משרד התרבות הפלסטיני הודיע אמש (ה') איזה סרט ייצג את הרשות הפלסטינית במירוץ לאוסקר הזר. ועדה מיוחדת הכריעה במפתיע לטובת הדרמה "הזר" (Al Garib) שאותה הוביל הבמאי אמיר פאחר א-דין - קולנוען צעיר מהיישוב הדרוזי מג'דל שמס שברמת הגולן. הוא מחזיק באזרחות ישראלית אך מזדהה כערבי סורי. הסרט, שלא הושקע בו כסף ישראלי, מוגדר כהפקה משולבת של סוריה, פלסטין, קטאר וגרמניה. הוא הוקרן לראשונה בפסטיבל הקולנוע בוונציה במסגרת הצידית "ימי ונציה" וזכה לשבחים.
"הזר" - טריילר
"הזר" צולם רובו ככולו ברמת הגולן, ועלילתו מתרכזת בדמויות מהקהילה הדרוזית המקומית, המזדהה ברובה עם העם הסורי שמעבר לגבול הצפוני. בהפקה משתתפים שורה של שחקנים פלסטינים אזרחי ישראל, ובראשם אשרף ברהום ("זייתון", "הכלה הסורית") בתפקיד הראשי, היתאם עומארי ("בית לחם", "מניאכ") וגם מוחמד בכרי. בחלק מהסצנות משתתפים ניצבים ישראלים המגלמים חיילי צה"ל המסיירים לאורך הגבול. בניגוד לתבנית הקבועה בסרטים מעין אלה, החיילים אינם מוצגים כנבלים נבזיים אלא כבני אדם במדים, כשהם באים במגע עם התושבים המקומיים - התפתחות שיש להעריך לא רק אצל הבמאי המוכשר פאחר א-דין אלא גם אצל חברי הוועדה שהעדיפו את "הזר" על פני סרטים אחרים שיישרו קו עם התעמולה הפוליטית.
עלילת "הזר" מתרכזת בדמות של חקלאי מהגולן בשם עדנאן (ברהום), אשר חווה משבר קיומי באמצע החיים ומתבודד במטע התפוחים שלו תוך ריחוק מחברי הקהילה הדרוזית המקומית ואף מאישתו ובתו. את יגונו הוא מטביע באלכוהול ומוהל בו את זיכרונותיו מאביו (בכרי) שהתכחש אליו. התפנית בעלילה, ואולי גם בחייו של הגיבור, מגיעה כשהוא מבחין בגבר צעיר פצוע מהצד הסורי של גדר הגבול. לשם שינוי, הוא מחליט לקחת יוזמה ומסייע לו להסתנן לשטח ישראל, לשם שואף הפליט להגיע כדי לבקר בכפר שממנו הגיעו בני משפחתו הפלסטינים. הנחישות הפתאומית של עדנאן מפתיעה את חבריו, וגם מאיימת עליהם כשהם מבקשים לבחון את שאלות הנאמנות לקהילתם, ולעצמם, בתוך מדינת היהודים שאליה הם מתכחשים.
"הזר" קיבל את הערכת המבקרים הבינלאומיים ואף זכה בפרס מיוחד בוונציה, כשצוות השופטים נימק כי הסרט "מצליח להביא אפליה דו-צדדית למסך: זו של אינדיבידואל בעיני אנשיו שלו. הפרטים שאמיר פאחר אל-דין מתרכז בהם, בגלל האלגנטיות שלהם, מתגבשים כדימויים בהירים, ונשארו איתנו לאורך שעות ואפילו ימים אחרי שצפינו בסרט, ואנחנו בטוחים שהוא ימשיך לחיות בראשנו זמן רב". יש לציין שהסרט מעמיק אל תוך המרחבים האישיים של הדמויות, אבל ככל שמדובר בסכסוך הפלסטיני, הוא מקבל ביטוי בעלילה דרך דמות הפליט המסתנן, שעדנאן ממלא את משאלתו האחרונה ומביא אותו לקבורה תחת עץ אלון שניצב כזכר לכפר ממנו נמלטו בני משפחתו ב-1948.
בכורת הבימוי של פאחר אל-דין היא יצירה פיוטית מרשימה ונוגעת שמשלבת בין הפרט הבודד לסביבתו הסוערת. הבמאי בן ה-29, שנולד בקייב שבאוקראינה, גדל במג'דל שאמס, דובר עברית שוטפת, ואת השכלתו הקולנועית קיבל בבית הספר לקולנוע "קאמרה אובסקורה" (יצר שני סרטים קצרים, אחד מהם בעברית). בדרכו הייחודית ומלאת הדמיון, הוא מנגיש את רמת הגולן כמקום-לא מקום, חבל ארץ פנטסטי אפוף עשן עם מקצב משלו שמוכתב על ידי הפצצות מעבר לגבול. המתיחות הביטחונית מנוצלת לתמרונים סגנוניים. לולא ההקשר הגיאו-פוליטי הידוע לנו, לא היינו יודעים שחבל הארץ הזה נמצא על המפה. הבחירה המקורית הזאת מעניקה לדמויות נוכחות אנושית אישית, מסוכסכת עם עצמה - פחות עם המדינה.
"הזר" לא יוקרן בישראל למגינת לבו של פאחר אל-דין עצמו, וזאת בעקבות התנגדות של המשקיעים בהפקה. בריאיון שנערך לאחר ההקרנה הבהיר כי הוא אינו עוין את החברה הישראלית, עם זאת הבהיר: "אני מזדהה כערבי סורי, והעובדה שאני משתייך לקהילה הדרוזית אינה אומרת שאנחנו לא ערבים או פלסטינים". הבחירה ב"הזר" כמועמד פלסטין לאוסקר הזר מבטאת אולי העדפה לא צפויה לתכנים אמנותיים על פני סרטי כיבוש נוקבים שכמותם יצאו לא מעט השנה. פחות מפתיעה היא ההתעלמות מהאני אבו-אסעד, שייצג את פלסטין באוסקר שלוש פעמים (פעמיים אף נכלל בין חמשת המועמדים הסופיים עם "גן עדן עכשיו" ו"עומאר"). אפשר לשער שהמותחן הפוליטי החדש שלו "הסלון של הודא" נתפס בעייתי לא רק בגלל סצנה שערורייתית בה מאיסה עבד אלהאדי וסאמר ברכאת מופיעים בעירום מלא על המסך, אלא גם משום שהביקורת הנוקבת של הסרט מופנית בעיקר פנימה, כלפי שירותי הביטחון הפלסטינים.
