לתוך המרחב המוזר של הופעות הענק במהלך המלחמה צלל אמש (ה') גם הזמר עדן חסון מול קהל של אלפים. הנוכחות של המציאות הכאוטית שאנחנו חיים בה נמצאת בכל פינה באולם בהיכל מנורה, כמו מברכות את הבאים בתזכורת - "אנחנו עדיין בתוך האירוע". די-ג'יי מנגן מוזיקה קצבית, כשעל המסכים יש רוטציה בין תמונתו של חסון, הנחיות למקרה של הישמע אזעקה, פרסומות למותגים שונים שהזמר בן ה-29 מקדם, והכיתוב "לא נשכח ולא נסלח" שמופיע שוב ושוב.
עדן חסון מבצע את "באור גדול" ו"שמישהו יעצור אותי" בהיכל מנורה
לפחות באותם הרגעים לפני שהערב מתחיל, ההקשר בין כל המרכיבים האלה לא תמיד עובר חלק בגרון. אבל בדומה לחדשות הקשות שמגיעות מהשטח, נדחיק כמה שנדחיק - המלחמה נוכחת בכל רגע ביום-יום שלנו בארבעת החודשים האחרונים. כך המופע מוזנק בתזכורת שמדגישה את החסר - וידאו שמתעד את כניסת הקהל לאולם, שם הוצבו 134 כיסאות צהובים ריקים עם תמונות 134 החטופים.
שעות בודדות לפני שהתחיל המופע, נודע כי שיר, בתו של יאיר (יאיא) יעקב שהיה חטוף בעזה, הייתה אמורה לקחת חלק בהופעה של חסון, והיא אף הספיקה להשתתף בחזרות לקראת ביצועה עם הזמר. אולם היא הוקפצה מההיכל לביתה - ואז יצאה ההודעה על מותו. סביר שהחדשות העצובות לא ידועות לאלפי הצעירים והצעירות, וגם לא לקהל הבוגר יותר והזוגות שתפסו את מקומותיהם באולם. אבל הבחירה לפתוח את ההופעה בתזכורת הזו לאלה שעוד נמצאים בשבי החמאס, דרמטית ככל שתהיה או אפילו מלאכותית, היא חשובה וכואבת.
האנרגיה מתחלפת ומבשרת על תחילת המופע כשהאורות כבים וחסון תופס את מקומו על הבמה - חמוש במעיל גדול, חולצה מכופתרת וחיוך גדול. הקהל מאבד את זה כשמתחיל הביצוע הראשון ומלא התקווה של הערב ל"באור גדול", ומצטרף אליו בשירה.
שבע שנים לתוך הקריירה שלו ונדמה שחסון נמצא בכל מקום - אין במה בארץ שלא עלה עליה (ולפני שנתיים הוא אפילו סימן וי חגיגי גם על פארק הירקון) ומנורה היא תחנה מוכרת ואהובה בדרכו של הזמר. בחודשים האחרונים פרצופו כיכב גם על המסך הטלוויזיה, כשופט ב"הכוכב הבא", תוכנית הכישרונות שבחרה את המתמודדת עדן גולן כנציגת ישראל לאירוויזיון 2024, והשירים שלו מככבים במצעדים השונים.
לא פלא שאחרי פתיחה רגועה יחסית, הוא פונה לבצע את להיט הבכורה שלו מ-2017 ששם עליו את הזרקור - "שמישהו יעצור אותי". לפי האנרגיות שמובילות את תחילת המופע, נראה שהוא לא מתכוון לשים רגל על הברקס. על אף המעיל הכבד חסון מתנועע בקצב לצד חבורת הרקדנים החייכנית שמקיפה אותו, מצטרף אליהם בחלק מהתנועות ומפלרטט עם המצלמה, שמעבירה את הופעתו של חסון בשידור חי בטלוויזיה.
עם כל האתגרים האלה חסון מתמודד היטב, נדמה שיש לו את החבילה המלאה בשביל להיות כוכב הפופ המוביל בארץ - כיוצר שמעורב בכתיבה, הלחנה והפקה של שירים, כזמר בעל גוון קול ייחודי שיודע מתי עליו להתפוצץ כמו שהוא גם יודע להושיט באלגנטיות את המיקרופון לקהל שצורח כל מילה ומילה. לפי מה שסיפר בריאיון לרן בוקר - ידיו בכל פרט ופרט כאמן ששואף לשלמות. חסון כבר מזמן התגלה ככוכב פופ מושלם, ובערב הזה הוא יכול פשוט ליהנות ממעמדו כצ'ארמר כריזמטי, מוזיקאי יצירתי ופרפורמר שהבמה היא המקום הנוח שלו.
כך המופע מדלג בין ביצועים מרימים יותר, וכאלה שמעגנים אותו היטב במחוזות הפופ כמו מחרוזת שמשלבת עיבודי אייטיז קצביים לשיריו "מה פספסתי" ו"בואי נישן על זה", וגם כשהאפקטים והמניפולציות הקוליות חוגגות בהפקה המוזיקלית, נדמה שכל אלה מחמיאים לגוון הקול של חסון. לפרקים, במיוחד בביצועים האנרגטיים, נדמה שקולו נבלע מאחורי הפקה הגדולה שמלווה אותו, הלהקה החיה והעוצמתית שעל הבמה, או שאולי מדובר בבעיות סאונד בהיכל. להוסיף על כל אלה את צרחות הקהל שגוברות מביצוע לביצוע, ומעידות על טוטאליות ומסירות, אבל מעיבות על הכוכב שבפרונט. לפעמים גם חסון הוא זה שמושך קדימה את הקצב, ולפעמים ממהר מדי, מקדים את הלהקה או מזניק את הקהל לשירה שמקדימה את הקצב.
אבל גם אם יש יציאות קלות מאיזון, אי אפשר להתכחש ליכולות שלו, לאהבת הקהל העוצמתית וליכולות של הכוכב במרכז. במופע באורך שעה ו-45 דקות חסון מפגין ארסנל להיטים רחב, כשבולטים בהם שיתופי הפעולה שלו עם יעקב למאי (כדוגמת סינגל הבכורה שלו ו"שקיעות אדומות" המעולה), וגם להיטים קצביים כמו "אין יותר מועדונים" ההמנוני שהפיק עם סתיו בגר, אבל את פרס הביצוע המוצלח של הערב קוטפת דווקא בלדה רומנטית.
הקהל מתמסר לביצוע מלא של "לאהוב אותך כל יום", שיתוף הפעולה של חסון עם דולי ופן, שאותו הזמר מקדיש ברקע הוולנטיינז לכל הזוגות שבקהל, וגם לזוגות שמחכים לפרטנרים שלהם שנמצאים בצבא או במילואים. המצלמה עוברת בין הזוגות באולם, מדלגת בין פרצופים מתביישים וכאלה ששמחים לתשומת הלב, אבל עוצרת לבסוף על זוג צעיר ביציע. הגבר מנצל את ההזדמנות ומציע נישואין בשידור חי ומול האלפים. המחווה תופסת את חסון בהפתעה, אבל כמי שיודע להתמודד עם הפתעות של שידור חי הוא זורם עם הרגע הרומנטי.
לקראת סוף המופע ולמרות שחסון התמודד היטב עם הבמה גם לבדו, הוא מזמין את האורחת היחידה של הערב, מכוכבות השעה ופיינליסטית "הכוכב הבא" שחסון, כאמור, שפט בה - אור כהן שסיימה במקום השני. הזמרת בת ה-20 מצטרפת לזמר לביצוע "צוחקת ובוכה", הסינגל החדש של חסון שיצא לפני כשבועיים. אחרי הביצוע המשותף השניים מרימים מרחוק למנצחת עדן גולן, מחווה קטנה אבל מכובדת מאוד, וכהן מקבלת את מרכז הבמה לעצמה כדי לשיר את "לא ידעתי שתלכי ממני", מהביצועים הבולטים שלה בתוכנית.
השיר מתקבל בקריאות נלהבות ורמות מהקהל. מצד אחד זה הגיוני, כהן כוכבת עולה שהקהל מכיר היטב ממסך הטלוויזיה, ועדיין זה די מפתיע בהתחשב בפער בין התכנים המוזיקליים של הערב ולהיט הבלוז שכתב אהוד מנור והלחין מתי כספי. השיר הענק והמדהים מחמיא לקולה הבוטח של כהן שמתמודדת בהצלחה עם המשימה ועם ההתרגשות, ועדיין, משהו מהאנרגיה הרמה של האירוע הולך קצת לאיבוד.
לקינוח החגיגה הזו, ואולי בדוגמת תזכורת נוספת שמבקשת להיות אופטימית יותר, חסון אירח על הבמה קבוצת חיילים שרקדו וקפצו איתו בקריאות "עם ישראל חי", "אנחנו מאמינים בני מאמינים" וניפוף בדגלי המדינה. "מה זה היה?", שאל הזמר ללא אוויר כשהחיילים פינו את הבמה, וקונפטי בצבעי כחול-לבן השתלט על ההיכל. באמת, מה זה היה? מחווה קצת מוזרה, אין ספק, אבל השיא המוזיקלי של הערב - הביצוע העוצמתי של "שקיעות אדומות" - השכיח גם את הרגעים התמוהים האלה.
המופע של חסון הצליח לעשות שמח לאלפים שצופים בו. בתקופה כזו לא תמיד קל למצוא את האיזון בין התייחסות למצב לבין רצון לחזק את העורף במופע כייפי ומבדר. בחלק השני חסון עושה עבודה מעולה, תוך שהוא בוחן גם את גבולות הפרפורמנס האישיים שלו - שר מכל הלב, רוקד, מתקשר עם המצלמה במיומנות גבוהה אבל גם עם הקהל שבא לראותו וממשיך לכוון גבוה כיוצר חסר פשרות. בתקווה שפנינו לעבר ימים שבשגרה, מתישהו הרי הם יהיו מוכרחים לבוא עלינו, נדמה שחסון מכוון לפסגה יוקרתית שמתחרים עליה כוכבים רבים. אם ימשיך בדרך הזו, הוא עשוי גם לתפוס אותה.
