באולפני דרימוורקס החליטו לייצר את "יקום דאב פילקי" המבוסס על סדרות הקומיקס הפופולריות הפונות לילדים בגילי בית ספר יסודי. הראשון היה "קפטן תחתונים: הסרט" (2017), פרודיית סרטי גיבורי-על שהגזימה בהומור הפרשות. כעת מגיע סרט המתפקד כספין-אוף לדמות שנולדה מתוך "קפטן תחתונים" - "איש הכלב" (Dog Man) שוטר בעל גוף אנושי וראש של כלב. הסרט מוקרן בישראל בגרסת המקור ובדיבוב לעברית, ולכן מכוון לא רק לילדים צעירים, אלא לילדים קוראי כתוביות ואפילו להוריהם. רגעים של הומור ואנימציה יצירתית מקנים לסרט נקודות זכות, אבל לא בטוח שזה מספיק כדי לחייב צפייה של חובבי אנימציה בוגרים. חרף משכו הקצר יש סיכוי שמבוגרים יחוו את הסרט כמהיר ומתיש מדי. בליל של מחוות מוגזמות, וגגים וויזואליים שנערמים אחד על השני. הסרט היה נשכר מהורדת המהירות מ-150 קמ"ש לאזור ה-90.
live
"איש הכלב" - טריילר
(באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
סדרת הקומיקס "איש הכלב" החלה ב-2016, והסרט מבוסס על אלמנטים מתוך הספר הראשון, השלישי והשביעי. הליקוט והערבוב ממספר ספרים מובילים לגודש קווים עלילתיים שאינו מתחבר באופן מיטבי. הסרט נע בין צבעוניות והגזמה קומית, לרגעים שאמורים להיות סנטימנטליים - מעבר שהוא לא לגמרי מצליח לבצע. במיוחד כשזו סנטימנטליות של יחסי הורה-ילד שנראית רלוונטית יותר דווקא לצופים המבוגרים. כמו ב"קפטן תחתונים: הסרט" גם ב"איש הכלב" יש שימוש בלא-מעט אלמנטים הנקשרים לז'אנר גיבורי-העל. מ"סיפור המקור" של הדמות, המזימות פרועות של הארכי-הנבל המתבססות על מכונות מוגזמות (כמו מכשיריו של גרו בסדרת "גנוב על..."), ואפילו הגרסה של הסרט לרובוטים ענקיים שהורסים חלקים גדולים מהעיר שבה הם מתגוששים.
בסיפור המקור, התופס את הדקות הראשונות של הסרט, השוטר נייט והכלב שלו גרייג נפגעים בפיצוץ. הרופאים מצילים אותם על ידי חיבור של החלקים ששרדו לאיש-כלב. הסגנון המצויר הוא כה מוגזם עד שאפילו אירוע שעשוי היה לאיים על ילדים צעירים יחווה כבידור קליל. בהמשך הוא חוזר לבית שבו חי עם אשתו, רק כדי לגלות שהוא עומד למכירה והאישה נטשה את הקומבינציה של גבר וכלב לטובת חיים עם החבר החדש שלה. איש הכלב הוא הרבה יותר כלב מאיש, ולכן הוא כולו כמיהה לקשר ורצון לרצות (ולרדוף אחרי כדורים, ולנבוח על סנאים). בשליש הראשון של הסרט הוא בעיקר מנסה להתחבב על המפקד העצבני שלו בתחנת המשטרה (ליל רל האורי), בהמשך תהיה לו היקשרות רגשית מספקת יותר.
החיבור בין הראש הכלבי לגוף האנושי לא פוגע במיומנויות השיטור של איש הכלב. מולו ניצב אויבו המושבע החתול פיטי (פיט דייוידסון) שאותו הגיבור לוכד פעם אחר פעם. פיטי הנ"ל הוא חתול מגלומן ומיזנתרופ שהכריז על עצמו כ"חתול הכי מרושע בעולם". אין פלא שהוא מתעב באופן מיוחד את אופיו הכלבי של הגיבור. בקו עלילתי אחד פיטי יוצר את הכפיל הגנטי שלו "פיטי הקטן" (לוקס הופקינס קלדרון), שהיה אמור לצאת ממכונת השכפול בגודל של המקור, אבל יצא כילד-גור. מה שחמור מכך הוא שפיטי הקטן הוא טוב לב ותמים, ההפך המוחלט מ"אביו". לכן יש כאן לא מעט רגעים של החתול הרע שמתעצבן מהילד שנדבק אליו - וגם זה מזכיר את "גנוב על הירח". מה שפיטי לא רוצה, איש הכלב יקבל בשמחה, וגם פיטי צפוי להתרכך במהלך הסרט. אין כאן שום דבר שאמור להפתיע את הצופים. למעשה יש קייס לא רע בכלל לטענה שפיטי הוא הגיבור האמיתי של הסרט. הוא בוודאי עובר את השינוי המשמעותי יותר במהלך העלילה.
הקו העלילתי השני כולל מזימה של פיטי להשתמש בדג טלקינטי שנקרא פליפי (ריקי ג'רווייס) כדי לטפל "באנשים הטובים" ובראשם באיש הכלב. הקו העלילתי הזה נשמר על אש קטנה עד השליש האחרון של הסרט, שבו יש אירועים בקנה מידה גדול התואם את השבלונות של סצנות השיא בבלוקבסטרים עתירי תקציב. כמובן שכאן זה נעשה בגרסה ילדותית יותר, כסוג של פרודיה על הקלישאות בסרטים אלו. כך ניתן לקחת רעיונות מוכרים, ולצחוק עליהם מבלי שיהיה צורך להפגין יצירתיות יתר.
2 צפייה בגלריה
סגנון האנימציה מחבר בין העיצוב הקומיקס הגס של פילקי והליטוש הטכני של דרימוורקס. מתוך "איש הכלב"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
סגנון האנימציה של הסרט מחבר בין העיצוב הקומיקס הגס של פילקי והליטוש הטכני של דרימוורקס. הצבעים רוויים וחמים - הסמל הצהוב על המדים של דוג מן, הפרווה הכתומה של פיטי, והעיר המעוצבת בהפשטת ילדותית, ובגודש מבנים שצבועים בצבעי יסוד. יחד עם מהירות התנועה וקדחתניות המצלמה הווירטואלית, זו הצפה די משמעותית של החושים. הסרט מקיים דיאלוג מתמיד עם המקור הקומיקסי: קריאות, קטעים ומילים הופכים לגרפיקה שנראית על המסך, קווי מתאר בולטים של הדמויות, יצירת חספוס בהקטנת כמות הפריימים פר שנייה, פירוק של רגעי פעולה לפאנלים נפרדים וכך הלאה. היברידיות זו מושפעת באופן ניכר מסרטי "ספיידרמן: ממד העכביש". איש הכלב עצמו מעוצב בקומבינציה של דו-ממד בפניו של הגיבור והתלת-ממד של עיצוב האובייקטים והחלל. גם בחירה זו תורמת לעמדת הריחוק פרודי שממנה דבר אינו אמור להילקח ברצינות.
