בסוף שנות ה-70 הכריזו מספר ארגונים חברתיים בארצות הברית חרם על חברת "נסטלה". החברה יצרה, בין היתר, פורמולת מזון לתינוקות כתחליף לחלב אם, ושיווקה אותו באגרסיביות גם במדינות נחלשות באפריקה ובאמריקה הלטינית. כחלק מתהליך השיווק נשלחו למדינות אלה מוכרניות במדי אחיות, ששכנעו את האימהות שהפורמולה טובה יותר לתינוק מחלב אם וחילקה להן מוצרים בחינם. האימהות השתמשו בתחליפים אבל לעתים מהלו אותם במים מזוהמים והקטינו את כמות האבקה כדי לחסוך, מה שיצר חסכי תזונה אצלך התינוקות. לא פעם, אחרי שהסתיימה האבקה שקיבלו חינם, נאלצו הנשים לקנות אבקה יקרה מכספן, מאחר שבשלב הזה הגוף שלהן כבר ייבש את החלב והן לא יכלו לחזור להניק. החרם, שהושפע ממאמר בנושא שנקרא "רוצחי התינוקות" התפשט מארה"ב לאוסטרליה, ניו זילנד ואירופה. למעשה הוא נמשך עד היום עם הפוגה של כמה שנים, כש"נסטלה" הבטיחה לתקן את דרכיה אבל חזרה לסורה.
מתוך "ברית מילה: כן או לא?"
(באדיבות HOT8)
נזכרתי בסיפור הזה במהלך צפייה בסרט הדוקו “ברית מילה: כן או לא?” שעלה אמש (א') ב-HOT8. אומנם הפעם מדובר בארגון הבריאות העולמי, שאין לו כוונת רווח, אבל גם המקרה הזה, שבו הארגון מקדם ברית מילה במדינות נחלשות, במיוחד באפריקה, מעלה לא מעט תהיות. לפי הסרט על סמך מחקרים שנויים במחלוקת דוחף הארגון בצורה אגרסיבית למילה רחבת היקף בתינוקות, ילדים וגברים כאמצעי מניעה למחלות, אבל בפועל דורס את אנשי המקום ומתעלם מהנזקים הנפשיים והפיזיים שנגרמים להם, בשם אג'נדה מערבית פטרונית. בעיקר כשההסכמה לביצוע ההליך, אם בכלל התקבלה, הושגה באמצעים כמו הפחדה ופיתוי ולא לוותה בהסברה מספקת, באופן שיצר עוד יותר בורות וחשיפה למחלות. במדינות אלה, כמו קניה, לא נעשה שום מעקב וההליך לא הותאם לציבור אותו הוא כביכול משרת. באים, חותכים ומסתלקים.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
אחוז הזכרים שעוברים ברית מילה בעולם, כך עולה מנתונים שמספק "ברית מילה: כן או לא?", הולך ועולה, והיום היא הניתוח הנפוץ ביותר בקרב בנים. לאו דווקא ממניעים דתיים, אגב, אלא גם בריאותיים. לטענת התומכים המילה מקטינה את הסיכון להידבק באיידס או לפתח דלקות וזיהומים בדרכי השתן, אבל על פי יוצרת הסרט, אינסה אונקן, העניין לא הוכח חד משמעית מעולם. מה שכן הוכח הוא נזקים נפשיים ופיזיולוגיים בלתי הפיכים שנגרמים מהסרת העורלה, רקמה עדינה ורגישה שנועדה להגן על איבר המין הזכרי ומכילה ריכוז גבוה של קצות עצבים. אונקן בוחרת את הקרבות שלה ומתמקדת בעיקר בהיבט הבריאותי, מתוך ידיעה שעם האמונה הדתית שמובילה לא מעט הורים למול את תינוקותיהם יהיה קשה יותר להתווכח.
רוב הסרט מתמקד באפריקה ובמקומיים שסבלו מהשלכות המילה, אבל לשם השוואה אונקן מביאה גם סיפור מקביל מערבי מגרמניה, שבה היא מתגוררת. בחור צעיר שבילדותו עבר מילה בעקבות החלטה של רופא, מאחר ונולד עם עורלה צרה. הניתוח היה מניעתי מאחר והילד לא סבל משום תופעות לוואי, ויותר מזה, החלופה היעילה שלו הייתה פשוטה להדהים: מריחת משחה. בבגרותו סבל הבחור משלל סיבוכים והחליט לתבוע את הרופא שהחליט על הניתוח, אבל תביעתו נדחתה. כלומר גם בעולם הרפואה המערבי עדיין מתייחסים לברית מילה כאל ברירת מחדל מומלצת. אולי רק התנאים הסניטריים טובים יותר ושם איש לא מציע שתייה ממותקת כפיתוי.
ברור ש"ברית מילה: כן או לא?" מוטה בכבדות לכיוון ה"לא". האג'נדה שלו ברורה. איש לא מדבר בו בעד התהליך או מציג אינפורמציה מדעית שסותרת את זו שהועלתה בו. במובן הזה מדובר בסרט חד צדדי שבעיקר יצרום למתנגדים וישכנע את המשוכנעים. קצת כמו הרפורמה: כל צד מוצא את הטיעונים שתומכים בדעה שבחר לעמוד מאחוריה. הטיעונים של הסרט מוכרים - אובדן ההנאה המינית אצל גברים (וגם אצל נשים ביחסי מין עם נימולים, אגב), העובדה שאין הכרח בברית מילה על מנת להיחשב ליהודי (היהדות נקבעת על פי זהות האם בלי קשר לברית), כשהסרט אף מציג טקס אלטרנטיבי, והיעדר היכולת לקבל את הסכמת הנימול במקרה של ברית בגיל טרום בגרות. אבל לפעמים צריך מישהו שיטלטל את המטוטלת לכיוון השני כדי לייצר איזון, ובמובן הזה "ברית מילה: כן או לא?" לפחות מציע אופציה מעוררת מחשבה ושוברת מוסכמות, מה שאומר שבנושא הזה עוד לא נאמרה המילה האחרונה.
