"האם אני אתכופף יום אחד ולא אוכל לעמוד בחזרה? האם אני אעז להופיע?", משתפת ריימונד אבקסיס בתהיות לגבי הגיל שלה. "אני מסוגלת, כי לא אכפת לי מהפיזיות כמו שאכפת לי מהפעילות, מהכפיים, מהחיוך של הקהל, מהאהבה הזאת שמלטפת. כשאני עולה על הבמה והאורות נדלקים - אני שוכחת הכול כי המוזיקה ממלאת אותי. אני מכורה לזה". צפו בסרטון:
ריימונד אבקסיס לפעמים שוכחת שהיא בת 81. הרצון להופיע והכמיהה לקהל הופכים אותה לאותה בחורה צעירה שחרשה את הארץ והעולם בהופעות שאפילו לא הותירו לה זמן לישון. "בזמנו, כשהתחלתי לעבוד, היינו יוצאים ב-15:00 בצהריים וחוזרים ב-5:00 בבוקר. עד שאני מתכוננת והולכת לישון כבר היה 7:00", היא נזכרת. "גם היום אני מופיעה, ואני מתפלאת שבגיל כזה אני עדיין רצויה. כל יום אני מופתעת".
שבוע לפני קיום הריאיון ריימונד הופיעה בפסטיבל מקומי בטנג'יר שבמרוקו. "עשיתי דרך - תל אביב, פריז, קזבלנקה, טנג'יר, קזבלנקה, תל אביב. בגיל 81, מרתון בשבוע ימים", היא מספרת. "כל המהלך הזה הרגשתי שאני מגזימה כלפי עצמי, שאני לא מכבדת את הגיל שלי. אני מתלהבת שעדיין רוצים אותי, אבל אולי אני צריכה ללמוד להגיד לא. כל הריימונד, הילדה הקטנה הזאת - אני רוצה שהיא תפחית מההתלהבות הזאת ותהיה בוגרת. פעם אחד ולתמיד להגיד - 'ריימונד, את בת 81. די, עשית את שלך'".
האמת? אבקסיס בכלל לא תכננה להיות זמרת, ובטח לא לשיר בערבית-מרוקאית. אם הייתם אומרים לה שהיא תהיה אורחת כבוד קבועה של מלך מרוקו ותופיע מולו - היא גם כנראה הייתה נקרעת מצחוק. ב-1963, אחרי שעלתה לארץ מקזבלנקה ללא מקצוע, היא רק חיפשה דרך להביא פרנסה הביתה. "נפגשתי עם מלחין שהיה זקוק למישהי שיודעת להתבטא טוב בערבית-מרוקאית", היא משחזרת, "אז הקלטתי לבן אדם הזה והוא נסע לקנדה - והתקליט הצליח. ופתאום זה עשה בום וכולם רצו לראות את ריימונד. פתאום ראיתי שיש פרנסה לעזור לבעלי. עשיתי הופעה אחת והרווחתי בבת אחת 700 לירות! וככה נסחפתי, עם הרצון לעזור לבית ולהביא פרנסה".
דווקא כשהייתה בשיא הקריירה שלה, טרגדיה טלטלה את ביתה של אבקסיס כשבעלה נפטר בתאונת דרכים. "התמכרתי להצלחה, אבל איבדתי הרבה דברים. היסוד לכל הדבר הזה היה שרציתי לעזור לבעלי - והוא הלך ממני. ואז חשבתי לעצמי, 'מה עשית ריימונד? בשביל מה עשית את זה?', כי לא הספקתי ליהנות ממנו גם. אבל לא רציתי להתעכב בעצב הזה. כבר שילמתי את המחיר והיה אסור לי לחזור אחורה, צריך לדאוג לילדים. אז המשכתי, וככה הפכתי ל-60 שנה זמרת מרוקאית".
המוזיקה של אבקסיס נכחה בכל בית מרוקאי בארץ - מדימונה ועד קריית שמונה - ומכולם היא קיבלה אהבה גדולה, בזמן שבתחנות הרדיו לא מיהרו להשמיע מוזיקה מרוקאית וגם התקשורת לא מיהרה לפרגן. ואז היא קיבלה הזמנה לשיר אצל מלך מרוקו, ושם היא קיבלה את ההכרה האולטימטיבית במוזיקה שלה.
"התפלאתי שהזמינו אותי להופעה אצל מלך מרוקו, כי גם פה בארץ לא נתנו את החשיבות לשירה הזאת, אף אחד לא נתן", היא מספרת. "אני בחרתי בפולקלור הזה כי הוא מיוחד, כי היה לי חשוב לתת כבוד לעדה, לשירה הזאת שלא התחברו אליה. אני נתתי לה חשיבות עם הסטייל שלי. רק אחרי 10 שנים התקשורת נזכרה בי, אולי בגלל שמלך מרוקו הזמין אותי. אבל יש קהל מרוקאי בכל העולם המוסלמי. תגידי להם 'ריימונד' הם יהיו ככה", היא מדגימה, "עם ידיים פתוחות. למה? כי אני השקעתי בשירה עצמה, שאף אחד לא נתן לה חשיבות. את זה אף אחד לא יכול לקחת לי".
ואכן, אם נטייל עם אבקסיס ברחובות קזבלנקה, לא נוכל ללכת מטר מבלי שיעצרו אותה. "ריימונד אל בידאוויה" - ככה כנראה יקראו לה, בשם הבמה שלה במרוקו. אבל דווקא בצפון תל אביב, היכן שהיא מתגוררת, לא בטוח שבכלל ידעו מי היא, לדבריה. "אם אני יוצאת עכשיו לסופר, אף אחד לא מכיר אותי. אבל אם אני הולכת לשוק באשדוד - את רואה את העם שלי. ועוצרים אותי אומרים לי, 'אבא שלי היה מת עלייך, סבתא שלי, סבא שלי'".
אבקסיס, כידוע, היא לא בת המשפחה היחידה שאור הזרקורים קסם לה. בתה, השחקנית יעל אבקסיס, אומנם בחרה במסלול שונה לגמרי בתעשייה, אבל בשנות ה-90 הפכה לאחת מהכוכבות הכי גדולות בארץ, ואין אחד שלא דיבר על הפרסומת האגדית שלה לקסטרו.
אי אפשר להגיד שיעל אבקסיס המשיכה את דרכה של אמא שלה, כי שתיהן בחרו מסלולים אחרים לגמרי אבל בשנות ה-90 כשיעל הייתה הכוכבת הכי גדולה בארץ אחרי הפרסומת המדוברת של קסטרו, אפשר לומר שזה גם תרם לתדמית של ריימונד. "היו אומרים 'אמא של יעל', כשפעם היו אומרים לה 'את הבת של ריימונד'", היא צוחקת. "באופן אוטומטי הפופולריות של יעל הביאה את הקהל הזה להכיר מי זאת אמא שלה. אבל הקהל שלי זה הקהל שלי, וכל ארץ ישראל זה שלה. כשאני הופעתי - הופעתי בירוחם, במגדל העמק. זה לא המקום של לייבוביץ'".
מה הדבר שהכי מסב לך גאווה בקריירה שלך?
"אני גאה בזה שבגיל 81 אני עדיין שרה ואני ממלאת את האולמות. יש יותר יפה מזה? לא".
מה את מאחלת למדינת ישראל לשנה החדשה?
"קודם כל אני מאחלת למדינת ישראל הרבה כוח לעלות בחזרה ולא לחיות באשליות. לא לאבד את הכוח להיאבק ולהגיד שזה נגמר. זה לא נגמר - זו תקופה שתעבור, וכנראה היינו צריכים את זה בשביל להתעורר ולראות מה אנחנו הולכים לאבד".
ולעצמך?
"לעצמי, אני רוצה להגיד תודה על מה שעשיתי, תודה על מה שאני, ותודה שאני עדיין עומדת על הרגליים". לכתבה המלאה - צפו בסרטון
צילום: יובל חן, וידאו: מתן טורקיה, הפקה: זהר גליק, רז גרוס