נדב לפיד התייחס הערב (שבת) במסיבת עיתונאים לזכייה המרגשת שלו בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן על סרטו "הברך", והתייחס לביקורת המרומזת על כך שסרטיו יוצאים נגד ישראל.
אחרי הזכייה בפרס ועוד לפני מסיבת העיתונאים, הוא ענה לשאלת ynet האם הוא חושב שמדינת ישראל צריכה להיות גאה על הסרטים וההישגים שלו, ואמר: "הגיע הזמן שבישראל יהיו גאים. אני לא אויב העם".
במסיבת העיתונאים הנושא כצפוי חזר ועלה: "אני חושב שיש בישראל כמה אנשים שחושבים שהסרט הוא איזושהיא עלילה נגד ישראל. שפסטיבל קאן נועד להאשים את ישראל, ושזו הייתה המטרה הראשונית של האחים לומייר כשהם המציאו את הקולנוע. אני חושב שאנשים פשוט צריכים להירגע. אני לא מתאר לעצמי שצוות השופטים נפגש הבוקר ואמר לעצמו 'איך אנחנו יכולים לצאת נגד ישראל? אה, בואו ניתן פרס לבמאי הישראלי'".
עוד הוסיף: "בנוסף לכך, כל ישראלי, או כל בן אדם, שיצפו בסרט יראו סרט שמלא בזעם, כעס, עצבות וביקורת, אבל יש קשר כל כך חזק של הסרט עם המדינה. ובלי הזעם, הכעס והעצב יהיה בלתי אפשרי ליצור אינטימיות שכזו עם המדינה, גם אם היא שנויה במחלוקת".
הברך - טיזר לסרטו החדש של נדב לפיד
הברך" הוא סרטו הרביעי של לפיד - והאישי ביותר. הוא עוקב אחר במאי ישראלי מצליח בשם י' (בגילומו של אבשלום פולק), שנוסע לערבה להקרין את אחד מסרטיו בזמן שאימו מתמודדת עם מחלת הסרטן. במדבר הוא פוגש את יהלום (נור פיבק), נציגה של משרד התרבות, שמבקשת ממנו לחתום על טופס לפני ההקרנה שמגביל את חופש הביטוי שלו.
בנוסף התייחס הבמאי לאמא שלו, העורכת ערה לפיד שהלכה לעולמה, ועבדה איתו על סרטיו עד למותה ממחלת הסרטן. "כפי שאמרתי על הבמה, אימי אהבה את הקולנוע של ספייק לי. היא ראתה סרטים רבים שלו ונראה לי שהיה לה הרבה על מה לדבר איתו על עריכה. בכל הנוגע לפרס, היא בוודאי הייתה אומרת לי: 'נהדר, אבל פעם הבאה אתה צריך להצטיין יותר'".
לפיד גם התייחס לשפה הקולנועית האמיצה שבה נוקט הסרט. "אני חושב שאומץ פוליטי אינו נדיר כל כך, אבל אומץ קולנועי הוא מאוד נדיר בימינו. האומץ הקולנועי בסרט, הדמויות אמיצות מספיק כדי להשמיע הצהרות פוליטיות. אני הופך לעצמי בסרט, אני למצלמה בסרט. אני לא אדם שמאמין במיסטיקה, אבל אני בהחלט נשלט על ידי המצלמה בסרט הזה. אני עושה את זה, עושה את זה, מצלם ב-360 מעלות. אני מאמין שרגשות ומחשבות יכולות להיקלט באלפי צבעים שונים. יש ארבע או חמש תנועות מצלמה שחוזרות על עצמן שוב ושוב. ומה שרצינו לעשות זה להראות את מגוון הרגשות הללו והמצלמה מאפשרת את זה".
עוד דיבר על אהבתו הגדולה לקולנוע ועל המעמד של קולנוע חתרני לעומת הקולנוע המסחרי: "באופן כללי אני מרגיש שיוצרי הסרטים האמנותיים נמצאים בתסביך נחיתות מול הקולנוע המסחרי. מה שמכונה הקולנוע של אנשים מבוגרים. כלומר אנשים רציניים שלא משחקים עם המצלמה ועושים דברים רציניים. כשאני על סט הצילומים שלי, אני שואל מיהו המבוגר האחראי שיגיד לי לעצור? אין מבוגר אחראי שיגיד לי את זה. אבל אנחנו כולם חשים תחושת נחיתות על כך שאנחנו עושים סרטים מוזרים, ואחרים עושים סרטים חשובים. אבל זה לא המצב בכלל. הסרטים האלה הם גם קולנוע. זה לב העניין. עבור יוצרי קולנוע צעירים היום, זוהי הצעה שנוגעת לקולנוע. זה קולנוע כמו כל קולנוע אחר, בין אם מהוליווד או לא".
ספייק לי, נשיא חבר השופטים של פסטיבל קאן, גם התייחס לזכייה של לפיד בפרס. לי נשאל על ידי אמיר קמינר, כתב ידיעות אחרונות, מדוע החליט להעניק את הפרס לסרטו של לפיד. "מה שהוא [נדב] עשה היה אמיץ, כי הוא מדבר על מדינת ישראל. זה סרט מאוד אמיץ והגיע לו הפרס. צריך שיראו אותו. יש מספר סרטים בפסטיבל הזה שמגיעים ממדינות שבהן אם אתה אומר את הדבר הלא נכון - אתה מסיים בכלא, או גרוע מכך. אנחנו צריכים להריע לאומץ מהסוג הזה".
