מדיניות ביטול הסדרות של נטפליקס היא עדיין תעלומה. חברת הסטרימינג ש'אלגוריתם' הפך לשם האמצעי שלה, גודעת סדרות על פי נוסחה שאיש עדיין לא הצליח לפצח. למרבה המזל סדרות מסוימות חומקות מהמשוכה הזאת, ואפשר להתמכר אליהן בלב שקט. "הדיפלומטית", שהעונה השנייה שלה עלתה בסוף השבוע, הבטיחה כבר את קיומה של עונה שלישית, שכבר הוזמנה. זה אומר שלא ניאלץ להטריח את מוחנו הקטן והנאה בתהיות לאן התגלגלה קייט ויילר, שגרירת ארה"ב בלונדון והאדם המוסרי ביותר באירופה הקלאסית, ואיך מסתעפת פרשיית התקיפה המסתורית של נושאת המטוסים הבריטית, שהותנעה כבר בעונה הראשונה ועדיין מחזיקה את העלילה.
"הדיפלומטית", עונה 2
(צילום: באדיבות נטפליקס)
כיאה למותחן פוליטי ראוי העונה השנייה נפתחת היישר מהמקום שבו נטשה אותנו הראשונה - הפיצוץ העז שהתרחש במהלך פגישה בין בעלה האמביציוזי של קייט, האל ויילר (רופוס סיוול, מהפנט דיפלומטים בעזרת מבט מאז 2023) וחבר הפרלמנט הבריטי, מרטין גרוב. בשעה שהיא סועדת את בעלה, קייט (קרי ראסל, "האמריקאים") והצוות שלה ממשיכים בעקשנות לנסות ולהבין מי אחראי לפיצוץ בנושאת המטוסים הבריטית, שהביא למותם של 43 חיילים. המסקנה שצפה בסוף העונה הראשונה והולכת ומתבהרת בשנייה היא שמדובר בעבודה מבפנים, מתוך הממלכה. אופס. כפי שנהוג במותחנים קונספירטיביים מסוג זה, החקירה חושפת עוד ועוד גרורות, בעלי ברית קמים ונופלים, יחסי אמון נבנים וקורסים, עד לגילוי הסופי מי הראש ומי אשם.
בניגוד לעונה הראשונה, קייט ויילר היא כבר לא הדג מחוץ למים, הסוררת שזקוקה לאילוף כדי שתוכל לחזור לארצות הברית ולהתמקם בכסא סגנית הנשיא. היא כבר עמוק במשחק הדיפלומטי ואפילו מודה שהיא רוצה, רחמנא ליצלן, לשמש בתפקיד הבכיר (כדי להפוך את ארה"ב למקום טוב יותר, כמובן) במקום להתרוצץ בערבות קאבול, אבל היא עדיין אי של צדקנות באוקיאנוס של אינטרסים כוחניים כך שהאיזון של הסדרה נשמר. מה גם שהיא עדיין לא נכנעה לחלוטין לחוקי המשחק, ולראיה השיער שלה עדיין פרוע והיא לא לובשת את החזייה הנכונה, כפי שהעירה לה בנימוס סגנית הנשיא הנוכחית, גרייס פן (אליסון ג'ני, סי.ג'יי מ"הבית הלבן", מושלמת גם פה).
חובבי העונה הראשונה יתענגו בוודאי על הנוכחית, שממשיכה את הזיווג המשלים בין עלילות קצת פחות הגיוניות לכל מה שדרמות פוליטיות עושות כדי להיראות אמינות, כלומר לעשות הכול מספיק מהיר ותזזיתי עם המון שמות תואר, כדי שנאמין שמה שמתרחש בזמן שמישהו מחפש את המקגאפן או המיקרופילם באמת מאוד מאוד חשוב. בהתאמה, העונה הזאת מקמצת מאוד בכל מה שקשור בדרמות אישיות, כמו למשל הרומן בין סטיוארט ואידרה (אט אסנדו ועלי האן), הסגן של קייט וראשת תחנת ה-CIA בלונדון, או היחסים של קייט עם בעלה המניפולטיבי. הדרמות מגיעות בנגיעות קלות ותמיד בהקשר המקצועי, ולמרבה הפלא זה עובד נפלא.
הנחת המוצא של העונה הזאת, לפיה התקפה חיצונית תביא לאיחוד האומה הבריטית ותבטיח את מקומו של העומד בראשה בהחלט מעוררת מחשבה לגבי המציאות הנוכחית בישראל דווקא, אבל מכל בחינה אחרת העונה השניה של "הדיפלומטית" היא בהחלט אסקפיזם חכם וכובש. מה גם שרורי קיניר מספק ביצוע מענג ובריטי מאוד בתפקיד ראש ממשלת בריטניה, ניקול טרוברידג'. קיניר גילם את ראש הממשלה הבריטי גם בפרק הכי ראשון וזכור של "מראה שחורה", כשנאלץ לקיים יחסי מין עם חזיר כדי להציל את האומה. איכשהו נדמה לי שהפעם זה יהיה קצת יותר מסובך.
2 צפייה בגלריה
ששת הפרקים של העונה הזאת במורד גרונכם וישאירו אתכם רעבים מחד אבל מסופקים מאידך. מתוך "הדיפלומטית"
(צילום: באדיבות נטפליקס )
לפני שתספיקו להגיד "איפה לעזאזל משיגים פה קו מאובטח לבית הלבן?", יחליקו ששת הפרקים של העונה הזאת במורד גרונכם וישאירו אתכם רעבים מחד אבל מסופקים מאידך. ההחלטה להסתפק בשישה פרקים הייתה של היוצרת, דבורה קהאן, שבראיונות לקראת עליית העונה הסבירה שהתעקשה על שישה ולא יותר למרות שנטפליקס "לא היו מרוצים", אבל היא הרגישה שאין לה מספיק חומר לשמונה פרקים, כנהוג.
התוצאה היא אכן קצבית, מהודקת וללא מריחות, עם התאמה מושלמת בין העלילה לרוחב היריעה. כלומר זה אפשרי, זה נעשה, הטכנולוגיה קיימת, הלוואי ומישהו יתעד את זה לטובת סדרות עתידיות. הפרק האחרון מסתיים בטוויסט לא פחות ממדהים, שמכין את השטח לעונה השלישית, שכפי הנראה תתרחש בניו יורק ולא בוושינגטון. ותזכרו, כל עוד קייט ויילר מתרוצצת בג'ינס וקמט חמוד בין הגבות ומסדרת עניינים, בלונדון, בניו יורק או בעפולה עילית, אנחנו בידיים טובות.
