"הכוח", הסדרה החדשה של אמזון פריים, מביאה לשיא את הרעיון הרדיקלי שנשים יכולות, וצריכות, לאייש את עמדות הכוח ולהיות במקומות שבהן מתקבלות ההחלטות. השנתיים האחרונות סיפקו לנו כמה מהמנהיגות הטלוויזיוניות החדות, החכמות וגם המורכבות על המסך - כולן בעולם המדע הבדיוני והפנטזיה, כש"הכוח" מצטרפת אל הטרנד, יחד עם "אקסטרפולציות" של אפל TV פלוס, שהקדימה אותה רק במעט ו"האחרונים מבינינו" המצליחה של HBO. עוד לפניה היו "נשות הלעולם לא" של ג'וס ווידון, "מולדת: פורט סיילם", וכן "Y: האיש האחרון" משנת 2021, המבוססת על רומן גרפי מצליח.
4 צפייה בגלריה
החיים של ראשת העיר מורכבים מהתמודדות עם מוסר כפול, אפליה, הקטנה והדרה. מתוך "הכוח"
(צילום: Katie Yu/Prime Video)
ב"הכוח", הסדרה החדשה בכיכובה של טוני קולט, המבוססת על ספרה עטור הפרסים של נעמי אלדרמן משנת 2016, נערות ברחבי העולם מקבלות כוח חשמלי עצום, שנמצא בכפות הידיים שלהן, תרתי משמע. קולט מגלמת את מרגו קלירי לופז, ראשת העיר סיאטל, שהיום-יום שלה מורכב מהתמודדות עם מוסר כפול, אפליה, הקטנה והדרה. היא מתמודדת עם כל האתגרים העצומים שכל אישה שמתנהלת במיקרוקוסמוס "גברי" מכירה. החוקים אחרים אם את אישה, ואין לך את אותן ההזדמנויות. כשהיא משוחחת עם העוזרת הפרלמנטרית שלה, הלן (אדווינה פינלי) אי אפשר שלא להתכווץ בכיסא. הדיאלוג ביניהן על הנעליים שלה, שעוררו ביקורת ציבורית לכאורה, נשמע כמו שיחות שנשים בעמדות כוח נאלצות לנהל ללא הפסקה. לא משנה מה היא תעשה, היא תמיד תהיה יותר מדי "משהו". להצליח להגיע לעמדות האלו ולשמר אותן זה לחוות את הכול, בבת אחת, כל הזמן, ו"הכוח" מצליחה להבהיר את האתגרים העצומים שמגיעים עם העמדה הזו.
במרבית העולמות הדיסטופיים בסדרות המדוברות, ישנה קריסה מאסיבית של האנושות, וספק אמיתי לגבי יכולת ההישרדות שלה. כדור הארץ ב"אקסטרפולציות" הוא מקום שכמעט בלתי ניתן לחיות בו, והאוויר עצמו רעיל ולא ראוי לנשימה. בפרק "2059: פני האלוהים" מדען עשיר (אדוארד נורטון) נלחם כדי למנוע מגרושתו להרוס את העולם. לשם כך הוא מגיע אל צ'רי ג'ונס (השחקנית הקנדית האהובה שזוכה לעדנה בשנה האחרונה), שמגלמת את מנהיגת העולם החופשי, נשיאת ארצות הברית. אבל, למרות מה שנראה, הכוח לא באמת בידיה. אישה אומנם הצליחה להגיע אל הבית הלבן, אבל רק כחותמת גומי. עד שכבר יש אישה בכס הנשיא, היא לא מצליחה לתקן את הנזק העצום שגורמים בעלי ההון לאקלים. האם כבר מאוחר מדי לשנות? והאם העולם צריך לקרוס כדי שאישה תצליח להיבחר לראשונה כנשיאת ארצות הברית?
4 צפייה בגלריה
מנהיגת המחתרת. מלאני לינסקי מתוך "האחרונים מבינינו"
(צילום: באדיבות yes, HOT וסלקום TV)
גם לדיאן ליין יש הצלחה מעטה כנשיאת ארצות הברית הנכנסת בעולם של "Y: האיש האחרון". בעולם זה, שמבוסס על רומן גרפי מצליח של די-סי, כל הגברים בעלי כרומוזום ה-Y מושמדים במסתוריות בבת אחת. כולם, חוץ מאחד. במהלך עונתה הבודדת של הסדרה, שלא חודשה לעונה שנייה, אנחנו נחשפים למגוון התיישבויות כל-נשיות. לא מדובר באוטופיות. הכוח משחית.
ב"האחרונים מבינינו" אלי (בלה רמזי) בת ה-14 גדלה אל תוך מציאות של עולם שבו כל משפחתה מתה באפוקליפסת זומבים שנוצרה עקב פטריה. זהו עולם ללא הנהגה סדורה, וישנן גם מחתרות. בעולם זה, שמבוסס על משחק הווידאו המצליח, הדמויות האמינות וההגיוניות ביותר הן לרוב הנשים. טס, שמופיעה בסדרה רק לזמן קצר, היא אי של רוגע בים הכאוס. בניגוד לג'ואל (פדרו פסקל) שמונע שוב ושוב מרגשות, היא מובלת על ידי היגיון. היא מוכנה להקרבה עצמית כי זה הדבר הנכון: הצורך לעשות את "הדבר הנכון" חוזר בסדרות דיסטופיות שבהן כל סיטואציה הרת גורל.
ב"הכוח", "אקסטרפולציות", "האחרונים מבינינו" ו"Y: האיש האחרון" נשים הן אלו שמנווטות את הספינה השוקעת עד הרגע האחרון, מבלי לנטוש אותה, גם כשהכול חרב סביבן. המנהיגות בסדרות האלו מרשימות גם כשהן נכשלות, כי הסיכויים נגדן. בכל אחת מהסדרות האלו, נאלצות הדמויות המובילות, אלו שנמצאות בראש הפירמידה וגורל העולם המתפורר בידיהן, לקבל החלטה בלתי אפשרית. דמותה של דיאן ליין צריכה לבחור בין בנה, הגבר היחיד שהצליח לשרוד, לבין גורל האנושות. כמוה, גם מרלין, מנהיגת המחתרת "הגחליליות" ב"האחרונים מבינינו" (אזהרת ספוילרים), עומדת בפני החלטה מכריעה שיש לה את העוצמה לשנות את החיים של כולם ולגאול אותם מקיומם האומלל. היא נקרעת בין הבטחה שנשבעה שלא להפר, ולפיה תגן על אלי בכל מחיר, לבין התקווה להישרדות האנושות כולה. האם האינסטינקט האימהי ינצח? הקונפליקט שלה מציג שאלות על הנהגה נשית: האם היא אכן מתאפיינת בעודף אמפתיה כפי שתמיד טוענים? אולי דווקא הנשים הן אלו שלוקחות את הסיכונים הגדולים ביותר?
לאורך שנות האלפיים, הייצוג של נשים בעמדות כוח ממשלתיות היה מוגבל, ונע בין דרמה ללא שמץ הומור, דוגמת ג'ינה דייויס הנהדרת ב"גבירתי הנשיא", לבין מנהיגה מגוחכת שהיא טרלול מהלך, הלוא היא ג'וליה לואי דרייפוס ב"ויפ". אף אחת מהן לא נראתה כמו נשיאה "אמיתית": דייויס הייתה מושלמת מדי, דמות שבלתי אפשרי להזדהות איתה, ולואי דרייפוס הייתה נרקיסיסטית אכזרית וחסרת אחריות, לא מישהי שיכולה באמת להגיע לבית הלבן (או שמא?). כיום, לפחות בעולמות המד"ב והפנטזיה, הייצוגים עגולים ומתוחכמים יותר. המהפכה באה מהנשים, גם אם היא מתרחשת בעולמות דיסטופיים בדיוניים.
שמונה נשים נרצחו בישראל מאז תחילת השנה והממשלה הנוכחית לא עושה כלום. אנחנו כבר במצב חירום, גם אם לא בדיסטופיה מוחלטת. בעוד על המסך יש לנשים ייצוג הולם, במציאות המצב אחר לחלוטין. בכנסת ישראל כיום יש ייצוג של 30 נשים בלבד, שהן 25 אחוז בסך הכול מכלל חברי הכנסת, וזו שנבחרה להוביל את "המשרד לקידום מעמד האישה", מאי גולן, הצביעה נגד חוק האיזוק האלקטרוני. חשוב שהקול שלנו יישמע, אנחנו צריכות לראות את עצמנו בעמדות כוח על המסך היום, יותר מאי פעם.
