שחקנית הקולנוע והתיאטרון דבורה קידר, מי שנחשבת לאחת השחקניות הוותיקות והמוערכות בתיאטרון הישראלי, הלכה לעולמה בגיל 98, שלושה שבועות לפני יום הולדתה ה-99. קידר, שהלכה לעולמה בביתה שבתל אביב, הותירה אחריה בן ובת, ארבעה נכדים וחמישה נינים. דני, בנה, אמר ל-ynet: "היא נפטרה בשלווה בשינה, בשיבה טובה". פרטים לגבי לווייתה ימסרו בהמשך היום וטקס אשכבה לזכרה יתקיים מחר (ה') בתיאטרון הבימה בשעה 11:00.
"היא הייתה שחקנית מדהימה באמת, קומיקאית יוצאת דופן", אמרה יונה אליאן ל-ynet. "היא הצליחה לשחק כל כך הרבה שנים, היא תמיד היוותה דוגמה לכולנו. מעבר לזה שהיא הייתה שחקנית מופלאה - היא הייתה בן אדם מדהים, כזאת מפרגנת וטובה, היא הייתה קצת אמא כזאת. מאוד מאוד אהבנו אותה. מה שהיה מדהים זה שדווקא בהתבגרותה הקריירה שלה פרחה, הרבה שנים החזיקה את התיאטרון על כתפיה ותמיד עצוב להיפרד מאישה כזאת".
גם שר התרבות מיקי זוהר ספד לה: הצטערתי לשמוע על לכתה של השחקנית דבורה קידר הבוקר. דבורה הייתה שחקנית נפלאה והחזיקה קריירה מפוארת במשך 70 שנה בשלל דמויות מכוננות בקולנוע הישראלי. היא שיחקה ממש עד שנותיה האחרונות וזכתה בפרסים רבים המוקירים את פועלה ומורשתה בסרטים ובתיאטרון".
יפתח קצור, שגילם את בנה של דבורה קידר ב"אסקימו לימון", נפרד ממנה בשיחה עם ynet: "היא הייתה אישה מדהימה. אמא שלי האמיתית נפטרה לפני שלושה חודשים ודבורה, אמי המיתולוגית, נפטרה היום. הן היו נשים יוצאות דופן כל אחת בדרכה. בשתיהן היה משהו מאוד דומה: בחדות המחשבה, בשפה, בהתייחסות אל החיים. דבורה הייתה באמת אישה יוצאת דופן, ושחקנית מדהימה. דבורה התקשרה אלי לנחם אותי על מות אמי והבטחתי שאבוא לבקר ולא הספקתי".
"דבורה קידר הלכה לעולמה ולקחה איתה את הקסם האדיר של אישיותה", ספד לה השחקן רמי ברוך. "החום, האנושיות שבה, הצניעות, ומעל הכול כישרון אדיר של שחקנית טוטלית - שזכיתי להנות מכל הטוב הזה בשני מפגשים בימתיים: ב'קרום' של חנוך לוין, כשהיא מגלמת את האמא האולטימטיבית, ושוב בתפקיד האם ב"כולם רוצים לחיות", גם של לוין. נוחי בשלום על משכבך אישה יקרה".
השחקנית, זוכת פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים ושני פרסי אופיר, כיכבה בשלל הצגות בהן "קרום" ו"חמץ", ובסרטי קולנוע רבים - הזכור בהם הוא תפקידה כאימו של בנצי בסדרת סרטי "אסקימו לימון".
קידר נולדה בליטא וב-1925, בהיותה בת שנה, עלתה לישראל והתגוררה בתל אביב. היא למדה משחק בסטודיו למשחק של תיאטרון הבימה, וב-1943 השתתפה לראשונה בהצגה "אנשי רוסיה". לאחר סיום לימודיה ב-1945 הצטרפה לתיאטרון המטאטא ונותרה אחרונה מבין שחקניו. ב-1949 הצטרפה לתיאטרון הקאמרי.
היא שיחקה בתיאטראות הגדולים בארץ - הבימה, הקאמרי ובית ליסין, ובשנים האחרונות השתתפה בין היתר בהצגות "רעל ותחרה", "לילה במאי" ו"שלוש אחיות" כמו גם בסדרת הטלוויזיה "זגורי אימפריה". בנוסף, עם ההצגות בהן השתתפה נמנות "לב טוב", "תמרה", "משפחה", "מועדון האלמנות העליזות", "רעל ותחרה", "לילה במאי", "החותנת", "מוריס שימל", "היורשת", "המלך אובו", "חתונת הדמים", "לאחר הנפילה", "מעגל הקיר הקווקזי", "מלכת היופי של ליניאן" ו"המאהב".
על תפקידה בהצגה "חמץ", מאת שמואל הספרי ובבימויו, זכתה בפרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר, בשנה הראשונה בו חולק. בנוסף זכתה בשני פרסי אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, על תפקידה בסרט "נקמתו של איציק פינקלשטיין" ב-1993 ועל תפקידה בסרט "ציפורי חול" ב-2015.
עם תפקידיה בקולנוע נמנים הסרטים "אולי תרדו שם" לצד אריק איינשטיין ואורי זוהר, "הבן האובד", "התימהוני", "מתנה משמיים", "מבצע יונתן" לצד יהורם גאון, גילה אלמגור ואסי דיין ו"נקמתו של איציק פינקלשטיין" לצד משה איבגי ושמיל בן ארי.
בשנת 2008 קיבלה את התואר יקירת העיר תל אביב-יפו, וב-2017 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר אילן. "הדמויות המגוונות שגילמה בכישרון רב על במות התיאטרון ובקולנוע סחפו את הקהל וטלטלו אותו בין צחוק ודמע. רגעי קסם ונחמה אלה, הותירו את חותמם בזיכרון הקולקטיבי", הסבירו במעמד הענקת הפרס.
"אני תמיד מפחדת שמתפעלים מהגיל שלי יותר מהעבודה שלי", אמרה קידר בריאיון לידיעות אחרונות בשנת 2015, בסימן 75 שנות קריירה. "כבר עכשיו אני בפחד שלא אזכור הכול. אני לא רוצה שיגידו 'מה הזקנה הזאת מסתובבת על הבמה'. אני צריכה למכור את הסחורה שלי, וזה לא פשוט.
"אני לא פוחדת ממחלות, אני כן מרגישה את הזקנה באופן פיזי. יש איזו דיסהרמוניה מטורפת בין הנפש לגוף. אני מביטה במראה ורואה שאני מקומטת מאוד, אבל אני לא מנסה להיראות צעירה יותר. את כל הכוח שנשאר לי אני נותנת לתיאטרון. אני הולכת להצגה ואומרת לעצמי שהפעם לא אעמוד בזה, אבל אז אני מתאפרת ועולה על הבמה ופתאום בא כוח עצום ואני נדלקת. זה סם החיים שלי. זה כיף ונותן טעם לחיים. לו לא הייתי משחקת, הייתי נובלת".
