ראשיתה של הידידות הייתה בהסעה שאורגנה על ידי סל תרבות. אורי אורלב ואני מצאנו את המכנה המשותף הראשון המקשר בינינו - שנינו ירושלמים. שוחחנו על המאפיינים המייחדים את סופרי הילדים והנוער הירושלמים. ככל שמצאנו יותר מהם, שמחנו. ראינו את עצמנו שונים מחברינו, בעיקר התל-אביביים. הרגשנו מסתגרים יותר. הרגשנו מעורבים פחות בפוליטיקה הפנימית של מה שמכונה הברנז'ה. היינו שותפים לאהבה עמוקה לירושלים.
בהמשך, כיוון שתמיד העדפתי לנהוג בעצמי במכוניתי למפגשים עם קוראים, שמחתי, בהזדמנויות שונות שבהן הוזמנו לאותו בית ספר לשכבות שונות, להציע לאורי טרמפ. בשיחות האלה, תוך כדי נהיגה בפיתולי הכביש העולים לירושלים, גיליתי את המכנה המשותף השני: באיזשהו אופן שנינו נותרנו ילדים. הילדה מכאן והילד משם העמיקו את השפה המשותפת ביניהם.
עד שהכרתי את אורי טעיתי לחשוב שמהותה של תחושת הילדות הנותרת אצל מבוגר הכותב לילדים היא שובבות. דרך אורי הכרתי את מעמקיה של התמימות החמימה והעוטפת. בזמן שבני דורי, בני הדור הראשון של מדינת ישראל, שיחקו ב"בריטים ומעפילים" ו"העלו פליטי שואה לחופי ניצנים או עתלית", אורי היה פליט אמיתי. בזמן שאנחנו חלמנו על הרפתקאות דמיוניות, הוא חי מציאות מצמררת וחלם חלומות הפוכים, על שקט ועל ביטחון. ואחרי ילדות בלתי אפשרית כזו, שאותה הוא ידע לתאר בספריו ברגישות אינסופית, הוא הגיע לקיבוץ. מי שהיה הילד יורק אורלובסקי ושהה שנתיים במחנה הריכוז ברגן בלזן, נהיה לאורי אורלב. לימים הוא יעזוב את הקיבוץ ויעלה לירושלים.
המכנה המשותף השלישי התגלה כאשר נישאתי בפעם השנייה. לעולם אזכור את שיחת הטלפון ההיא, שבמהלכה קיבלתי תדרוך. אורי התקשר. זה היה לגמרי חריג אצלו, לפחות בכל מה שנוגע אליי. בתקופה ההיא הוא הספיק לצבור ותק בנישואיו השניים. כחבר הוא הרגיש צורך לעודד אותי, לחזק אותי וגם להזהיר אותי מפני התנהלויות שגויות. באותה שיחה הוא חזר שוב ושוב והחמיא לרעייתו יערה. כמעט בכל משפט שני הוא דיבר בשבחה. הרושם שקיבלתי היה שמדובר בזוגיות נפלאה ומעוררת קנאה. הוא איחל לי עתיד דומה.
מאז, מדי שנה, היינו נפגשים בדוכני שבוע הספר בירושלים. ברגע שבו הייתי שומעת את שמו מוכרז ברמקול הייתי ממהרת אליו לברר מה שלומו וללחוץ את ידו. יותר מפעם אחת ניסיתי לחבק אותו, ונדחיתי. קיבלתי את הרושם שאורי, למרות ששיחת הטלפון התומכת שקיבלתי ממנו אז הייתה מחבקת בהרבה מובנים, אינו מתמסר בקלות לחיבוקים פיזיים.
נוח בשלום על משכבך, חבר יקר. תמיד אזכור אותך באהבה ובהערכה רבה.
