כמעריץ נלהב של צ'אק נוריס, "המטרה אמריקה" היה אחד מהסרטים האהובים עליי של הכוכב האמריקני. עלילת להיט האקשן, שנקרא באנגלית Invasion USA, תיארה פלישה של כנופיית חתרנים רוסים שבהובלת מנהיגם רוסטוב, זוממים להשתלט בכוח על ארצות הברית מבפנים. השנה הייתה 1985, הימים היו ימי המלחמה הקרה, והייתה זאת עוד הזדמנות עבור מנחם גולן ויורם גלובוס וחברת ההפקה שלהם קאנון לחלץ מהמתיחות הפוליטית והשנאה לקומוניזם הצלחה קופתית, בין השאר על חשבון ילדים תמימים כמוני בישראל, ובכל העולם. מאז האייטיז גדלתי, התבגרתי ואולי אפילו הזדקנתי. צ'אק נוריס שאהבתי כל כך בעבר הוא כיום זיכרון נשכח ומופרך ממסך הכסף ההוליוודי, ממש כמו ברית המועצות שמעבר למסך הברזל הסובייטי. הזמנים השתנו וכך גם התכנים הפופולאריים. מורכבים וביקורתיים יותר, נצלניים ופשטניים פחות, וכך גם במקרה של הסדרה החדשה "פלישה סודית" מבית מארוול.
"פלישה סודית" (Secret Invasion) שעלתה אתמול בדיסני+ נוצרה כחלק מהיקום הקולנועי המורחב של מארוול, שנמתח בשנים האחרונות אל המסך הקטן של שירות הסטרימינג של דיסני. מדובר בעלילה דמיונית הנשענת על סיפורי המקור של גיבורי העל המוכרים לנו, אולם היא מתחוללת במוסקבה העכשווית. זו אומנם לא ברית המועצות של פעם, אבל רוסיה העכשווית אינה נהנית מתדמית חיובית יותר בזירה הבינלאומית כיום. אותה מטריושקה בשינוי קטיושקה. אבל אם בשנות ה-80 חזינו בצ'אק נוריס חוסם בגופו את ההסתערות של הזרים, הרי שפה מצב העניינים מסובך יותר. ממש כמו במציאות. בניגוד לחיילי רוסטוב החמושים בקלצ'ניקובים, בזוקות וטנקים סובייטים, פעולת ההסתננות של אנשי הצללים של ולדימיר פוטין מתוחכמת יותר, ממזרית ותחת הסוואה. הם פולשים למערכת הפוליטית והכלכלית בחסות האינטרנט והדארק-ווב, וזורים כאוס בחברה האמריקנית, ממש כפי שהנבלים עושים ב"פלישה סודית".
לביקורות טלוויזיה נוספות:
הסדרה שיצר קייל ברודסטריט ("אני, רובוט") אמורה להיות עבור מארוול, מה ש"אנדור" הייתה עבור לוקאספילם: תוכן טלוויזיוני בוגר, רציני ומעמיק. למרבה ההפתעה, היא אכן מצליחה להיות כזאת כמותחן פוליטי מתוחכם שמתכתב במקביל עם המחוזות הבדיוניים של יקום גיבורי העל של מארוול וגם עם המצב הנוכחי בזירה הבינלאומית העכשווית: המתקפה הרוסית האלימה על אוקראינה שמזכירה את להיט האקשן מהאייטיז (עם זלנסקי על תקן צ'אק נוריס), ויותר מכך ההתערבות של ממשל פוטין במערכי השלטון בארצות הברית, כולל הבחירות האחרונות. ההשתקפות של הפעילות החתרנית של גיבורי המקלדת הרוסים, ההאקרים, הבוטים ומחוללי הדיסאינפורמציה ב"פלישה סודית" מיוצגת כאזהרה מסכנה ברורה ומיידית, לא רק על המסך של דיסני+ אלא גם בחיים האמיתיים, או מה שנראה לנו כחיים אמיתיים ברשתות החברתיות וחודר לנו למוח. וגם למחשבים הפרטיים, לחשבונות הבנק, ולמאגרי המידע של הרשויות.
רק בשבוע האחרון עברה ארצות הברית מתקפת סייבר ענקית על ידי האקרים רוסים. ב"פלישה סודית" אלו הם הסקרולים, חייזרים עם מיומנויות של שינוי צורה והתחזות, שמטילים איום על ארצות הברית, רוסיה והאנושות כולה. הסקרולים שבצורתם המקורית הם בעלי עור ירקרק ואוזניים מחודדות, נחלו מפלה קשה במהלך המלחמות האינטרגלקטיות הרבות שבהם היו מעורבים, וחיפשו לעצמם מקלט מדיני בכדור הארץ. רובם השתלבו בחברה האנושית כאחד האדם, גם אם הם אינם באמת כאלה. חלקם החליטו לבגוד במארחיהם ולחתור תחתם במסווה על מנת להשתלט על כוכב הבית. העלילה סובבת סביב התחבולה של הפלג החתרני בקהילת הסקורלים בהובלת גרביק (קינגסלי בן-אדיר), מנהיג צעיר וכריזמטי שהגישה הלוחמנית שלו סוחפת אחריו רבים, כולל כאלו בכירים שהסתננו לממשלות ברחבי העולם, נאט"ו וארגונים אחרים. הפלישה הסודית שקורמת עור וגידים מתחת לאפם של שירותי הביטחון עלולה להביא כליה על האנושות.
אפשר וצריך להעריך את נשיא מארוול, קווין פייגי, וחברת האם דיסני על התבגרותם, והנכונות לקחת סיכונים עם תכנים שפונים למבוגרים ושאינם מתאימים בהכרח לכל המשפחה. ייתכן שהנהגת תאגיד הבידור העצום השלימה עם התובנה הבלתי נמנעת שבעוד שהילדים נוהרים לבתי הקולנוע בהמוניהם כדי לצפות בסרטי סופרהירוז כמו "ספיידרמן", להיטי אנימציה כמו "סופר מריו" וכאלה שממזגים בין לבין כמו "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש", ההורים שלהם מעוניינים להישאר בבית ולצפות בתכנים אינפנטיליים פחות על המסך הקטן. "אנדור" היה מותחן פוליטי מורכב ומכביד ביקום של "מלחמת הכוכבים", "פלישה סודית" מנסה כאמור לעשות זאת בתוך יקום גיבורי העל של מארוול. אבל מעבר למחמאות על שינוי הכיוון, וההערכה על הנכונות להתחבר לתהליכים חברתיים ופוליטיים כפי שהם באים לידי ביטוי במציאות שלנו, האם "פלישה סודית" היא סדרה מעניינת, מותחת ומהנה או לפחות ראויה לזמן שלכם?
קשה לקלוע לטעם האישי של כל אחד מהצופים אבל אם אתם מעוניינים במותחן פוליטי אפל, אלים לפרקים, שיש בו עלילה סבוכה וערמומית, ודמויות בעלות עומק, "פלישה סודית" מספקת את הסחורה. אם חשקה נפשכם בסרט גיבורי על רווי סצנות אקשן ובדיחות קלילות, אתם עלולים להתאכזב. למרות שהסדרה נתלית בייקום הקולנועי של מארוול, אין פה למעשה גיבורי על. אחת הביקורות על יוצר "אנדור" טוני גילרוי הייתה ההימנעות הכמעט מופגנת שלו משילוב חייזרים בעלילה. ובכן, ב"פלישה סודית" יש חייזרים, ורובם עוטים על עצמם חזות אנושית, אבל ברודסטריט מטיל את כובד המשקל על גבר נטול כוחות מיוחדים, אך רב השפעה, ניק פיורי (סמואל אל. ג'קסון) שנקרא לחזית אחרי היעדרות ארוכה. מדובר באדם שבור, אך הוא זוכה לתמיכת חבריו הנאמנים, מריה היל (קובי סמולדרס) והסוכן אוורט רוס (מרטין פרימן). מכרים ותיקים כמו גנרל ג'יימס רודס (דון צ'ידל) או נשיא ארה"ב ריטסון (דרמוט מולרוני) מפגינים כלפיו חשדנות.
נסיבות חזרת פיורי לפעילות בשטח נובעת מהמודיעין שמתקבל על כוונות המחתרת שהקים גרביק לבצע פיגוע טרור רב-נפגעים בלב מוסקבה. מטרת הסקרולים הסוררים אינה בהכרח לטבוח בתושבים המקומיים, אלא לחרחר ריב ומדון בין מנהיגיהם שיושבים בקרמלין למקבילים בבית הלבן בוושינגטון. התחבולה המתוחכמת מתאפשרת בזכות יכולות ההתחזות שלהם. במקרה זה הם פועלים בחשאי כסקרולים בעור של פעילים אמריקנים אנטי-רוסיים, מה שעלול להביא למתיחות שיא בין שתי המעצמות. על פי המדריך למשתמש של מקיאוולי, המשפטן הנאצי קארל שמיט או כל דיקטטור מתחיל, מלחמה היא שעת הכושר של שחקנים חדשים בזירה. או כפי שילדי שנות ה-80 בישראל (בין אם מעריצי צ'אק נוריס, או לא) היו אומרים: שניים רבים, השלישי לוקח. זוהי בדיוק השאיפה של גרביק, שזומם לעלות לגדולה מתוך הכאוס שהוא עצמו מחולל בקהילה הבינלאומית של בני האנוש.
סביב תרחיש האימים הזה מתחוללת עלילת "פלישה סודית", כשניק פיורי פועל נגד מחתרת הסקרולים שפועלת מתחת לפני השטח כדי למגר את האנושות מבפנים. למרות קשריו הישירים עם הנוקמים (נבחרת גיבורי העל של מארוול) הוא נמנע מלהזעיק אותם ולוקח על עצמו את מלחמת הבלימה, בין השאר בגלל ההיסטוריה האישית שלו, כמי שהזמין את הפליטים הגלקטיים לכדור הארץ. מי שכן עומד לצדו הוא בן בריתו הסקרול שוחר השלום טאלוס (בן מנדלסון), אשר מרגיש נבגד לא רק על ידי גרביק והמחתרת שלו, אלא גם על ידי בתו גיה (אמיליה קלארק) שהתאכזבה מתהליך האינטגרציה שלה בין בני האדם והחליטה לפנות להתנגדות אלימה. המתיחות האישית בין האב לבתו, על רקע המתיחות הגואה בין הפלגים השונים בקהילת הסקרולים, והאיום שהאורחים מציגים ללכידות האנושות ככללה, תוך קריעתה מבפנים בדרכי עורמה, אלו המעגלים השונים שמניעים את הסדרה וממלאים אותה בתוכן ודלק.
לפחות בשני הפרקים הראשונים, המעגלים הללו עובדים היטב יחדיו בזכות כתיבה משובחת שמאזנת היטב בין דרמה, מתח וסצנות אקשן, ונכונות למתוח את הגבולות הרגילים של דיסני בכל הנוגע לדימויי אלימות וזוועה מדממת. אלה נהנים גם מההופעות המצוינות של צוות השחקנים המפואר בראשות ג'קסון ומנדלסון שנושאים את "פלישה סודית" על כתפיהם הבוטחות. אבל מי שמתעלה מעל כולם ברגעים הספורים שהיא צצה על המסך היא אוליביה קולמן הנהדרת, שמיטיבה לגלם את סוניה פולסוורת', סוכנת בשירות הוד מלכותה. נימוס בריטי אין פה, אבל כן המון הומור. לא בהכרח דק ויבש. היא מתהדרת בהוד ג'יימס בונדי ציני וערמומי, אבל לא מתפשר. מבחינתה המטרה מקדשת את כל האמצעים. ממש כמו הנבל שהיא מנסה לעצור יחד עם פיורי וטאלוס.
זה היה יותר פשוט אי אז באייטיז, כשצ'אק נוריס נישא על הפרנויה האמריקנית והרביץ לאויבים שהסתננו לאדמת ארצות הברית וירה בהם, אבל איך ניתן ליירט ישויות פיקטיביות שחודרות לראש שלנו ומהנדסות לנו את התודעה? הפרנויה עדיין כאן והיא לא פחות מוצדקת. "פלישה סודית" דנה בה בדרכה. פתרונות מעשיים אין לה, לפחות לא בעולם האמיתי, אבל לכל הפחות היא יכולה לעורר את תשומת לבנו דרך המציאות המדומיינת על המסך הביתי שלנו. כזה שיום אחד עלול לאפשר גישה של גורמים עוינים לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו. פלישה סודית שמניחה מוקשים בתוך מרחבים האישיים שלנו. השעון מתקתק והם נפיצים והרסניים. אפילו צ'אק נוריס לא יכול להציל אותנו מהם.