לפני קצת יותר מארבעה חודשים התוודע הקהל הישראלי לראשונה לקיומו של הסרט "פארחה", בבימויה של דרין ג'. סלאם אשר נבחר כנציג ירדן במרוץ לאוסקר הזר. החשיפה ב-ynet על התכנים הקשים במיוחד בדרמה תקופתית שעלילתה מתחוללת במהלך מלחמת העצמאות ובה סצנות של חיילי צה"ל מוציאים להורג משפחה פלסטינית ומשאירים למותו תינוק בן יומו, עוררה את זעמם של רבים במדינה.
ערב עליית הסרט לשידור בנטפליקס קראו אנשי ציבור מקומיים למנוע את הפצתו ברבים ולהחרים כל במה שניתנת לו - משירות הסטרימינג האמריקני ועד תיאטרון יפו. התגובות הקשות בישראל קיבלו הדים ברחבי העולם ובמיוחד בארצות הברית, שם ניסו יחצני ההפקה למנף את המומנטום התקשורתי לטובת קמפיין האוסקר שלהם שנראה חסר סיכוי עד אז. למרות הרוח הגבית, "פארחה" לא התקבל לטקס הנוצץ בלוס אנג'לס, אבל התהודה המוגברת שנוצרה הכשירה אותו כמקור למחקר ושיח במוסדות ההשכלה הגבוהה האמריקנים.
רק לאחרונה פורסם ב-ynet על המאבק של ארגון הסטודנטים היהודים של האוניברסיטה הציבורי של העיר ניו יורק (CUNY) נגד ההקרנה של "פארחה" במכללה הקהילתית של רובע מנהטן הנכללת תחת המטרייה של CUNY, וזאת כחלק מהפעילות האקדמית של המרכז לצדק חברתי ושוויון בקמפוס. בעקבות הלחץ, האירוע בוטל. אבל הניצחון הזה הוא בודד במערכה, והושג בעיקר בגלל הלחץ הציבורי האדיר שמופעל על הנהלת CUNY על רקע הטענות על התעמרות בסטודנטים ומרצים יהודים וישראלים שטובלת באנטישמיות. אינספור קמפוסים אחרים בניו יורק, לוס אנג'לס וברחבי המדינה מציינים בתקופה זו את שבוע הסולידריות הפלסטינית, ואיכשהו הקרנות של "פארחה" השתלבו כמעט בכל אחד מהם. הסרט הירדני הקטן והזניח הפך ל"שובר קופות אקדמי", והיוצרת שלו למרצה אורחת מבוקשת. זאת בשם הדיון בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל יותר מכך כמעשה של התנגדות לסתימת פיות והתכחשות לנאכבה בישראל.
לפני כשבועיים למשל אירח החוג לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת קולומביה במנהטן הקרנה של "פארחה" בסיומו התקיים פאנל שאלות ותשובות עם הבמאית סלאם בהנחיית פרופסור גיל הוכברג וסטודנטית מהמרכז ללימודי פלסטין אלכסנדרה אמין. אוניברסיטת קולומביה היא מוסד אקדמי מכובד ויוקרתי הרבה יותר מהשלוחות השונות של CUNY, והתאחדות הסטודנטים הפרו-פלסטינים שם אינה נודעת לשמצה כמו מקבילותיה באוניברסיטה הציבורית. יתכן שעל כן לא קם קול צעקה רם נגד האירוע, אולם ככל שמדובר בהסברה של מדינת ישראל ובארגונים פרו-ישראלים אמריקנים שפועלים בהשראתה, מדובר בתופעה מדאיגה הרואה ב"פארחה", המתיימר להיות "מבוסס על אירועים אמיתיים", כמקור מהימן לתיאור המציאות ב-1948. לפיה כאמור, חיילי צה"ל התנהלו כקלגסים אשר לא רק החריבו כפרים פלסטינים וגירשו את תושביהם, אלא גם טבחו ללא רחם בגברים, נשים וטף חפים מפשע וביצעו טיהור אתני אכזרי.
קולומביה היא חברה באגד האוניברסיטאות המכונה Ivy Leage ושכלולות בה המוסדות האקדמיים הנחשבים ביותר בארצות הברית, ומן המובילים בעולם. אוניברסיטת הרווארד שבמסצ'וסטס היא אולי היוקרתית ביניהן, וגם שם התקיימה הקרנה של "פארחה" בצירוף שיחה עם הבמאית ב-26 במרץ כחלק מ"שבוע האפרטהייד הישראלי" שצוין בקמפוס. היוזמה המשולבת הגיעה מטעם ועידת ההזדהות עם הפלסטינים של הרווארד ושלוחת ארגון סטודנטים למען צדק לפלסטין של אוניברסיטת בוסטון. גם אוניברסיטת ניו יורק (NYU), החביבה כל כך על סטודנטים וחוקרים מישראל, אירחה הקרנה של הסרט ביוזמת ארגון סטודנטים למשפטים למען צדק לפלסטין (LSJP). "הסרט מספר את סיפורה של נערה צעירה והאלימות הנוראית והחורבן שהיא עדה לה במהלך הנאכבה ב-1948", נכתב בהזמנה לקהל הסטודנטים, שלהם הוצעו קרדיטים עבור השתתפות בפעילות זאת.
כך "פארחה", שלא זכה להפצה מסחרית משמעותית בבתי הקולנוע האמריקנים, ולמעט הזמינות בנטפליקס (שהייתה מותירה את הסרט מיותם לולא הסערה הגדולה שמשכה אליה צופים סקרנים מכל העולם) לא היו לו כמעט הזדמנויות לפגוש קהל, מצא לעצמו ביקוש אדיר בקמפוסים האמריקנים בחודשיים האחרונים. דוגמאות לא חסרות, כמו ההקרנה ב-7 בפברואר באוניברסיטת צפון קרולינה, ב-23 בפברואר בווסאר קולג' בהאדסון ואלי צפונית לניו יורק, או ב-10 במרץ באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט. אפילו באוניברסיטת אמריקן בוושינגטון הבירה, קרוב כל כך לבית הלבן ולגבעת הקפיטול, נערכה הקרנה ב-8 בפברואר כחלק מכנס מיוחד של ארגון הסטודנטים למען צדק לפלסטין בקמפוס, ובה אף הוצעו לצופים כדורי פלאפל וזעתר במקום פופקורן.
ולא רק בחוף המזרחי של ארצות הברית, גם בצד השני של היבשת, במדינת קליפורניה בואך הוליווד. ב-8 למרץ התקיימה הקרנה בקמפוס של אוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), שבין יוצאיה בולטים סטיבן ספילברג וג'ורג' לוקאס. גם פה היה זה הסניף המקומי של ארגון סטודנטים למען צדק לפלסטין שיזם את ההקרנה והשיחה העוקבת אונליין עם סלאם, שהייתה עמוסה מאוד באותו יום, שכן היא הצטרפה לשיחה מקוונת גם עם סטודנטים מאוניברסיטת קליפורניה שהגיעו לקמפוס בברקלי כדי לחזות ב"פארחה" ולהאזין לבמאית. בחודש שלפני כן השתתפה באירוע דומה באוניברסיטת סן חוזה סטייט הסמוכה לסן פרנסיסקו. כך זכה הסרט הזניח לכאורה לחשיפה חסרת תקדים בנוף האקדמי של ארצות הברית ואף מעבר לגבול הצפוני בקנדה עם הקרנה ב-21 במרץ באוניברסיטת מניטובה. אפשר לקבוע ש"פארחה" הוא הלהיט הגדול של אירועי הסולידריות עם פלסטין המצוינים בקמפוסים השונים לאורך החודשיים האחרונים.
האם המחאה הקולנית של איתמר בן גביר והפוליטיקאים בישראל הייתה תגובה חכמה ל"פארחה"? על אף המראות הקשים שבו, החריגים בקיצוניותם גם בקולנוע הערבי, שכללו הצגת חיילי צה"ל כקלגסים סדיסטים, סביר להניח שסרטה של דרין ג'. סלאם היה מתפוגג לו כלא היה. הרי יותר משנה עברה מאז הוקרן בבכורה בפסטיבל טורונטו בספטמבר 2021 ואף אחד (אולי למעט כותב שורות אלה שצפה בו בזמן אמת) לא היה מודע לקיומו ולתוכן המזעזע שבו. עתה, כתגובת נגד למחאה הישראלית הרועשת והדיה שהגיעו אל מעבר לים, הופך "פארחה" לסרט פופולרי במיוחד בקמפוסים האמריקנים, ולא מן הנמנע שבקרוב יהפוך למסמך הראוי לניתוח אקדמי כחלק מהמחקר ההיסטורי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומקורותיו כפי שבאו לידי ביטוי במהלך הנאכבה.
בינתיים, יש כבר מי שהוציא ספר עיון המתייחס ישירות לתופעת "פארחה" וגלי ההדף שלה. המבקר והחוקר הירדני נאג'י חוסיין, שהעלה על הכתב רשמים שונים מהקולנוע הערבי החדש בספרו "קולנוע ערבי: רוחות וחלומות", שעל השער שלו מתנוססת תמונתה של השחקנית כראם טהאר, דמותה של הנערה פארחה מתוך הסרט. לפי התקציר, חוסיין צולל לניתוח מקצועי של מגמות חדשות בקולנוע הערבי כמכלול תוך שימוש באמצעי מבע מגוונים יותר ומתוך שאיפה ליצירתיות מקורית ונגישות לקהלים רחבים. לא נשמע שמדובר בקריאה מעניינת או מסעירה במיוחד, לכן אין פלא שגם הכותב המוערך משתמש ב"פארחה" מבחינה תדמיתית. לא בהכרח כהצהרת מחאה פוליטית, אלא יותר כמינוף של השיח סביב הסרט לצורך קידום מכירות ספרו. התודות לדרין ג'י. סלאם ולציבור הישראלי ומנהיגיו.
