עוד לפני עלייתה של העונה השנייה של "הבנים", הודיעה חברת אמזון כי בכוונתה להמשיך לעונה שלישית של הסדרה, סימן להיטמעות המוצלחת שלה בקהל האמריקני והעולמי ולאמונה שלה בקווי העלילה והמסרים של עיבוד הקומיקס המסחרר. בינתיים ברור שהצילומים של העונה השלישית יידחו בגלל מגיפת הקורונה, והיוצר אריק קרופקי, כמו גם המפיקים סת' רוגן ואוון גולדברג, צריכים לצפות קדימה לעתיד, לעדכן ולכוונן את המציאות הבדיונית בתסריט והאלמנטים הסאטיריים שבה. הנוכחות של גיבורי-על בתרבות תהיה גם ב-2021, וכך גם הרשתות החברתיות, פייק ניוז, תעמולה, אלימות, שנאת זרים וגזענות. על כל אלה אפשר לסמוך כתשתית להמשך הסיפור. מי שלא בטוח יהיה כאן עדיין בינינו הוא דונלד טראמפ, שעשוי לאבד את נשיאות ארצות הברית בנובמבר הקרוב. זה ידרוש עדכונים עתידיים לתסריט. עד אז אפשר ליהנות מהעונה החדשה "הבנים" - על כל ההומור השחור, האקשן המדמם, והעקיצות הפוליטיות הכואבות שלה.
"הבנים" (The Boys) מבוססת על הקומיקס החתרני של גארת' איניס ודריק רוברטסון, שנהגה מלכתחילה כביקורת תרבותית על גיבורי העל ומקומם המרכזי בחברה האמריקנית. במהלך העונה הראשונה עשינו היכרות ראשונית עם נבחרת גיבורי העל המכונה "השבעה" אשר שולטת בים, באוויר וביבשה, ויותר מכך - בשיח הציבורי וברשתות החברתיות שמחוללות אותו. אך קבוצת מגניה הנשגבים של ארצות הברית אינם מי שהם נראים מתחת לחליפות הסופרהירוז שלהם. בחייהם הפרטיים הם סובלים מבעיות אישיות, התמכרויות לתשומת לב ולסמים. עניינים שעומדים ביניהם לבין התפקוד התקין שלהם, הכיוונון של המצפן המוסרי שלהם ויותר מכך - התדמית שתאגיד ווייט המושחת שעומד מאחוריהם מנסה לעצב לצרכים שיווקים. אל מול פולחן האישיות המקובל בציבור הרחב, מתייצבת מחתרת סודית ונחושה, בלתי מתפשרת, של ארבעה בני אנוש נקמנים שיעשו הכול כדי להסיר מגיבורי העל את המסכה, ואם אפשר אז גם לחסלם.
נזכיר שעם סיום העונה הראשונה, כנופיית הבנים מצליחה לחשוף את הקנוניה מאחורי תאגיד ווייט, שתיחזק פס ייצור של בני אדם עילאיים באמצעות הפצת חומר כימי בשם קומפאונד וי. הגילוי כי גיבורי העל אינם פרי של תהליך אבולוציוני טבעי אלא תוצאה של סינתוז מהונדס שנעשה בסתר גורמת לתרעומת ציבורית קשה שמטרפדת עסקת ענק עם הממשל. זוהי פעולת תגמול מוגבלת של בילי בוצ'ר (בגילומו של קארל אורבן), מאת'ר מילק (לאז אלונזו), יואי קמפבל (ג'ייק קווייד) ופרנצ'י (השחקן הישראלי תומר קאפון) מול הסופרהירוז שנואי נפשם. אבל למרות הנזק הכלכלי והתדמיתי שגרמו לתאגיד ול"שבעה", המנהיג הומלנדר (אנטוני סטאר) נחוש לשמור על כוחו ומעמדו ולממש את תשוקתו לעוצמה אינסופית. בעונה השנייה, הפוליטיקאים, התקשורת ואפילו ה-CIA לא מצליחים להגביל אותו. מי שכן תקועה לו כמו אצבע משולשת בעיניים היוקדות שלו היא דמות חדשה בשם סטורמפרונט.
סטורמפרונט (איה קאש) היא כוכבת-על מעודכנת לימינו שנישאת על אנרגיות העצמה נשית ובקיאות ברשתות החברתיות. הומלנדר הוא נציג הדור הישן של גיבורי העל, קצת כמו סופרמן מהאייטיז. אבל בניגוד לקלארק קנט בעל הרגישות לזולת, כל מה שהוא חפץ בו זה הערצת האזרחים שתתדלק את הנרקסיזם שלו. הקריפטונייט שלו היא סטורמפרונט שתחילה מאיימת על הפופולריות שלו, ולאחר מכן מתייצבת לצדו ומאחוריו כבת ברית, יועצת תקשורת, שותפה לדרך. ככל שהקשר בין השניים מתהדק, נבחרת השבעה הולכת ומתפוררת מבפנים, בעוד שבחוץ שורר כאוס יזום על ידי תאגיד ווייט והעומד בראשו, סטן אדגר (ג'יאנקרלו אספוזיטו). תחבולות שונות ומשונות מאחורי הקלעים מכינים את אמריקה לשעת חירום: גל הגירה וטרוריסטים משודרגים שמסתננים בחסותו מדגישים לכאורה את הצורך בסופרהירוז שיגנו על ארצות הברית מאלו שמבקשים ברעתה. כידוע: שעת חירום היא שעת הכושר של הדיקטטור.
בהמשך, כשנגלה יותר על סטורמפרונט נבין עד כמה היא מסוכנת, גם אם היא נראית כמו היפסטרית מגניבה ומחשמלת בחליפת ספנדקס. בניגוד להומלנדר המנותק מבני האנוש - היא יודעת איך לתמרן את ההמונים. את ההמונים כן, את הבנים ממש לא. הכנופיה של בילי בוצ'ר ממשיכה להתנגד בחירוף נפש לגיבורי העל, ובהם גם לסטורמפרונט. אבל לצד המאבק העיקש שלהם, שזוכה לתמיכה מגורמים רבי השפעה בשירותי הביטחון האמריקנית, העונה השנייה נותנת יותר מקום לסיפורים האישיים של הדמויות. בוצ'ר והעבר המשפחתי הבעייתי שלו, יואי והזוגיות הסודית עם גיבורת העל היפהפיה סטארלייט (ארין מוריארטי), וגם פרנצ'י, שמתגלה כעבריין צעצוע מסומם (קאפון בכישרון רב מצליח לצלול לדמות המוטרפת הזאת, לא מעט בחסות המבטא הכבד שחוסך ממנו ניואנסים באנגלית אמריקנית) והוא מוצא נחמה ואהבה בחיק לוחמת אילמת בשם קימיקו (קארן פוקוהארה).
אחרי עונה ראשונה מלאת הברקות שלא הפסיקה להפתיע, הזינוק בעלייה של העונה השנייה אינו מסעיר במיוחד והפרקים הראשונים לא מתרוממים לגבהים הרגשיים שהורגלנו בהם. הפיצוי מגיע במנה גדושה של הומור שחור וליטרים של דם וראשים מתפוצצים. איפשהו באמצע העונה - שמונה פרקים סך הכול - האנרגיות מתחדשות, הדמויות נטענות בתוכן ומפלס האקשן עולה בכמה דרגות, כל הדרך לקליימקס שמתיך יחדיו את הדרמות האישיות עם המשבר הפוליטי - בעולם הבדיוני של הסדרה, כמו גם בעולם שבו אנחנו חיים. חברה אנושית שנמצאת בחרדה קיומית מתמדת, שנאת זרים והתנגדות למהגרים, קשקשת ברשת שמלעיטה את מוחנו בפייק ניוז ותאגידים כלכליים תמנוניים שמושכים בחוטים של המנהיגים - בהם אחד שמתהדר בגלימת פסים וכוכבים, ששם פס על כל מה שלא משרת אותו ואת תאוות הכוח הבלתי נשלטת. גבר נרקסיסט נטול מודעות או אמפתיה. זה יכול להיות הומלנדר, או לחילופין טראמפ.
אז מה יקרה בעונה השלישית אם טראמפ יפסיד וג'ו ביידן וקמאלה האריס ייקחו את מקומו בבית הלבן? ובכן אין מה לדאוג. ליוצרים יש מספיק תחמושת כדי לירות לכל עבר, כולל בכיוונם של הליברלים. "הבנים" אינה תקינה פוליטית כלל וכלל. בילי בוצ'ר וחבורתו הם גברים גסים וחסרי רסן שפונים לאלימות קשה כדי לספק את יצר הנקמה שלהם, ואם אפשר - גם כדי להביא לפתרון המשבר. האלימות הגרפית מניבה לנו פורקן כיפי, אך היא מוצגת כדרך היחידה להשגת צדק והגינות, גם כשהיא עולה בחיי אדם, ביניהם חפים מפשע. בעיקר גברים, ולפעמים נשים וטף. החינגה המדממת הזאת אינה חלק מהאני מאמין של חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז ודומיה שמסמנת את הקוטב הפרוגרסיבי בפוליטיקה האמריקנית. אשת הציבור הלוחמנית מקווינס תהיה פה ב-2021, וכנראה שלעוד הרבה זמן. עד כמה שאפשר להתרשם עכשיו, גם היא תצא חבולה מהעונה השלישית.
