הוליווד הושבתה ואיתה הושבת הז'אנר הדומיננטי ברבע המאה האחרונה: גיבורי-העל. אך לא אלמן ישראל. בערוצי הטלוויזיה ופלטפורמות השידור יש כמות אינסופית של תכנים המשתייכים לז'אנר. בין אם מדובר בדמויות משנה וספין-אופים של מארוול ו-DC, סדרות שמסתמכות על קומיקס אזוטרי יותר ("אקדמיית המטרייה"), או על דמויות מקוריות שנוצרו במיוחד עבור המסך הקטן. חרף ההשקעה המרשימה בסדרות וסרטי טלוויזיה, התוצרים אינם ברי השוואה לסכומים המושקעים בסרטי הקולנוע. האפקטים המיוחדים, המשמשים אטרקציה מרכזית בז'אנר, הם לכל היותר בינוניים.
פרויקט פאוור – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
הז'אנר, בצורתו הטלוויזיונית, יכול להציע דבר בעל ערך החסר בקולנוע כאשר הוא בוחן את עצמו באופן חתרני וסאטירי ("הבנים"), מספר סיפורים בדפוסים נרטיביים מורכבים ("לגיון"), מעלה רעיונות מורכבים ושאפתניים מבחינה פוליטית ("השומרים"), ומציג באופן בוגר ומורכב ייצוגים של אלימות ומיניות ("סנס8"). אבל אם נודה על האמת, אלו דוגמאות ספורות בים של גבבה, עלילות מקושקשות, אפקטים מגוחכים ומשחק חובבני.
"פרויקט פאוור" (Project Power), סרט הנטפליקס שעלה היום (ו'), יכול היה להיות אחד מהדוגמאות הנדירות לניצול מוצלח של יתרונות המסך הקטן. מותחן פעולה וקונספירציה בז'אנר גיבורי-העל שמסמן וי על לא מעט תיבות בשיח התרבותי העכשווי. סרט המיועד לגילאי 16 ומעלה ומרשה לעצמו להציג אלימות קצת יותר מוחשית. התקציב נמוך יחסית לסרטי המפתח בקולנוע (85 מיליון דולר לעומת 200 מיליון ומעלה לסרטי מארוול ו-DC), אבל לא נופל מזה של הפקות קולנועיות בסדר גודל בינוני כמו "דדפול" או "ונום". נטפליקס השקיעה לא מעט, אבל האפקטים הלא מרשימים מעוררים חשד כי חלק רב מדי מהתקציב עבר לכוכבים שלו - ג'יימי פוקס וג'וזף גורדון-לוויט.
עלילת הסרט מתרחשת בניו-אורלינס, עיר שלמעלה מ-60 אחוז מתושביה הם שחורים. ב-2005 הוריקן קתרינה הכה בה, יותר מ-1,800 איש מתו והנזק הכלכלי שנגרם לעיר נאמד בעשרות מיליארדי דולרים. פרטים אלו מהותיים לאופן בו "פרוייקט פאוור" מנסה להיות רלוונטי מבחינה פוליטית. אסון קתרינה היה הוכחה מצמררת לזילות החיים של הלא-לבנים על ידי ההנהגה הפדרלית בראשות הרפובליקנים. ניו-אורלינס, אם כך, היא זירה מתאימה לעיסוק הסרט במזימות הממשלה נגד האזרחים. הרכבה הדמוגרפי של העיר הופך מזימות אלו לסוגיה גזעית וגזענית, כאשר נוכחותה של נערה שחורה, כדמות המשלימה את משולש הדמויות המרכזיות, מכניסה אלמנטים של חניכה והעצמה נשית ושחורה. ברוכים הבאים לעידן קאמלה האריס.
עוד ביקורות קולנוע:
הרקע לאירועי הסרט הוא מזימה שתכליתה מתבררת במהלכו: ישנו ניסיון להחדיר סם חדש לרחובות ניו-אורלינס. הוא נצרך כקפסולה, שעם בליעתה מתחולל שינוי גנטי מהיר המקנה כוחות-על לפרק זמן של 5 דקות בדיוק. כוחות אלו משתנים מאדם לאדם, אך הם מבוססים על המצאי הסטנדרטי של הז'אנר: כח על-אנושי, חסינות מפני כדורים, מהירות, גמישות, בלתי נראות, קרח ואש. לכל אדם יש כוח אחד קבוע שאותו הקפסולה יכולה לעורר, ולכן יש מימד של הימור מסוכן בשימוש הראשון, במיוחד כאשר חלק מהמשתמשים ימותו בייסורים מהשינוי הגופני המואץ. הצריכה של הקפסולות מערערת את הסדר החברתי, אבל לסרט אין יותר מדי מה לומר על כך.
הדמות הראשית היא של נערה בשם רובין (דומיניק פישבק), המרוויחה כספים בלילות מעבודתה כסוחרת סמים זוטרה בקפסולות פאוור. אין לה אבא, אמה עובדת במרפאה וטרינרית והיא חולמת להיות זמרת ראפ (שאיפה שאחראית לכמה מהסצינות המביכות של הסרט). יש לה קשר ידידותי עם פרנק (גורדון-לוויט), בלש במשטרת ניו-אורלינס, מעין הארי המזוהם דה-לה שמעטע, שמוכן לכופף את תקנות המשטרה על מנת להילחם בכנופיות המבצעות פשעים תוך הסתמכות על כוחות-על. בלוגיקה המפוקפקת של העלילה (התסריטאי הוא מטסון טומלין), השוטר הלבן מיודד עם סוחרת הסמים השחורה כדי להשיג ממנה את הסם ואז להשתמש בו - אותו הסם שבו משתמשים הפושעים שאותם הוא מנסה לתפוס.
הדמות השלישית היא של איש צבא לשעבר המכונה "המייג'ור" (פוקס), המנסה להתחקות באופן נחוש וברוטאלי אחר מקורות הפצת הסם. המניע למעשיו וההבהרה האם מדובר בדמות "טובה" או "רעה" ניתנים במהלך הסרט. פעולותיו מביאות אותו לשיתוף פעולה עם רובין, ובין השניים מתפתח קשר המשלים את דמות האב החסרה בחייה. שלוש הדמויות הראשיות שטוחות, נטולות טקסט מעניין או מוטיבציה פסיכולוגית מורכבת. בקיצור - אלו דמויות משעממות שקשה לגלות עניין במעשיהן ואחריתן הצפויה. גם האלמנטים החברתיים מהדהדים בצורתם השטחית לכל אורך הסרט, המציג מזימות כלכליות-פוליטיות של אנשים לבנים, שקורבנותיהן הן האוכלוסיות מוחלשות. מסוג הסרטים שנראה כאילו ה"כוונות הטובות" המגולמות בהם הגיעו מאלגוריתם הבינה המלאכותית שבו משתמשת נטפליקס כדי לקבוע אילו הפקות לממן.
יוצרי הסרט, אריאל שולמן והנרי ג'וסט, מביימים יחד מאז הסרט התיעודי "קאטפיש" (2010). מאז עסקו בהפקות אימה (פרקים 3 ו-4 בסדרת "התרחשות על טבעית") וסרטי אימה ומדע בדיוני לבני נוער: "משחקי חובה" (2016), על משחק רשת שפורץ לעולם ה"אמיתי" באופן פרוע במיוחד ו"מגיפה" (2016), על שתי אחיות שמנסות לשרוד התפרצות מגיפה. עם פוקס וגורדון-לוויט ניתנה לשולמן וג'וסט הזדמנות לקפיצת מדרגה עם שני שחקנים בקליבר משמעותי, אבל קשה לומר שהם הצדיקו את ההימור.
