בוקר טוב לכל מי שהחיים שלו הפכו לזמן הזה שעובר בין פרק אחד של "מנאייכ" לפרק שבא אחריו. הסדרה של כאן הוכיחה גם בעונה השנייה שלה שאפשר לעשות פה סדרת משטרה אינטליגנטית, מותחת ונוגעת ללב. כזאת שלא בהכרח מורכבת מקלישאות שהגה הדוד סם, אלא עשויה דווקא מהחומרים הכי מקומיים. אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לחוויה משלימה וצמאים לקצת מידע מאחורי הקלעים, הכתבה הזאת מיועדת לכם.
11 צפייה בגלריה
אינטליגנטית, מותחת ונוגעת ללב. מתוך העונה החדשה של "מנאייכ"
(צילום: רואי רוט, כאן 11)
הסיפור מאחורי "מנאייכ"
תחילתה של "מנאייכ" היא אי שם על ספת הפסיכולוג של התסריטאי רועי עידן, שהגיע לטיפול בגלל "כל מיני בעיות של תל אביבים", הוא מספר ל-ynet. לדבריו, הטיפול כשל אבל אחת האבחנות של המטפל, לפיה העיסוקים שלו בחייו לא מספקים לו משמעות, שלחה אותו להתנדבות במשטרה. ברזומה של עידן כבר הייתה סדרת משטרה קומית בשם "חיות פשע" ששודרה בערוץ ביפ, ולדבריו "'מנאייכ' היא הגרסה העצובה שלה", הוא מגחך. "אחרי 'חיות פשע' שוטר אחד שאני מכיר אמר לי 'אתם תמיד יורדים על שוטרים ולא יודעים איך זה באמת', ואמרתי לעצמי שזאת הזדמנות לעשות תיקון, אני אלך להתנדב במשטרה".
ההתנדבות, שארכה כמה שנים, אומנם לא פתרה את הבעיות שבגללן הגיע עידן לטיפול מלכתחילה, אך היא כן העניקה לו סיפוק וגם הצצה לעבודה של מחלקת חקירות שוטרים בארגון, הלא היא מח"ש. "חשבתי שזה מעניין, סדרת משטרה שהשוטרים הם בעצם הפושעים ומח"ש הם השוטרים שתופסים אותם", הוא מסביר.
התקופה היפה נקטעה באיבה עם הולדת בתו השנייה של עידן, כשהקש ששבר את גבו היה אירוע שקרה לו במהלך מרדף אחרי אדם שניסה להשתמש בכרטיס אשראי גנוב. "רדפנו אחריו על חוף הים", הוא משחזר, "בשלב מסוים הוא נכנס למים ואנחנו עצרנו, ופתאום שמתי לב שנעלם לי האקדח. חזרתי אחורה ובפוקס מצאתי אותו קבור בחול. חטפתי איזו בומבה, תחשבי מה היה קורה לחיים שלי אם הייתי מאבד עכשיו את האקדח באמצע חוף ים מלא אנשים. מה אני צריך את החרא הזה".
כל הדרך לכאן
סדרה כמו "מנאייכ" לא מתאימה לכל גופי השידור, כפי שהעידה המציאות. היא מצריכה תקציב גדול ובעיקר פלטפורמה יציבה, מאחר שלא מדובר באסקפיזם פר-אקסלנס. אחרי שהגה את הסדרה החליט עידן לפנות מיד לערכאות הגבוהות ביותר - דבר ראשון הוא ניסה למכור אותה לחוץ לארץ. "קראתי לזה IAD - Internal Affairs Division, והלכתי ל'קשת אינטרנשיונל'. הם סירבו, אחרי זה הלכתי למפיק יואב גרוס, שאהב את זה מיד, ויחד הלכנו עם זה לרשת שעשו מכרז לדרמות". רשת העבירה את "מנאייכ" שלב אבל אז פרשה. למזלם של כל הנוגעים בדבר, הוקם אז תאגיד השידור שהסכים לתלות את יהבו להשקיע בסדרה.
בבריאות ובחולי
הפקת העונה השנייה התפרשה על פני 51 ימי צילום, מתוכם שניים באיטליה. ההפקה החלה את דרכה בקיצוץ רוחבי של סצנות. "זה התחיל מזה שהגזמתי בכתיבה מאוד, היו המון סצנות והמון לוקיישנים. זה הוביל לחריגות בתקציב והייתי צריך לקצץ המון, אבל הרבה פעמים הקיצוצים האלה דווקא עוזרים לסדרה". אחרי הקיצוצים הגיעה השחקנית הראשית בהפקה: הקורונה. כל השחקנים הראשיים בסדרה התרועעו איתה לפחות פעם אחת, מה שזרע כאוס קטן בימי הצילום ואילץ היערכות מחדש. "כל יום בלי קורונה היה נס", מעידה מעיין אברהם, המפיקה הראשית בסדרה. "לרמי הויברגר היה יום צילום אחד! וביום שלו הוא נפל לקורונה".
עידן עצמו חיכה עד לסוף ימי הצילומים ושיבץ את הקורונה שלו דווקא לפני הטיסה לאיטליה. "הייתי אמור להצטרף להפקה ויום לפני הטיסה עשיתי בדיקה, והיא יצאה גבולית. הקטע הוא שיום אחרי הטיסה כבר לא היה צריך בדיקת קורונה כדי להיכנס לאיטליה. אבל תודה לאל שלא טסתי איתם", הוא מודה, "כי היו מסנג'רים לי שם את התחת".
להביא את הפרופס מהבית
אפרופו סינג'ורים, בניגוד לרוב ההפקות עידן נכח על הסט כמעט בכל ימי הצילום, ובהתאמה תרם את עצמו למשימות שונות. החל מבימוי סקנד יוניט (בימוי סצנות משניות שמצולמות במקביל לסצנות ראשיות במטרה לחסוך זמן), עבודה עם הארט ושכתובים תוך כדי ימי הצילום. "זה עוד כלום לעומת העונה הקודמת, שם גם תפקדתי על תקן מסיען וסוחב ציוד. עשיתי מה שצריך. אני מאמין בקבלה מעשית, אז אם אני משתתף בזה אקטיבית יש לזה סיכוי להיות יותר טוב, זה משהו שאני מאמין בו בקטע מוזר מאוד. ואני גם אוהב את זה, לצאת מהשעמום של לשבת בבית ולכתוב".
בנוסף הוא תפקד על תקן ספק אביזרים, שאת רובם צבר במהלך שנות ההתנדבות שלו במשטרה. "אשתי רוצה שאני אעיף כבר את כל הדברים מהבית", הוא מסביר, "אז בעונה הזאת הבאתי להם נרתיקים של נשקים, מכשיר אמיתי שמשמש לפריצה שקטה של דלתות פלדלת, אזיקים. אני פשוט מנעולן חובבן, כמו אהוד ברק, ואני מצויד בהתאם".
שחקנים עם הטבות
רצה הגורל ושלושת השחקנים הראשיים, שלום אסייג, לירז חממי ועמוס תמם, הגיעו לסט עם שלל תכונות שהפכו אותם למועילים גם כשהמצלמה כבתה. "שלום ולירז הם שחקנים אקסטרה", מאבחן עידן, "כאלה שאת נותנת להם לקרוא תסריטים הרבה לפני הצילומים ויש להם רעיונות והם אפילו משכתבים. יש סצנה שלירז שכתבה בעונה הזאת, שאחרי שראיתי את הראף-קאט בכיתי, הייתי מת מבפנים. התקשרתי אליה ואמרתי לה 'איזה מזל ששכתבת את זה, כי אם זה היה נשאר כמו שאני כתבתי, אוי ואבוי, זה היה פלאט לגמרי'".
"שלום זה כמו עוד במאי על הסט, בקטע טוב, הוא מבין ויודע איך דברים עובדים. אגב, הוא איש מאוד רציני על הסט. הוא לא בן אדם כל כך מצחיק ברמה האישית, To say the least. כלומר הוא מצחיק אם הוא רוצה, אבל זה לא הווייב שלו. הוא יותר איזי בכר משלום אסייג של הסטנדאפ. אם את לא מכירה אותו לפני זה - זה שוק, ובגלל זה ליהקנו אותו".
עוד עובד הפקה שלקח את התפקיד שלו קצת יותר מדי רחוק היה הפעלולן שנהג על האופנוע (ספוילר לפרק הראשון שכבר שודר: זה שהתנקש בחייה של טל בן הרוש). "ההתהפכות של האופנוע הייתה אמיתית מדי", מספרת אברהם, "הנהג פעלולים היה קצת נלהב והגזים, רצה להיות יצירתי והלך האופנוע טוטאל-לוסט. שילמנו על אופנוע חדש".
בתפקיד עצמם
עם או בלי קשר להצלחת העונה הראשונה, העונה השנייה משופעת במפורסמים שהופיעו בתפקיד עצמם. החל מהפתולוג, חן קוגל, מנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית, ודרך איילה חסון, ג'וש בריינר, ליטל שמש ולירן לוי. "בחיים לא היית מביאה שחקן לתפקיד פתולוג שהיה מתעלה על חן קוגל, שהוא גם פתולוג וגם מביא סטאר קוואלטי של החיים", נשבע עידן, "הוא לא אלתר, הוא נצמד לטקסט אבל הביא איתו עוד פתולוג כי ככה זה, לנתיחה מביאים עוד פתולוג. אנחנו הזמנו רק את חן קוגל והוא הגיע עם עוד פתולוג ועם כל הציוד. טוב שלא הביאו גופה אמיתית".
לא בתפקיד עצמה אבל בהחלט ראויה לציון היא הדמות הנשית שמטיילת עם כלב בלילה בפרק השני, ורואה את השוטר הסורר, חנן, מעלה את האופנוע לטנדר. זוהי לא אחרת מאשר סמדר ברנר, שאתם מכירים יותר כיפצ'וק מהסרט "הלהקה".
לסצנות שצולמו באיכילוב גויסה ידידה טובה של עידן, אורטל תמם, רופאה במקצועה, שהגיעה על תקן מייעצת למידע הרפואי בתסריט, נשארה על תקן משגיחה במהלך הצילומים כדי לוודא שהם הגיוניים, "ואיכשהו השתבצה לגמרי להפקה. אף אחד לא שילם לה, היא השיגה לנו ציוד רפואי לחדר טיפול נמרץ, שאין לדעתי הרבה בתי חולים במדינה עם כל כך הרבה ציוד. לא יודע מאיפה היא השיגה את זה ולא בטוח שאני רוצה לדעת. היא גם הביאה את מכשיר האולטראסאונד וגם שיחקה את הגינקולוגית בפרק הראשון".
מה לימדה אותנו המציאות
אם צהלתם מול האזכור של חקירה פלילית של ראש הממשלה שמתנהלת ברקע העונה הנוכחית, הנה עוד כמה דוגמאות למרכיבים בתסריט שנתרמו על ידי התרחשויות שקרו באמת. "יש בעונה הזאת עיסוק בחברות אבטחה שהן בעצם כיסוי לפרוטקשן", מפרט עידן, "שעכשיו העבירו חוק נגד זה; יש פרקליט מדינה וראש אח"מ שהיו יחד בצבא; יש קצין בכיר במשטרה שהופך להיות מנכ"ל של חברת קנאביס רגע אחרי שהוא פורש, דבר שבמציאות קורה בלי סוף; ויש ראש מח"ש שפרקליט המדינה והמפכ"ל ממנים אותו ביחד כדי שיהיה שקט".
ידידו הטוב של חוקר המח"ש
"הכלב של איזי הוא אסון. גם אסון הפקתי", מצהיר עידן. "אני שונא את הכלב ואת הרעיון של הכלב, אני איש של חתולים אבל זאת לא חיה שאפשר לצלם". במרכז הדיון עומד כמובן ארצ'י, הכלב העצום והפרוותי למשעי של איזי בכר, שאיתו הוא יוצא לסיבובי לילה מיוסרים. שמו האמיתי של ארצ'י הוא פטריק (במלרע). הוא בן 6 מגזע בריארד (רועה צרפתי), הוא מתגורר בירושלים ומכיוון שהוא אחד הליהוקים הפופולריים בסדרה הוא גם מחזיק חשבון אינסטגרם.
"בתסריט לא היה לאיזי כלב", ממשיך עידן, "אבל אלון רצה שיהיה לו אחד כדי שזה יעורר אליו אמפתיה, וזה כמובן היה גאוני כמו כל דבר שאלון עושה. לא משנה כמה הוא צדק, זה לא מפריע לי לשנוא את הרעיון הזה לנצח, למרות שכולם אוהבים את זה ואולי בגלל זה אני שונא את זה. בא המניאק הזה ואומר 'בוא נכניס כלב' וגמרנו, זה הדבר היחיד שכולם שואלים עליו בראיונות".
פטריק עוד היה הכלב הנוח יחסית בעונה הזאת. "היה עוד כלב בעונה הזאת שהיה נורא, וזה באשמתי", מודה עידן, "כי אני כתבתי אותו לתסריט. זה היה הכלב מהפרק השני, כשיפצ'וק מטיילת איתו. היא אישה מבוגרת במצב טוב והכול אבל היא קצת קטנה, והביאו לה פאקינג בוקסר לא מאולף שיכול למשוך כרכרה. אני עוד הייתי צריך לביים את הסצנה הזאת, כי לא לכבוד של הבמאי הראשי לצלם. אז היו הרבה טייקים כי הכלב לא היה ממושמע והיא לא הצליחה להשתלט עליו. אני כתבתי את הסצנה במקום סגור אבל הם העבירו אותה החוצה בלי להתייעץ איתי ואז עוד שלחו אותי לביים אותה, וירד גשם וזה היה יום צילום מזעזע".
כאילו אין קורונה בעולם
חשבתם שלכם היה בלגן בשדה? נמל התעופה בן גוריון הוא אחד מהלוקיישנים המסובכים לתיאום והיקרים בארץ (70 אלף שקל בערך ליום צילום), והסיפור של "מנאייכ" אינו יוצא דופן במקרה הזה. רגע לפני הצילומים במקום גל הקורונה הביא לסגירתו, ובנתב"ג החליטו לבטל את הצילומים, שתואמו חודשים מראש. הצילומים נקבעו עקרונית לתאריך אחר, אלא שיומיים לפני המועד צילמה ההפקה סצנה מהפרק השלישי שבה נכנס ניצב משנה ברק הראל (שמגלם עמוס תמם) לטבילה באגם. "עמוס התלונן שהוא לא מרגיש טוב ואנחנו היינו בטוחים שהמים היו קרים וגם ירד גשם מבול באותו לילה", משחזרת אברהם, "אז בשבת הוא עשה בדיקת קורונה ויצא חיובי, יום לפני הצילום בנתב"ג".
בלית ברירה יום הצילום הוזז בפעם השנייה, וכשהצילומים נערכו סוף סוף, בנובמבר, נתב"ג, תאמינו או לא, היה כמעט ריק מאדם. "כל ההפקה השתתפה בפרק הזה", מספר עידן. "כולם מצולמים - מאחרון עוזרי ההפקה ועד הצלמים עצמם. ממילא הגענו עם צוות מצומצם וכולם קיבלו זמן מסך. מה גם שרצינו לצלם סדרה נטולת קורונה, כאילו אין קורונה בעולם, אבל מעט האנשים שהיו בנתב"ג היו עם מסיכות, אז צילמנו רק אנשי הפקה נטולי מסיכות".
סצנת האגם המדוברת סבלה, מעבר למזג אויר גרוע, גם מאולם שמחות עליז שהשמיע מוזיקה בפול ווליום בסמוך לסט, שהפך את כל הסאונד שהוקלט במקום לבלתי שמיש בעליל ואילץ את ההפקה להקליט אותו מחדש.
יש הרבה דגים בים - אבל גם ב"מנאייכ"
למיטיבי הלכת שגם מכורים, כמו עידן, לסרט "מתחת לאף", מחכה קריצה קטנה במהלך העונה – מכרם חורי, שגילם בסרט את החוקר האלמותי בן שושן, מגלם בסדרה את אבא של איזי בכר ובעל חנות למוצרי דיג. הדמות של חורי היא מעין דמות המשך לדמות שגילם ב"מתחת לאף", ולשם כך הוא אפילו הולבש בחלק מהסצנות במעיל בעל צווארון פרווה, כמו זה ששימש אותו בסרט שהשנה ימלאו 40 שנה לעלייתו.
בהתאמה, מוטיב נוסף שחביב על עידן ושולב בסדרה הוא כמובן מוטיב הדגים שחוזר כבר בעונה הראשונה. "כל הזמן הם אוכלים דגים, אבא של איזי מחזיק חנות דיג, יש לברק אקווריום, כמעט כל המטאפורות קשורות לדגים", הוא מסביר, "כי הדיג הוא משל לז'רגון - לתפוס משהו, דג גדול, דג קטן. חנות הדיג היא אחד הדברים היחידים שהתעקשתי עליהם בסדרה, כי בסך הכול אני תסריטאי מאוד נוח. החנות הייתה אמורה להיות כבר בעונה הראשונה והיא נפלה, ואני מאוד אוהב חנויות דיג כי יש בהן משהו צבעוני, כל הפתיונות והאביזרים. בעיני זה לוקיישן מדהים ויזואלית".
בוא אלינו, אלינו, אלינו לים
גם אתם נפעמתם מול השוט הפותח בפרק הראשון של העונה, זה של היאכטה שמפליגה עם איזי על הגלים משל היה ג'ף פרובסט מ"הישרדות"? הסצנה הזאת אתגרה את ההפקה עד שהיא העדיפה לוותר עליה, כולל כבוד התסריטאי עצמו. "חודשיים ניסיתי לשכנע את אלון (זינגמן, הבמאי. ס"ש) שלא צריך את השוט הזה", חושף עידן, "אפילו אני, שמנסה לשמר את הסדרה, הצטרפתי לצד של הרעים. אבל אלון התעקש ואשתי, שרואה את זה איתי ויודעת כמה ניסיתי להוריד אותו מזה, אמרה לי 'איזה מזל שהוא לא הוריד את זה, איזה טיפש אתה'".
"חיפשנו בנרות יאכטה כי זה עולה 50-60 אלף שקל להביא יאכטה ליום צילום", מפרטת אברהם, "לצלם בנמל זה מינימום 20 אלף שקל ביפו, בהרצליה או בתל אביב. בסוף מצאנו קומבינה דרך חברים עשירים של שלום (אסייג, ס"ש) או יואב (גרוס, ס"ש), שתרמו לנו יאכטה. הבאנו אותה לאשקלון כדי לא לשלם את הכניסה ופשוט שילמנו על הדלק 5,000 שקל לכל כיוון".
בהתאם לעיקרון "העבר את זה הלאה", בסשן הצילומים הראשון על המרינה צוות ההפקה הציל אדם מטביעה. "זה צולם בלילה ואחד מבעלי היאכטות החליק מהרציף ונפל למים, נתקע בין סירה לבין המזח ולא יכול היה לעלות", נזכר עידן, "הוא נשאר שם במים הרבה זמן כי אין שם אף אחד. בפוקס הצוות סיים לצלם ועברו שם עובדי הפקה, קלטו אותו במים וקפצו והוציאו אותו. הוא היה אדם מבוגר שכנראה לא ידע לשחות".
פורסם לראשונה: 08:01, 04.07.22
