"בלקספייס"
(באדיבות רשת)
אתם מכירים אותו. הבלש הקשוח הזה, הנונשלנטי, הגברי, הפגום, ששום דבר לא מרשים אותו. זה שלוקח את כל החקירה על עצמו ופותר אותה לבד. שהחיים לא היו נחמדים אליו ואירוע מסוים מהעבר שלו הפך אותו למי שהוא היום. שנוהג ברכב למרות שהוא תחת טשטוש רפואי. זו דמות שפגשתם באינסוף סרטי קולנוע, סדרות, ספרים ובאופן ראוי להערכה הצליחה להתאזרח גם בישראל, בסדרה "בלקספייס" שעלתה אמש (א') ברשת.
הפתעה נוספת נרשמת בגזרת הליהוק – האיש שלכם הפעם הוא גורי אלפי, מי שהשלים הקפה מהממת מאדם עם מאסטר בנונסנס שנהג להשתטות ב"גב האומה" לשחקן דרמטי עם ניחוח אפל. קצת אחרי שקיבלתם אותו כהייטקיסט מובטל שמחפש את עצמו ב"הטבח", אלפי מביא לכם את רמי דוידי, חוקר ביחידה המשטרתית לחקירות מיוחדות שעושה את מה שכולנו חולמים לעשות – חוזר לתיכון שהוא למד בו, רק חכם יותר, בוגר יותר ומנוסה יותר. ויש את העניין הפעוט הזה שהוא מגיע לשם בעקבות אירוע ירי, אחרי שאנשים במסיכות משחררים כמה מחסניות על תלמידי שכבת י"ב של תיכון מורשת רבין, ונעלמים כאילו בלעה אותם מערכת החינוך. דוידי מגיע לשם, פותח בחקירה, צולל אל עולמם של בני הנוער ומגלה למרבה הבעתה שכאשר הדור הולך ופוחת, זה לפעמים כי חלק מהדור מחסל את החלק השני.
דוידי של אלפי מכיל משהו מה-DNA של הדמות שהוא מגלם ב"הטבח", וגם אותה הוא מתווך באופן משכנע ואמין. אם "הטבח" נשענה על שתי דמויות – שלו ושל גל תורן, את "בלקספייס" נושא אלפי על כתפיו לבדו. הוא משוטט ברחבי ראשון לציון (או עיר גנרית אחרת כלשהי) חמוש בעין הזכוכית המקריפה שלו ובאטיטיוד העייף אם כי החד, שמאפיין את גיבור הז'אנר. לצידו משחקים גם שי אביבי (מנהל בית הספר), אסי לוי (מפקדת המשטרה) ורעות אלוש (חוקרת נוער שמצוותת אליו), אבל דוידי מככב כמעט בכל סצנה וזה הסיפור שלו. אז נכון, הדמות שלו מאופיינת בלא מעט קלישאות, אבל החקירה שהיא מובילה בלתי צפויה, קצבית ותודה לאל - לא מביכה.
"בלקספייס" - כנראה סוג של קבוצה או תת-אינטרנט שמאפשר לדברים אפלים להתרחש מבלי להיחשף, היא נקודת המפגש של סיפורים שונים. אירועי ירי בבתי ספר - תופעה שמוכרת לאמריקנים - אמנם לא מתרחשים בארץ, אבל לנו היו את פרשיות אסף שטיירמן ונהג המונית דרק רוט, שניקזו אכזריות רצחנית ובלתי נתפסת מצד בני נוער, וכמובן גם את תאיר ראדה, שנרצחה בבית הספר בו למדה ופירנסה לא מעט תחקירים ותוכניות דוקו. מהצד הפנטסטי אפשר לזהות פה את "אופוריה", עוד ביטוי מרדני לעולמם הבוטה וחסר הגבולות של בני נוער אבודים ואלימים.
לזכותה של "בלקספייס" יאמר שגם אם מדובר בשעטנז של מקורות, התוצר הסופי הדוק ומותח. לראייה, היא צלחה די בקלות את מבחן הפאסט-פורוורד, כלומר צפיתי בה מבלי להיאבק בצורך להריץ קדימה. קל להיסחף אליה, לאהוב את הגיבור שלה והיא נצמדת באדיקות לחוקי הז'אנר. מבחינת לוח השידורים של רשת, שדרמות הן לא הצד החזק שלו כרגע, בלשון המעטה, מדובר בעוגן מרענן ואפקטיבי. אחרי "מנאייכ" של כאן, "בלקספייס" מבטיחה שיתקשרו אלינו מכל העולם כדי לשאול איך עושים סדרות משטרה, או לפחות מבטיחה שיהיה לכם מה לראות בסגר השלישי.
