יכולה לעשות את הדבר החיובי ולהיות סנגורית של הקורבנות. גם אם זה אומר להיות כל כך חסרת שליטה על החשיפה שלך עצמך. זאת ממש רכבת הרים".
7 צפייה בגלריה
"חוויתי מקרים שבעקבותיהם לא הייתי אמורה להיות פה בכלל". קייסי האמר
(באדיבות: דיסקברי+, yes ו-STINGTV)
כלומר בינך לבין עצמך החלמת במובן מסוים, ואם הספר לא היה מוצף, היית ממשיכה בחייך השקטים.
"חשבתי שהחלמתי אבל עדיין היה בי את החלל הזה. כי זה האופן שבו גידלו אותי, כשמסביבי סמים ונשק ואלימות ורצח, ועדיין זה היה נורמלי בשבילי - זאת הייתה עבורי ההגדרה של אהבה הורית. אז תמיד היה חלק ממני שלא הכרתי, ומי שקרא את הספר יודע שחוויתי מקרים שבעקבותיהם לא הייתי אמורה להיות פה בכלל. גם לא רציתי להיות, כי הייתי פשוט בבלגן אחד גדול. אני הייתי בטיפול תרופתי רוב חיי עד לא מזמן, ועכשיו אני אני פשוט יושבת עם הרגשות שלי וזה אחד הדברים שהכי פחדתי מהם".
מה השתנה בחיים שלך מאז שהסדרה הוקרנה?
"כל כך הרבה דברים השתנו, בעיקר בקשר למטרות ולשאיפות שלי. סוף סוף, אחרי 61 שנים, אני מבינה שאני רוצה להיות סנגורית של קורבנות ניצול. לשפוך אור על כל העוולות, לחייב אנשים לנהוג באחריות ולנהל שיחה סביב הסכמה. אני מבינה היום שיש עוצמה אדירה למדיה חברתית וליכולת שלה לקחת משהו שנראה קטן לכאורה, כמו ההשתוללויות של ארמי, ולהגיד 'זה לא בסדר', ושיהיה לזה אפקט. אבל הדברים שהמשפחה שלי עשתה וטייחה ושילמה לאנשים כדי להעלים אותם, זה מפחיד. וכולנו יודעים שכסף וכוח עדיין קיימים גם היום ושהגיע הזמן שנעצור אנשים שיש להם אותם, כי הם מאמינים שהם רשאים (להתנהג באופן הפוגעני שהם מתנהגים בו, ס"ש)".
"כשאני גדלתי, הכסף והכוח התנהלו מאחורי דלתיים סגורות, במובן של העדר מדיה חברתית. אז כשסבא שלי ערך את המסיבות כל חודש עם 2,000 מחבריו הקרובים, והיו שם נשיאים ואנשי מלוכה וכוכבי קולנוע, כולם רצו הזמנה. זה היה יותר כמו.. לא אגודה סודית אבל זה היה המעגל הפנימי של אנשים עשירים. עכשיו הכול מאוד חשוף ברשתות החברתיות, אבל זה עדיין אותו דבר. אנשים עדיין חושבים שהם יכולים להתחמק מכל דבר שכסף יקנה להם את היציאה ממנו".
"נשות האמר ניתנות להחלפה"
לקח לקייסי האמר יותר מעשור אחרי שעזבה את הבית עד שהבינה שהילדות שלה הייתה הכול חוץ מנורמלית. בשנות ה-30 לחייה היא חלמה להיות שחקנית והצטלמה לתפקיד אילוסטרציה לפינה שקראו לה "די לקורבנות" (Victim no more). "אני הייתי אמורה לגלם אישה שמותקפת במגרש חניה", היא מספרת, "ואני זוכרת שחשבתי, 'הו, זה נהדר. יהיה כיף, אני ממש אתנסה במשחק'. אבל ברגע שהשחקן ששיחק איתי החזיק את הידיים שלי מעל הראש שלי, זה היה רגע של 'להילחם או לברוח'. חזרה אלי התחושה הזאת שאני נחנקת ואני כמעט הרגתי אותו, פשוטו כמשמעו. ממש השתגעתי, חשבתי שהוא הולך להרוג אותי והבמאי צעק 'קאט!' והצילומים הופסקו.
"כל הזכרונות שלי התחילו לחזור. סיפרתי על זה לאמא שלי בתקווה שהיא תגיד לי שאני משוגעת או משהו כזה. והיא אמרה, 'לא, זה קרה'. וכך ברגע הזה את מבינה, אלוהים אדירים, שאמא שלי אפילו לא ניסתה לשמור עלי. אבל את לא עוזבת את המשפחה כי זו אהבה. עד לפני 14 שנים, כשהיא מתה, עדיין היינו צריכים להיפגש כולנו. ואני עדיין חיכיתי שהיא תגיד על ערש דווי - 'אני מצטערת שלא הייתי שם בשבילך', אבל זה מעולם לא הגיע. אז אני יכולה לעזור למישהי בזה שאני אומר לה, 'אל תבזבזי את זמנך בניסיון לקבל אישור או הכרה של מישהו. זה בזבוז אנרגיה, תאמיני לי. פשוט תוודאי שאת הגרסה הטובה ביותר של עצמך שאת יכול להיות'. זה לא אומר שזה נעלם לגמרי, מאז שהתחלתי לצפות בסדרה אני עדיין חווה טריגרים כל הזמן, אבל אני מתעוררת ואומרת לעצמי 'תנשמי'. וזה אולי נשמע כל כך פשוט, אבל תאמיני לי", היא נאנחת, "אחרי החיים שחייתי...".
את מאשימה את אמא שלך במה שקרה?
"לא, את משאירה גם את זה מאחורייך כי ההורים שלי עשו כמיטב יכולתם, עד כמה שזה נשמע מטורף. בסדרה אפשר לראות שהנורמות האלו התחילו עוד אצל אבא של סבא שלי, ושסבא שלי היה הפטריארך במובן שבו הוא הכתיב את הכול ושלט במציאות שלנו כמו במשחק שחמט. אז כשיצאנו החוצה היינו משפחה אוהבת ומטופחת. לאמא שלי היו סיגריות שנצבעו כדי שיתאימו לנעליים שלה, היינו מושלמים מבחוץ. אבל הנשים של משפחת האמר היו חד פעמיות, ניתנות להחלפה. וכשאמא שלי עזבה את אבא שלי כשהייתי בת 11, סבא שלי הרס אותה בבית המשפט. אז לא פלא שהיא פחדה.
"מצד שני רציתי להאמין שאם אני לא אטעה או אם אני אתנהג נכון, הם יאהבו אותי. בעיקר בתור ילדה, כשאת מחפשת אישור, אין לך באמת מושג. קרו אצלנו דברים נוראיים אבל חשבתי שזה מה שאנשים נורמלים עושים. היום יש לנו את MeToo, שהיא תנועה חברתית אבל צריך שתהיה גם תנועת MeToo לבתים, כי רק בגלל שההורים שלך מביאים אותך לעולם ומעמידים פנים שהם אוהבים אותך, זה לא אומר שהם יכולים לעשות לך מה שהם רוצים".
7 צפייה בגלריה
בת זוגו לשעבר של האמר קורטני ווצ'קוביץ'. מתוך "הסודות של משפחת האמר"
(צילום מסך, דיסקברי +)
חשבתי שבמובן מסוים את היית קורבן, בדיוק כמו הנשים שהתראיינו בתוכנית.
"נכון, ואני חוויתי את זה כילדה ולא כאדם מבוגר. קשה להיחלץ נפשית מסיטואציה כזאת, אבל גם טכנית לא היה לי לאן ללכת. ואת פוסט טראומטית, ואת מופעלת מטריגרים וחווה בושה ושנאה עצמית וחבלה עצמית, ואת אף פעם לא מספיק טובה. את פשוט מלקה את עצמך, וזה לא הכרחי. אבל אם יש לך מישהו שיכול לעזור לך לראות שזו לא אשמתך, זה מאוד משחרר. ושוב, זה יכול להיות בסך הכול אדם אחד שאת מספרת לו את הסיפור שלך".
קרובי משפחה אחרים, שסבלו כמוך מהמציאות במשפחה שלך, יצרו איתך קשר?
"אין שום משפחה אחרת חוץ מבת דוד שלי מצד האמא, שהשתתפה בסדרה. אחרי שכתבתי את הספר שלי היא הגיעה אליי וגילתה שהיא חוותה את אותו הדבר במשפחה שלה. אז זאת שאלה מעניינת, האם יש משהו באמהות שלנו שהביא עליהן את אורח החיים הזה? חשבנו שיש להן חיים מושלמים, אבל הם התחתנו עם אותו סוג של אנשים ואותו סוג של משפחות, רק ברמה אחרת. זה היה מרפא עבורה ואנחנו התחברנו מחדש, אבל כל השאר האנשים במשפחה שלי מתו, חוץ מאחי, ארמי ואחיו".
7 צפייה בגלריה
"זאת התנהגות נלמדת. זה מה שאתה רואה סביבך". מתוך "הסודות של משפחת האמר"
(צילום מסך, דיסקברי +)
אז אם המשפחה ברובה איננה, אז אין לך ממי לפחד מעכשיו.
"תמיד יש פחד לגדול במשפחה הזו, כי יש עדיין הרבה כסף ואני חייתי עם זה כל חיי. זה לא שאני חיה בפחד כי אז הם המנצחים, והם לא יצליחו לקחת לי את הכוח לעולם. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי זה שאני אמות, אבל אם אני עוד נושמת ולא מתה, אז אני כאן".
"אתה לא מתעורר יום אחד והופך למפלצת"
העבודה על הסדרה החלה זמן קצר לאחר ש-ZenBlonde העלתה את קטעי הקריאה לטיקטוק. המפיקים הבינו שיש להם זווית הרבה יותר רחבה מעוד מקרה של מתעלל הוליוודי, עם כל הכבוד לז'אנר, ופנו לקייסי האמר בבקשה שתיקח חלק בסדרה. בינתיים החליטה אפי לקחת צעד קדימה והגישה נגד ארמי האמר תלונה על אונס. במסיבת עיתונאים שנערכה עם עורכת הדין שלה, שגם מתראיינת לסדרה, היא טענה שב-2017 האמר "אנס אותה באלימות במשך יותר מארבע שעות בלוס אנג'לס", ושחשבה שהוא עומד להרוג אותה. זאת התלונה הרשמית היחידה שעומדת נגד האמר כיום ושנחקרת על ידי המשטרה.
האמר הכחיש את כל ההאשמות נגדו ועורך דינו הצהיר לאתר "ואניטי פייר" ב-2021 כי "כל האינטראקציות בין מר האמר לשותפותיו לשעבר היו בהסכמה. הם דוברו מראש והוסכמו הדדית. הסיפורים הפרועים שהונצחו ברשתות החברתיות נועדו לפגוע במר האמר, אבל זה לא הופך אותם לנכונים".
אחותו למחצה של קייסי, ג'אן וורד, הגיבה ל"ואניטי פייר" באותה שנה באומרה "אני מאוד אוהבת את המשפחה שלי שכוללת את אחי, אחותי ואחיינים שלי... יש לי זיכרונות נפלאים מאיתנו, הילדים, מבלים כל קיץ בחוף לגונה או אצל סבתא שלנו אולגה ומבלים את החגים עם ההורים והסבים שלנו. כולנו זכינו ללמוד בבתי ספר מצוינים הודות לסבא האמר, שהיה תומך גדול בחינוך. המשפחה שלנו לימדה אותנו את ערכה של עבודה קשה ויש לי קריירה מספקת וחיי משפחה נפלאים". היא סירבה להגיב על ההאשמות.
אשתו של ארמי, מגישת הטלוויזיה אליזבת' צ'יימברס, הגישה בקשה להתגרש ממנו לאחר שגילתה שניהל מערכות יחסים מחוץ לנישואים, וחשפה בשבועיים האחרונים בראיון ל-E-News שהצפייה בסדרת הדוקו הייתה "מכאיבה ושוברת לב" עבורה. צ'יימברס, שהיא והאמר הביאו בת (7) ובן (5) ביחד, סיפרה למגזין כי השניים מסתדרים כיום. "אנחנו במקום נהדר עכשיו, אנחנו מדברים כל הזמן ומחוייבים באופן מוחלט לילדים שלנו. ילדים צריכים את אמא שלהם ואת אבא שלהם. ארמי מתמקד בריפוי שלו, ואני פה כדי לתמוך בתהליך הזה, כי זה עומד להפוך אותו לאבא טוב יותר ולאדם הטוב ביותר שהוא יכול להיות".
מהיכרותה האישית, קייסי עצמה לא היתה מופתעת כשהחדשות על ארמי צפו ועלו. "כשראיתי את הכותרות חשבתי לעצמי 'אוי, הנה עוד מישהו ממשפחת האמר שיעשה כותרות ויתחמק מההשלכות'", היא אמרה ל"ואניטי פייר". "אתה לא מתעורר יום אחד והופך למפלצת, זאת התנהגות נלמדת. זה מה שאתה רואה סביבך. ועד שמישהו לא באמת יבחר לקחת אחריות על החטאים שלו ולהודות שיש לו בעיה, הוא אף פעם לא ישתנה. וזה מתחיל בלקיחת אחריות, בלהודות במה שקרה ולנסות להיטיב עם האנשים שפגעת בהם".
איך זה מרגיש להיות ההאמרית שבכותרות, אבל מסיבה אחרת?
"אני רגילה שעוקבים אחרי ומצלמים אותי כל הזמן, כי זה היה הפטיש של סבא שלי, ארמנד. והייתה לו חברת הפקה וזאת הייתה הבדיחה שרצה במשפחה כי בסוף סרטון החתונה שלי היה לוגו ענק של החברה הזאת. זה תמיד הצחיק אותי כי הוא לא רצה שאני לעולם אשכח מי הוא היה ושהוא שילם על החתונה. הקטע הכי אירוני היה שהוא רצה שיתנו לו את פרס נובל לשלום. כמובן שהוא מעולם לא קיבל אותו אבל עד שהוא מת הוא רצה שכולם ידעו מי הוא. הייתה לו תאוות כוח אינסופית.
"אני זוכרת שכשהייתי קטנה שאלתי את סבא שלי למה הוא לא נשיא ארצות הברית, והוא אמר 'כי אין בתפקיד הזה מספיק כוח'. הנשיאים של רוסיה וסין היו מגיעים אליו להתייעצות. הכול היה גדול מהחיים. הרבה אנשים ניסו להגיע אליו דרכי או חשבו שיש לי את הכסף או הקשרים שלו. אבל הפער בין האופן שבו התנהלו החיים שלנו בתוך הבית לרושם שניסינו ליצור מחוצה לו הוא מטורף. וכשאת חוזרת הביתה בלילה את צריכה להתמודד עם החיים הפנימיים, כמו חיים של שני אנשים שונים".
7 צפייה בגלריה
"כמו חיים של שני אנשים שונים". קייסי האמר, מתוך "הסודות של משפחת האמר"
(צילום: Talos Films)
גילית משהו חדש על המשפחה שלך במהלך הצפייה בסדרה?
"היו הרבה דברים שנזכרתי בהם, ששכחתי. כי 61 שנים זה הרבה זמן והיו גם פרקים שונים בחיים שלי. היה קשה לצפות בזה על המסך כי זאת המשפחה שלך ואלו החיים שלך. אז אני מדברת על זה הרבה עם מי שנוכח ומקשיב, ואני הולכת הרבה לים, מדברת עם יונקי הדבש והעצים ועושה את כל הדברים שיגרמו לאנשים להגיד שאני משוגעת אבל הם משמחים ומצחיקים אותי. אם הייתי יכולה לגור בדיסנילנד, הייתי עושה את זה".
