היסטוריונים, ביולוגים וגנטיקאים צריכים לשלב כוחות במחקר חדש - מה זרם במים הישראלים בסביבות 1950 שהפך את אלו שנולדו באותה השנה לכמה מהמוזיקאים הגדולים בישראל? גידי גוב, שם טוב לוי, ריקי גל, שלומית אהרון, יהודה פוליקר, יצחק קלפטר, מאיר פניגשטיין ודני סנדרסון הם רק חלק מבציר 1950 שחוגג השנה יום הולדת 70 עגול.
הפעם זה תורו של סנדרסון, שנולד היום (ב') לפני 70 שנה בכפר בלום להורים אמריקנים שלקחו אותו מהקיבוץ הפסטורלי אל חיפה, סביון וגם לניו יורק, שם שהה בשיא התפוצצות הפופ, הרוק והבלוז של שנות ה-60, והושפע עמוקות מהצלילים שספג באותה תקופה מעצבת. ב-1968 חזר לארץ והתגייס ללהקת הנח"ל, שם הכיר את מי שהפכו להיות חלק משותפיו המוזיקליים ללהקת כוורת: גוב, פניגשטיין, אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק (יצחק קלפטר ויוני רכטר הצטרפו קצת אחרי). סנדרסון היה הכותב, המלחין והמעבד המוזיקלי העיקרי והמזוהה ביותר עם הלהקה, שהביאה לחיינו שירים מופלאים וחד פעמיים כמו "המגפיים של ברוך", "יו יה", "נתתי לה חיי" ו"היא כל כך יפה". אחרי פירוק כוורת עבר סנדרסון למיזם הבא שלו - להקת גזוז עם גידי גוב ומזי כהן על השירה. הלהקה החזיקה מעמד רק שנה, אבל הותירה אחריה להיטים כמו "רוני" ו"תשע בכיכר". משם עברו סנדרסון וגוב לדודה, עוד הרכב זמני אך משמעותי בהיסטוריית הרוק הישראלי, שאלבומה היחיד כלל את "אלף כבאים" ו"לידיה הלוהטת". אחרי דודה, בתחילת שנות ה-80, ביסס סנדרסון את קריירת הסולו שלו, שהגיעה לשיאה באותו העשור ובשנות ה-90 המוקדמות עם להיטים כמו "גלשן", "אצל הדודה והדוד", "מה הדאווין שלך" ו"זה הכל בשבילך".
לכל אורך הקריירה הענפה שלו, סנדרסון זרח עם טקסטים הומוריסטיים ושנונים שצוותו ללחנים מורכבים, אך מדבקים, שהפכו אותו - מהרגע הראשון שעלה על הבמה - לאחד המוזיקאים הגדולים במדינה. מאז ומתמיד מאזינים מכל הגילאים התאהבו במוזיקה שלו, שמצליחה, באורח פלא, להישאר רלוונטית גם עשרות שנים אחרי שנכתבה לראשונה. לכבוד יום הולדתו ה-70, ביקשנו מנכדיו, עלמה (12) ואורי (7.5), ילדיו של בנו הבכור, הבמאי אדם סנדרסון, לבחור את השירים של סבא שהם הכי אוהבים. אלו הן הבחירות שלהם:
דני סנדרסון, "גלשן", 1982
מילים ולחן: דני סנדרסון
(חגי דקל)
ב"גודל טבעי", אלבום הסולו הראשון שלו מ-1982, סנדרסון מגשים חלום ישן וכותב את הטייק שלו על שירי הגולשים של הביץ' בויז עליהם גדל, אך במקום חופי קליפורניה הסוערים הוא מסתפק בחוף בת ים עד הרצליה. "זה שיר קליט שנותן לך תחושה של קיץ", עלמה מגדירה זאת בצורה מושלמת, "תמיד כשאנחנו בחופש בחו"ל אנחנו שמים את השיר באוטו ונזכרים בסבא".
כוורת, "המגפיים של ברוך", 1973
מילים: אלון אולארצ'יק, דני סנדרסון ומנחם זילברמן
לחן: דני סנדרסון
כל ילד וילדה בישראל יודעים - נעליים קונים מהר וגרביים לא חסר. כך חונכנו על ידי חברי כוורת ששרו על המגפיים של ברוך, שקנה אותן בזול והיו מלאות בחול. השיר, שהופיע באלבום הבכורה של הלהקה, "סיפורי פוגי", נבחר כשיר השנה של 1973 במצעדי הפזמונים של קול ישראל וגלי צה"ל ועד היום מעלה חיוך בקרב מאזיניו. "אני אוהב את הנגינה של סבא בגיטרה, זה נשמע כאילו הגיטרה צוחקת", מסביר אורי את חיבתו לשיר המפורסם, "והכי אני אוהב את השורה: 'ירה עליו כדור אחד בתחת'".
כוורת, "יו יה", 1973
מילים: אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון
לחן: דני סנדרסון ויצחק קלפטר
השיר שחותם את "סיפורי פוגי" וללא ספק אחד מלהיטיה הגדולים ביותר של כוורת, הוא מצחיק, קליט, מהנה וכמעט אינטראקטיבי - כך יעיד עליו כל מי שהיה באחד ממופעי האיחוד של הלהקה והתבקש לענות "היי יו יה". עם הומור כמעט יידישאי, המסתמך על פתגמים מוכרים ואנקדוטות תבוסתניות מחיי היומיום, אפשר היה להתבלבל ולחשוב כי נכתב על ידי יהודי ניו יורקי נוירוטי, ולא על ידי שני בחורים צעירים שזה עתה יצאו מלהקה צבאית מצליחה. "זה שיר כיפי שצוחק על מוסרי השכל", מוסרת עלמה, "אני במיוחד אוהבת את הבית על הדוור שגנב מכתבים, ואת השורה: 'כי יש סוף לכל דוור'".
דודה, "אלף כבאים", 1980
מילים: גידי גוב ודני סנדרסון
לחן: דני סנדרסון
"זה שיר מגניב", אומר אורי על הלהיט הכי גדול של להקת דודה, בה גידי גוב שר את מילותיו של סנדרסון על בחור שלא נותן לכבאים, דוקטורים וספרים לעצור אותו, גם אם הם יבואו בהמוניהם, מגובים בכלים שונים. "אני אוהב את השורה 'הנה שמה הרופא צועק, מתקרב אלי עם המזרק'", מוסיף אורי, "כי גם אני מפחד מזריקות".
דני סנדרסון, "בוכה וגם צוחק", 2017
מילים ולחן: דני סנדרסון
(חגי דקל ועוז מרון)
השיר הנוגה הזה, מתוך אלבומו העשירי של סנדרסון, "מכאן הדרך" שיצא ב-2017, מצייר תמונה בה שמחה ותוגה חיים יחד. "בוכה וגם צוחק, מה עובר עליי / לא מבדיל בין יום ולילה", שר סנדרסון על אושר וצרה שמלווים אותו לאורך השדרה. "זה שיר שמסביר תחושות מסוימות, מבולבלות. מאוד קל לי להזדהות איתן", מספרת עלמה, "אני מאוד אוהבת את השיר הזה".
דני סנדרסון, "היפנוזה", 1982
מילים ולחן: דני סנדרסון
אחרי כוורת, גזוז ודודה, הלחץ על סנדרסון היה גדול לקראת אלבום הסולו הראשון שלו. הוא הסתגר במלון בהרצליה שם כתב את שיריו, ביניהם "היפונזה", המתבסס על לחן ישן שלו לשיר Lesson In Love של כוורת, בתקופה בה ניסתה הלהקה את מזלה בארצות הברית. "לא אהבתי להתבלט / אך היום עם ההיפנוזה / גם עלייך אשתלט", שר סנדרסון, הגיטריסט שהפך פתאום לסולן, וזונח לרגע את כישרונותיו המוזיקליים לטובת כוחות על-טבעיים. "אני אוהב את איך שסבא שר פה, קול נמוך כזה. מצחיק", מספר אורי על השיר, אבל מסייג את דבריו: "אני מפחד מהיפנוזה, מפחד שיהפכו אותי לעבד של מישהו".
כוורת, "גוליית", 1975
מילים: אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון
לחן: דני סנדרסון
השיר שפותח את "צפוף באוזן", האלבום השלישי והאחרון של כוורת, מגולל את סיפורו של השד מאשקלון, הלא הוא גוליית התנ"כי. "מה שמגניב בשיר זה שלהקת כוורת הצליחה לשלב תנ"ך וצחוקים", עלמה קולעת בול בפוני לגבי סוד ההצלחה של השיר, "ביחד זה מהנה וכיפי".
כוורת, "טנגו צפרדעים", 1975
מילים: אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון
לחן: דני סנדרסון ויצחק קלפטר
ב"טנגו צפרדעים" שכתב עם אולארצ'יק, סנדרסון העירוני הנצחי התעורר בבוקר חם, הלך אל האגם, קצת לנוח ולבדוק אם הטבע עוד רחוק - שם גילה דרמות שלא יביישו דוקו של דייוויד אטנבורו. אורי אוהב את השיר כי "הוא מצחיק מאוד. הגיטרות יפות ואני גם קצת אוהב צפרדעים, למרות שהן מגעילות".
דני סנדרסון ומזי כהן, "זה הכל בשבילך", 1990
מילים ולחן: דני סנדרסון
רבים מהשירים הגדולים של סנדרסון נכתבו בשנות ה-70 וה-80, אבל דווקא "זה הכל בשבילך", שהפך ללהיט אדיר ולאחד השירים המוכרים ביותר בדיסקוגרפיה שלו, יצא בשנת 1990 במסגרת אלבומו הרביעי "קופץ לשנייה". במקור, סנדרסון הציע ליהודית רביץ לשיר איתו את הדואט הכולל רפרנסים ספרותיים, מ"דון קישוט" של סרוואנטס ועד "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר. רביץ סירבה, חברת התקליטים כמעט גנזה, עד שמזי כהן, שותפתו מימי גזוז, הגיעה לעזרתו. השאר, היסטוריה וניסים. "זה שיר שנוגע בלב וגורם לו לפעום", אומרת עלמה את מה שכולנו מרגישים בהאזנה לשיר, "הוא ממלא את הגוף באהבה".
כוורת, "הבלדה על ארי ודרצ'י", 1974
מילים ולחן: דני סנדרסון
6:32 דקות אורך השיר האחרון ב"פוגי בפיתה", אלבומה השני של כוורת, ומציג את הגאונות של סנדרסון במלוא הדרה. טקסט סיפורי שלוקח את המאזין למרחקים, שעטנז של מלודיות שמצליחות להתחבר יחד באופן ניסי - וכל זה במעטפת של אופרת רוק ונונסנס מחממת לב. "זה שיר מפחיד שנהפך למצחיק", מגדיר זאת אורי בדיוק רב. "אני ממש לא רוצה לרקוד סטפס כמו ארי ודרצ'י, כי אני אוהב לרקוד היפ הופ".
