סרטי ספיידרמן הראשונים (2002, 2004) שבייים סם ריימי, עם טובי מגווייר כאיש העכביש, נחשבים עד היום כאהובים, חשובים ופורצי דרך סרטי הקומיקס. לעומתם, המעריצים לא זוכרים בחיבה רבה את "ספיידרמן 3" (2007). יתכן שעקב הופעתו החפוזה והמאוד מבולגנת של ונום או בגלל שריימי תמיד מצא עניין בלערבב אלמנטים קומיים שטותיים בתוך ז'אנרים רציניים יותר. כך או כך, הסרט התקבל באכזבה רבה ואקורד הסיום של טרילוגיית "ספיידרמן" של הבמאי היה חלוש, חמוץ ומפוספס.
"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" - טריילר
בריאיון בלעדי ל-ynet, מודה הבמאי שהכישלון של "ספיידרמן 3" כואב, אבל לא מספיק כדי למנוע ממנו לשוב לעולם גיבורי העל ולהוביל את הסרט החדש והכל כך מצופה של מארוול "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף".
"אני מודע לזה ש'ספיידרמן 3' לא התקבל באותה האהבה בה התקבלו השניים הראשונים״, אומר ריימי. "חלמתי על לפצות את המעריצים ולעשות את 'ספיידרמן 4' אבל לא הצלחתי להביא את התסריט לרמה שרציתי. סוני רואים בספיידרמן מקור הכנסה חשוב ולא רציתי לעכב אותם יותר משכבר עיכבתי וחשבתי שיהיה לא רע שיקדימו את הריבוט שתכננו לסדרה בכל מקרה. אבל כן, אין ספק שזה כואב שהקהל לא אוהב את הסרט שלך במידה שקיווית שהם יאהבו. הרגשתי שאכזבתי אותם ולכן אני מחשיב את הסרט ככישלון. הדבר גרם לי לחזור לנקודת המוצא ולחשוב באמת איך אוכל לעשות את זה יותר טוב בפעם הבאה. אני מאוד מקווה שעם דוקטור סטריינג' אצליח לכפר על האכזבה ההיא".
לדוקטור סטריינג' הגיע ריימי לאחר שסקוט דריקסון, הבמאי שהיה אחראי על יצירת דמותו של הרופא המנתח שהפך למכשף בסרט הראשון, עזב את הפרויקט בשל חילוקי דעות יצירתיים. ריימי קיבל אז טלפון מקווין פייגי ואף מדריקסון עצמו שעודדו אותו לקחת את התפקיד. פייגי ודריקסון הציגו את "ממדי הטירוף" ככניסה הראשונה של מארוול לעולם האימה, ומאחר שריימי טבל את בהונותיו הן בעולם גיבורי העל והן במחוזות האימה (ביים בין היתר את "מוות אכזרי" ו"קחי אותי לגיהינום"), הוא ענה בחיוב. "מאוד ריגש אותי שמארוול מותחים את גבולות הז'אנר והרגשתי שזו הזדמנות פנטסטית לקחת את הסרטים אותם עשיתי בעבר, חלקם כקולנוען צעיר, ולהשתמש בכל הידע שהם הקנו לי כדי לעשות את הסרט הזה".
עוד כתבות על היקום הקולנועי של מארוול:
עלילת "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" מתרחשת מספר חודשים אחרי "ספיידרמן: אין דרך הביתה" ומוצאת את סטיבן סטריינג' מתמודד עם בני ברית מיסטיים חדשים וישנים ונודד במולטיוורס על מנת להתמודד עם יריב חדש.
ריימי מסביר כי מדובר בסרט שונה מהסרטים שהוא רגיל לעשות, פרק אחד מתוך עולם שלם עם דמויות שהמעריצים עוקבים אחריהן כבר 15 שנים, דמויות שהוא לא יצר ולא אפיין. "מה שכן עשיתי", הוא אומר. "היה להעביר את הדמויות לשלב הבא בעולם של מארוול, למולטיוורס, ליצור בין הדמויות את האינטראקציות הראשוניות ולדחוף את השחקנים ואת הדמויות לראות גרסאות אלטרנטיביות של עצמן. זאת אומרת, המולטיוורס מציג ומגיש ראי לדמות קיימת. זו הייתה הזדמנות מעניינת לעבוד עם שחקן ענק כמו בנדיקט קמברבאץ', שכבר יצר את הדמות, להציג לו ורסיות אחרות של עצמו ולהיעזר ביכולת שלו כשחקן אדיר כדי להראות לו ששינוי קטן במשחק שלו יכול ליצור גרסה שונה לגמרי של עצמו. אז זה לא היה ג'וב של 'לא לשבור את הקיים וליצור דרך חדשה', אלא לבנות חלק חדש בגשר שנבנה כבר במשך 15 שנים, לקחת את הלפיד מהארכיטקט הקודם, לשאת אותו ביושר ולהעביר אותו כמו שצריך לארכיטקט הבא".
6 צפייה בגלריה
"שינוי קטן במשחק שלו יכול ליצור שונה לגמרי של עצמו". מתוך "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף"
היקום הקולנועי של מארוול הוא עולם עצום, היית צריך לראות 28 סרטים ושש סדרות טלוויזיה כדי לעשות את הסרט הזה?
"אני לחלוטין מבין את החשיבות של השאלה", עונה ריימי. "לא צפיתי בכל הסרטים של מארוול. ראיתי אולי חמישה או שישה מהם כשהתחלתי את העבודה על הסרט. ראיתי רק את הסרטים הרלבנטיים לסרט הנוכחי ולחלוטין למדתי מכך, הבנתי שאין לי עניין שהקהל שלנו ייאלץ לראות את כל הסרטים. אני מעוניין שכל אחד יגיע ויוכל ליהנות מהסרט גם אם הוא לא ראה את כל אלו שקדמו לו, וכך יצרנו את הסרט. לצד זה, יש בו כמובן את האיסטר-אגז המתבקשים למעריצים".
המשיכה של ריימי לסטריינג' לא התחילה עם העבודה על הסרט הנוכחי. לדבריו, הדמות היא מהחביבים עליו, לא בשלושת הגדולים אומנם, אבל הוא מצא את הקומיקס מהנה ואהב את הרעיון שסטיבן סטריינג' הוא גם קוסם וגם גיבור על. "סטריינג' שונה מגיבורים אחרים דוגמת סופרמן, באטמן וספיידרמן שפשוט נלחמים ברעים. הוא מורכב, רציני ובעל אגו ועובד במישור הקוסמי, דבר שריתק אותי בתור ילד. כשהתבגרתי הבנתי שהוא ההפך הגמור מספיידרמן חסר הביטחון שלא יודע אם הוא עושה את הדבר הנכון או אם הוא מספיק טוב למשימה. סטריינג׳, שכנראה משתמש בתעוזה והחוצפה שלו על מנת לכסות על דברים אחרים, יודע שהוא היחיד שיכול לעשות את העבודה, והוא צודק. מרתק שסטן לי יצר כזו דמות שונה ומורכבת".
הפרישה של דריקסון, תיקון התסריט, צילום חלק מהסצנות מחדש והמגפה, כל אלה גרמו לכך שהעבודה לקחה זמן, שש שנים אם לדייק. בשש השנים האלה מארוול עבדו, בין היתר, על "ספיידרמן: אין דרך הביתה" ועל הסדרה הראשונה שלהם "וונדה–ויז'ן". ריימי משתף שהעובדה שבספיידרמן האחרון דוקטור סטריינג׳ התמודד עם המולטיוורס, השפיעה על הסרט ועל העלילה שלו תוך כדי עבודה.
"'ספיידרמן: אין דרך הביתה' שינה את התסריט שלנו בזמן אמת. מצאתי שאני צריך ללמוד להגיב בזמן ריצה ולא הייתה לי ממש ברירה אלא לקחת את מה שנתנו לי, להקשיב ולהשביח את הסיטואציה. ניסיתי להגיב לאילוצים בצורה שתשפר את הפרויקט. הסתכלתי על זה כהזדמנות נוספת להסתכל ולבחון אותו. נכון, זה יכול להיות מלחיץ ואפילו מתסכל לפעמים, אבל אני חשבתי שהסיטואציה דווקא מאוד מרגשת, דינמית וקריאייטיבית, כזו שלרוב במאי לא מוצא את עצמו בה".
6 צפייה בגלריה
שינויים בתסריט ולא מעט קשיים לאורך שש שנים. סם ריימי, אליזבת' אולסן ובנדיקט קמברבאץ'
( צילום: gettyimages)
"יש משהו מהנה ומשחרר בלהיות האופוזיציה"
המולטיוורס וההבנה שהוא בטריטוריה חדשה ומתמודד עם כוחות ומצבים שונים מאלה איתם התמודד בעבר מביאים את סטריינג לחפש עזרה, והוא פונה למכרה ותיקה, לוונדה מקסימוף, אותה ראינו הופכת למכשפת השני בסיום "וונדה-ויז'ן". הסרט מהווה שלב חדש בחייה של הדמות המורכבת והמתוסבכת ומציג את אליזבת׳ אולסן (33) פעם נוספת, שמינית במספר, כוונדה. מקסימוף סללה את דרכה לליבם של הצופים ולסדרת טלוויזיה משלה, שקצרה שבחים, הציגה נתוני צפייה משביעי רצון, ובמקביל שברה את לבבות המעריצים וביססה את מעמדה של מכשפת השני כאחת הדמויות האהובות והבלתי צפויות ביקום.
ב"הנוקמים: סוף המשחק" איבדה וונדה חברים לצוות כמו קפטן אמריקה (כריס אוואנס) והאלמנה השחורה (סקרלט ג'והנסון), אבל בנוסף איבדה גם את ויז'ן (פול בטאני), אהבת חייה. כאב הלב והשבירה הנפשית גרמו לה ב"וונדה-ויז'ן" להשתלט באמצעות כוחותיה על ווסטויו, לבנות לעצמה אוטופיה, להחזיר את ויז'ן לחיים ואף ליצור לה תאומים בנים. העולם המושלם של וונדה מתמוטט ברגע שהיא מבינה את הנזק והכאב שמעשיה גרמו לתושבי המקום והיא מקריבה את משפחתה על מנת לתקן את שגרמה.
"אני יודעת שבסוף הסדרה אנשים חשבו שוונדה לא שילמה על המעשים שלה", אומרת אולסן ל-ynet. "אבל אני חושבת שלקיחת האחריות על ההתנהגות שלה באה מעצמה. היא התרחקה, לקחה זמן לעצמה לבד לגמרי. היא כואבת ומתאבלת על כל מה שהפסידה ועל הטעויות שעשתה. כשדוקטור סטריינג' פוגש אותה נדמה שיש לה מן השלמה עם מי שהיא, שבסדר למלא את היעוד שלה ולהיות האישה שהיא, מכשפת השני. הביטחון הזה הוא ששולט במסע שלה ושל סטריינג' וגם יוצר את הקונפליקט שבסרט. אבל היא מגיעה ממקום של הבנה נקייה וברורה יותר בנוגע למי שהיא ולמה שהיא מאמינה בו. תמיד אהבתי אותה על היותה אישה עצמאית, גם אם זה לא תואם את הלך המחשבה של הקולקטיב. אני חייבת לומר שיש משהו מאוד מהנה ואפילו משחרר בלהיות האופוזיציה ובלגלם דמות שתמיד אומרת את האמת שלה".
וונדה מקסימוף היא דוגמה מעולה לגיבורים החדשים של מארוול: היא אחת מ"הטובים", אך ממש לא מושלמת והאבדות הקשות מהן סבלה גרמו לה לטעות ולקחת כמה החלטות מפוקפקות. "לאנשים יש המון דעות בנוגע לוונדה ולפעולות שלה", מסבירה אולסן. "המטרה שלי תמיד היא לגרום לאנשים לגלות אמפטיה אליה ולהבין את נקודת המבט שלה. נדמה שבעולם של היום קל להפוך מישהו לאויב, להיות שיפוטיים, למתוח ביקורת במקום לנסות ולהבין את הפרספקטיבה שלהם".
אולסן, שהתבגרה עם הדמות, מרגישה נוח יותר בעור של עצמה וכתוצאה מכך גם בעור של וונדה. השחקנית משתפת שלתחושתה ב"ממדי הטירוף" אנו מוצאים את וונדה במקום הכי מוגדר ושלם שלה עד היום. "יש תסריט שמספר סיפור ואני לא יכולה לשנות אותו או לחרוג ממנו, אבל אני כן מנסה שלא לחזור על עצמי ולהתרחב בתוך הדמות. בנוסף לזה התבגרתי, את "עידן אולטרון" צילמנו לפני שמונה שנים, הייתי אז בת 25 היום אני בת 33, כך שיש גדילה. אני גם מרגישה שהביטחון שלי שונה כאישה שנכנסת לתוך שנות השלושים. הרגשתי שוונדה עברה כל כך הרבה, שהיא הייתה מבולבלת ובקונפליקט ורציתי שהיא תגיע לדוקטור סטריינג' עם כוח והכרה של מי היא ולהיות בסדר עם זה. אין לי מושג מה קורה עם הדמות שלי אחרי דוקטור סטריינג', אבל אני נרגשת לראות מה יקרה כי אני כן מרגישה שוונדה עברה שינוי. אני חושבת שסטריינג' הוא המקום המתאים עבורה להשלים שינוי והמולטיוורס פתח אפשרויות לנרטיבים שונים, גם לשחקנים עצמם שיכולים לשחק מציאויות שונות. יש כאן אפשרויות בלתי מוגבלות וזה מאוד מרגש אותי".
את מגלמת את הדמות הרבה שנים. האם הכנסת אליה דברים מעצמך עם הזמן והאם אתן חולקות תכונות משותפות?
"לג'וס ווידון, שיצר את וונדה ב"הנוקמים: עידן אולטרון", הייתה השפעה ענקית על איך היא נבנתה, בעיקר בפיזיות שלה. היא לא הולכת מכות ומכניסה אגרופים, אלא זזה בתנועה שמרגישה כמו מחול. ג'וס מעריץ של מחול, אז זה הגיע ממנו. הוא גם המציא את סיפור המקור שלה שלא היה מחובר במלואו לקומיקס, אלא הושפע ממנו, והגיע ממוחו המבריק. השאר כבר הגיע ממני. לדעתי, הדמיון הגדול ביותר בינינו, ואני לא רוצה שישתמע כאילו זה מה שאני חושבת על עצמי, הוא שאני מנסה לא להיות מושפעת מהקולות החזקים שבעולם ודווקא לבוא עם הפרספקטיבה שלי על דברים. אני לא אוהבת לחלוק את הדעות שלי ברבים, אבל אני כן משמיעה אותם בפני הקרובים אליי. אני מאוד מתחברת למחשבה עצמאית וחופשיה, וזו הסיבה שאני רוצה להילחם עבור וונדה ולהגן עליה. אז כן, אני מרגישה שיש חלק ממני בנפש שלה".
"ספיידרמן נוסף? הכול יכול לקרות"
המולטיוורס של מארוול הוא קבוצת יקומים מקבילים עם היררכיה ואופי דומים לכדור הארץ. המשמעות של מעבר בין היקומים היא שדמות שעוברת יכולה לפגוש את עצמה בגרסה שונה ביקום המקביל. ידוע שגם סטריינג' וגם וונדה יתקלו בלפחות גרסה אחת נוספת שלהם בעת המסע במולטיוורס. מאז ההודעה שוונדה תצטרף לסטריינג' ולאור ההיסטוריה של הדמות, למעריצים לא ברור אם היא תהווה בת ברית או יריבה או אם הגרסה האחרת שלה היא האויב אותו הם יצטרכו להביס. בנוגע לוונדה, אולסן לא מוכנה להרחיב, היא שקולה ובעלת ניסיון ובלתי אפשרי להפיל אותה בספוילרים. לעומת זאת, היא מוכנה לפנטז על איזו גרסה של עצמה היא חושבת שהייתה פוגשת ביקום מקביל.
"זו נקודה שהתעסקתי בה הרבה תוך כדי העבודה על הסרט", היא עונה. "עכשיו כשאני מקדמת אותו ולא ממש נמצאת בתוכו, אני יכולה לקחת צעד אחורה ולחשוב באמת מה כל זה מייצג ואומר. ברור שיש המון כיף בלהמציא עולם שיש בו כללים שונים מהכללים אליהם אנחנו רגילים ושאנשים מתפקדים בו באופן שונה. מצד שני, יש גם גרסאות שונות של עצמנו עקב החלטות שלקחנו והחלטות שנלקחו עבורנו ושינו לנו את העתיד. זה משהו שאני חושבת עליו המון. מרתק אותי לחשוב איך הבחירות שעשינו בגיל צעיר השפיעו על החיים שלנו. אני חושבת מה היה קורה איתי אילולא ההורים שלי היו לוקחים את אחיותיי (התאומות השחקניות ואושיות האופנה מרי-קייט ואשלי אולסן) לאודישנים, מה היה קורה אז?
"הקטע הוא שלא מדובר רק על החלטות שלנו אלא גם על החלטות של אחרים שהשפיעו לנו על החיים. אינספור אופציות ואינספור מציאויות אחרות. אני לא יודעת מה בדיוק הייתי מוצאת במציאות מקבילה, אבל אני כן יודעת שאני מוצאת את שרשרת האירועים שמובילה אותנו למי שאנחנו כיום מרתקת".
כשריימי נשאל שאלה דומה של איך הבחירות שלנו משפיעות על המציאות ואם הוא יכול היה לחזור אחורה ומה היה משנה בבחירות המקצועיות שלו, הוא לא מהסס. "יש אנשים מסוימים שהייתי נמנע מלעבוד איתם", הוא אומר. "לא הייתי עושה חלק מהסרטים אותם עשיתי וכאלה שהייתי עושה, הייתי עושה אחרת. האמת היא שאין מספיק זמן להגיד לך את כל הדברים שהייתי משנה, הרשימה מאוד ארוכה, אבל אני מנסה להתמקד דווקא ביחסים הטובים שהיו לי והדברים החיוביים שבחיי. אם אתה חושב על הדברים השליליים, זה אף פעם לא יום טוב".
אז בוא באמת נסתכל קדימה. עכשיו שטובי מגווייר נכנס שוב לחליפה ואתה מצאת את עצמך בעולם של מארוול, האם יש סיכוי לספיידרמן נוסף משותף?
"לא חשבתי שזה אפשרי", ריימי מחייך. "אבל אחרי שהספיידרמן של טובי קפץ חזרה באמצעות המולטיוורס, הבנתי שהכול יכול לקרות ושאני ממש פתוח לאפשרות".
