Feel good היא הדרמה הקומית שעלתה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס הקרוב למקום מגוריכם ("מיי וג'ורג'" בעברית), ובעקבות צירוף מקרים מפתיע, טוב זה בדיוק מה שתרגישו כשתצפו בה.
מיי מרטין (שמגלמת את עצמה) היא סטנדאפיסטית קנדית שגרה בלונדון, כלומר על הספה של בעלי המועדון שהיא מופיעה בו. ג'ורג' (שרלוט ריצ'י) היא בחורה שמעולם לא הייתה במערכת יחסים עם אישה. הן מתאהבות ברומן מהסוג הסוחף ומפרפר-הבטן (אם כי כמובן, אצל לסביות כמו אצל לסביות, כבר בפרק הראשון הן עוברות לגור יחד), אבל כמובן שגם השריטות לא מאחרות לצוץ. מיי האינטנסיבית והתלותית סוחבת בקיטבג שלה עבר של מכורה לסמים שנזנחה על ידי המשפחה שלה (עם ליסה קודרו בתפקיד האימא). ג'ורג' לא מסוגלת להוציא את מיי מהבועה הפרטית שלהן ולהכיר אותה למעגל החברים הקרוב ואולי הלא כל כך קרוב שלה. האהבה האותנטית והמקסימה שלהן תצטרך לעזור להן לגשר על הפערים האלה במשך ששה פרקים מרוכזים וממכרים של חצי שעה.
את החיים האמיתיים שלה, פחות או יותר, עיבדה מרטין לסדרה (יחד עם ג'ו האמפסון), שעלתה לראשונה בצ'אנל 4 הבריטי ועכשיו בנטפליקס. כיאה לדור של סטנדאפיסטים שהתמחו בטרגדיה האנושית כמו לואי סי.קיי או טיג נוטארו (עם "אחת ממיסיסיפי" המצוינת), היא פורשת את כל הפגמים שלה לראווה כמו טווס של חולשות, תוך שהיא מוצאת את נקודות ההשקה המכאיבות בין הומור ובין האבסורד הקיומי.
אלא שאם סי.קיי נהג לחבוט את הראש של הצופים שלו בקיר הרביעי כדי להעיר אותם, ואצל נוטארו פשוט ייחלת למותך בסוף כל פרק, מרטין מייצרת אינטימיות רכה במהירות מדהימה ומכניסה את הצופה לחיים שלה מבלי להכביד עליו, והיא לא שוכחת להצחיק בדרך. גם מערכת היחסים הלסבית שיכלה בקלות להשתלט על כרטיס הביקור של "מיי וג'ורג'" כעוד "סדרה על לסביות" לא עושה עניין מהזוגיות החד-מינית ולא מתעקשת להפוך אותה לקינקית אלא מספרת סיפור קטן על אהבה.
"מיי וג'ורג'" היא סדרה שממזגת ניגודים באופן מעורר התפעלות. היא קווירית ובו זמנית היא רוחבית והעיסוק שלה באהבה, זוגיות ויחסים משפחתיים הוא חוצה גבולות ובידודים. היא מצחיקה מאוד מבלי להזיע ובו זמנית אפלולית ונוגעת בתהומות הנפש והיאוש. היא טבעית וההתפתחויות בסיפור מוטמעות בה באופן כל כך נינוח וזורם שמאוד מפתה לקרוא לה רגילה, ומצד שני הדמות הראשית שלה היא הכל חוץ מאדם רגיל. מרטין חמודה להפליא, היא נערית ומרעננת וההומור הרגיש שלה הוא בדיוק מה שאתם זקוקים לו בימי קורונה. רק זכרו להקפיד ולצפות בה לאט לאט, כי לפני שתספיקו להגיד "מי הזיז את המטוש שלי", היא תיגמר.
