בעודנו מצויים בימיה הראשונים של מלחמת כיבוש אוקראינה כמה נורא וכמה חיוני לצפות ב"לאן את הולכת, אאידה?" (?Quo Vadis, Aida), סרטה של הבמאית הבוסנית יסמילה זבניץ'. עלילת הסרט מתרחשת בפרק זמן קצר הקודם לטבח שהתרחש ביולי 1995 בעיירה סרברניצה, פעולת הטיהור האתנית המזוויעה ביותר במלחמת בוסניה. הסרט מוקדש לנשות סרברניצה שאיבדו "8,372 בנים, אבות, בעלים, אחים, דודנים ושכנים" לרצחנותם של הכוחות הסרבים שהיו כפופים לגנרל ראטקו מלאדיץ'. הטבח התרחש באזור שהיה אמור להיות תחת חסות כוחות כוח של האו"ם, אך חיילי ומפקדי הכוח לא יכלו אלא לעמוד מנגד בשעה שהוא נערך.
"לאן את הולכת, אאידה?" – טריילר
(youtube)
הרלוונטיות של האירועים המוצגים בסרט אינה הסיבה היחידה לראותו. זבניץ' בת ה-47 היא במאית בעלת רקורד קודם ומשמעותי של עיסוק במלחמת בוסניה בעבודותיה העלילתיות והתיעודיות. ב-2006 היא זכתה בפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין על סרטה "גרבאוויצה" שעוסק בטראומה של אישה סרבית שנאנסה במהלך המלחמה, והטלטלה שעוברת בתה בת ה-12 כאשר היא מגלה את נסיבות היווצרותה. זה לא היה הסרט הראשון שעסק בסבל נשי במלחמה, ולא הראשון לעסוק בקורבנות אונס במלחמה (קדם לו, למשל, "שתי נשים" מ-1962 שזיכה את סופיה לורן באוסקר), אבל בהשוואה לסרטים אחרים שטיפלו בסיטואציות דומות ניכר הערך בפרספקטיבה של אישה-יוצרת שהפגינה אז, כמו גם בסרט הנוכחי, מידת איפוק ורגישות נדרשת בהצגת קורבנות האלימות.
"אאידה" מתחיל בשלב מתקדם של המשבר. החיילים הסרבים כבר נכנסו לעיירה, גופות מוטלות ברחובות, והאזרחים המבוהלים בורחים לכיוון מחנה האו"ם המנוהל ע"י כוח הולנדי ברשות קולונל קארמנס (יוהאן הלדנברג). הקולונל מנסה למלא את תפקידו בשמירה על האוכלוסייה האזרחית, אך הוא לא רשאי להפעיל כוח, וממילא החיילים הצעירים, שהחלב טרם יבש על שפתותיהם, מפוחדים ומתוסכלים מול הגברים החמושים והפרועים של הכוחות הסרבים. קרמאנס מנסה להרגיע את נציגי הבוסנים בהבטיחו אולטימטום של האו"ם המאיים לפגוע בכוחות הסרבים, אבל הוא יודע היטב כי אלו איומים חלולים. קארמנס, המבוסס על דמות אמיתית של הקצין שכשל בניהול האירוע, מוצג בסרט כמי שהופקר ע"י מפקדיו, אך גם כמי שאינו נטול אשמה בחולשתו המופגנת מול גנרל מלאדיץ' (בוריס איזקוביץ').
ביקורות קולנוע נוספות:
על רקע האירועים שהתרחשו, ושעוצבו בסרט על בסיס עדויות של אלו ששרדו, מוצבת דמותה הפיקטיבית של הגיבורה אאידה (יאסנה דוריצ'יץ' – זוכה פרס המשחק בתחרות הקולנוע האירופי). היא מורה ובעלה ניהאד (איזודין בג'רוביץ') הוא מנהל בית ספר. יש לה שני בנים - המדיג'ה (ברויס ליר) וסג'ו (דינו בג'רוביץ') - שלושה גברים שהיא תעשה כל שביכולתה לסייע בהישרדותם.
בהיותה שולטת היטב בשפה האנגלית אאידה משתמשת כמתורגמנית המתווכת בין קציני האו"ם, נציגי האזרחים הבוסנים, ומפקדי הכוח הסרבי. מתוקף תפקידה היא לא רק עדה לאופן התפתחות המשבר מאחורי הקלעים, יש לה גם מידה חופש תנועה שאין לבוסנים האחרים, פריבילגיה המשמרת את האשליה של יכולת להשפיע על גורלם של הקרובים לה ביותר.
מחוץ לגדרות מתחם כוח האו"ם הדרמה מתפתחת כשאלפי בוסנים צרים על הגדרות ומבקשים להיכנס פנימה. בתוך מבנה במחנה כבר מרוכזים כמה מאות ונדמה להם שהם מוגנים יותר מאלו שבחוץ. בעוד הרמזים הולכים ומצטברים לגבי הכוונות האמיתיות של הסרבים, מתקיימת מראית עין של משא ומתן בין קולונל קארמנס וגנרל מלאדיץ'.
אאידה מבינה את משמעותן האמיתית של ההתפתחויות. חלק ניכר מזמן הסרט עוקב אחר ניסיונותיה הקדחתניים, בנסיבות שכל הזמן הולכות ומורעות, להציל את בני משפחתה. כל שלב שבו נוצר רגע של תקווה שהיא תוכל לסייע, מתערער עם השתנותן של הנסיבות. "אאידה" מתפקד היטב כסרט מתח המעורר תחושות עזות של חרדה ותסכול.
לאחר האירועים הקדחתניים והמטלטלים לאורך הסרט, הטבח עצמו מוצג באיפוק ראוי לשבח. חלקו האחרון של הסרט מתרחש פרק זמן לאחר סיום המלחמה, וכולל כמה מהסצנות המאתגרות ביותר מבחינה רגשית שיש בו. גם כאן לא ניתן להפריד את האפקט של הסרט מהנוכחות רבת העוצמה של דוריצ'יץ' בתפקיד הראשי.
הסיטואציות המוצגות הינן ברות השוואה לאירועים מוכרים מההיסטוריה היהודית, ולאופני הייצוג הקולנועיים שלהם. גם כאן יהיה רגע המזכיר את שיאו הדרמטי של "בחירתה של סופי" (1982) וזו בוודאי לא הדוגמה היחידה. לא בכדי זבניץ' שותלת בין חיילי כוח האו"ם ההולנדי גם את דמותו של לוטננט רוטן (יודה גוסלינחה). בסצנה בה מפקדו קארמנס מנהל משא ומתן כושל מול מלאדיץ', זבניץ' חותכת שוב ושוב לשוט תגובה של רוטן, כמי שצופה בדממה, מבין, ולא יכול לעשות דבר. על צווארו של רוטן יש שרשרת, ובסצנה זו התליון שעליה מבצבץ מהקצה העליון של גופייתו: מגן דוד. תזכורת לקהל, ואולי במיוחד לקהל הישראלי, של הציווי "לא תעמוד על דם רעך".
