מבין עשרות סופרי הילדים שפעלו ב-12 שנות קיומה של גרמניה הנאצית, אלווירה באואר הייתה ככל הנראה המוכרת והמצליחה ביותר מהם. הסיבה לכך פשוטה להפליא; משנת 1936 קיבל כל ילד גרמני המגיע לגיל שש מתנה מהמדינה: ילקוט המכיל חוברות עם הסברים על מחנאות, צעידה בסך וסיפורי ילדים הגדלים לשרת כחיילים בצבא הפיהרר. נוסף על כך, צורף לילקוט ספר ילדים בצבע המכיל איורים ושירים מחורזים. שם הספר שחילקה גרמניה הנאצית לילדיה מרמז על תוכנו הארסי: "אל תבטח בשועל המתחבא בשדה ירוק ובהבטחותיו של היהודי" (Trau keinem Fuchs auf grüner Heid und keinem Jud auf seinem Eid).
את ספרה הראשון פירסמה באואר בגיל 18, אז גם החלה את עבודתה ארוכת השנים כגננת. המידע שיש ברשותנו על חייה של באואר מצומצם ביותר – אפילו את שנת מותה של הסופרת לא הצלחנו לגלות. מספיק לקרוא בספריה כדי להיחשף למשנה החינוכית של סופרת הילדים הגרמנייה, משנה המבוססת בעיקר על שנאה.
מטרתו המוצהרת של ספר התמונות של באואר הייתה ללמד את ילדי גרמניה קרוא וכתוב. המטרה המשנית? להחדיר בהם כבר בגיל הרך רגשות של שנאה ופחד כלפי היהודים, ולהצביע על הסכנה שבני העם הזה מעמידים מול גרמניה וילדיה. שם הספר הראשון של באואר מבוסס על אימרה של אבי הרפורמציה מרטין לותר, הקובעת שאין לבטוח בזאב הרץ בכרמים ובהבטחות היהודים. בהשוואת היהודים דווקא לשועלים הדגישה באואר שני רעיונות אנטישמיים – היהודים כיצורים ערמומיים שאין לבטוח בהם, והיהודים כמפיצי מחלות (באותם הימים האמינו שמוצאה של מחלת הכלבת היא מהשועל). במהלך קריירת הכתיבה שלה תחבר באואר לפחות שלושה ספרים נוספים – כולם בשירות גרמניה הנאצית והאנטישמיות הארסית שלה.
על החרוזים חתומה באואר. על האיורים חתום פיפס (Fips), זהו שם העט של פיליפ רופרכט, קריקטוריסט-הבית של עיתון דר שטירמר. ספר נוסף של באואר השמור בספרייה הוא "ילדי השטן". כאן כבר מדובר בהוצאה מאוחרת בתרגום לאנגלית של יצירת באואר.
בשיעורי ההכנה לבגרות בהיסטוריה בתיכון למדנו על האנטישמיות החדשה בגרמניה, הנבדלת מהישנה בדגשים הגזעיים שלה. היהודי בגרמניה – כך נמסר לנו – אינו נתפס עוד כרוצח המשיח, מעתה הוא אויב הגזע. היהודים, כך למדנו, נתפסו על ידי ביולוגים נאציים כתוצר עירוב של כל הגזעים האנושיים, ומכאן מהווים תת-גזע נחות ביניהם. בספרי התמונות של באואר, לעומת זאת, כמו בעיתון דר שטירמר ובטקסטים אנטישמיים רבים שהופקו בגרמניה, אנחנו מוצאים שימוש במגוון שלם של אמונות ודימויים אנטישמיים מתקופות שונות בהיסטוריה העולמית: אנטישמיות נוצרית קדומה עם תיאוריות כמו-מדעיות מודרניות, משלים וסיפורי עם בצד אירועים "ריאליסטיים" ועכשיווים.
שנתיים אחרי שפגשו ילדי גרמניה את השועל הטוב והשועל הרע של באואר, והוצאת דר שטירמר מביאה לציבור הקוראים הצעיר ספר תמונות נוסף, גם הוא אויר בידי פיפס הידוע לשמצה. בשנות העשרים הכיר ארנסט הימר את עורך דר שטירמר יוליוס שטרייכר. לאורך העשור שקדם להשתלטות הנאצים על גרמניה שיתפו השניים פעולה בעיתון של שטרייכר. בשנת 1938 פירסם שטרייכר את ספרו הראשון של הימר. שמו: "הפטרייה המורעלת" (Der Giftpilz).
עיון בשירי הספר מלמד שכמו במקרה של באואר, קשה למצוא בספרו של הימר משנה אנטישמית אחת סדורה. אחד משירי "הפטרייה המורעלת" עוסק בשחיטה כשרה – המוצגת כסבל מתמשך לבהמה הנשחטת, ומסב עונג והנאה עמוקים ליהודים השוחטים. המסר ברור: כך ייעשה לחיה (או לילד) שהיהודי שם עליו את טלפיו. ברקע האיור נראים שני הילדים הגרמניים קורט ואוטו מציצים מחלון בית-המטבחיים. בסוף השחיטה שואל קורט את אוטו: "האם לא שמעת על הרציחות הטקסיות שמבצעים היהודים?"
אפילו מיניות היהודים מוצגת בפני ילדי גרמניה כדבר פסול ומסוכן, ובספרות הילדים הנאצית מוצג היהודי כאנס פוטנציאלי. השיר השמיני ב"פטרייה המורעלת" מספר על היהודי המבוגר המנסה לפתות ילדה בשם אלזה. רק בזכות תושייתו של האנס, אחיה של אלזה, נמנע האסון. האח מודיע למשטרה על הזר המחלק סוכריות קרמל לילדים בניסיון לפתות אותם לבוא איתו לביתו, ושני שוטרים על אופנועים מגיעים לעצור את המטרידן.
כך גם באואר לא חוסכת דבר מהקוראים הצעירים, כשהיא מציגה בספרה הראשון את השיר הפותח במילים: "איזה מין יצור משונה הוא היהודי, אפילו את נשותיו שלו אינו אוהב". לשיר נלווה איור של גבר יהודי דוחה למראה, הצועד יחד עם אשתו הגרמנייה ברחוב. הילדים, ששמעו בכיתה על היהודי, יוצאים להתבונן באיחוד הלא טבעי הזה. הם בוהים בהם בתדהמה.
לדעת ההיסטוריון רנדל ביטוורק, החידוש המרכזי ואולי המהפכני באנטישמיות הנאצית הוא לא בהכרח הדגש הביולוגי-גזעי שלה, אלא ההתמקדות בסכנות שמציב היחיד היהודי. היהדות העולמית ומוסדות הצללים שלה הם סכנה לגרמניה ולאנושות, אבל – מלמדת האנטישמיות הנאצית – כך גם השכן היהודי שלך, שהוא סכנה לך עצמך ולכל מי שבא במגע עם אותה פטרייה מורעלת, שועל רשע, הגנב והרוצח היהודי.
לעוד סיפורים מעניינים, בקרו באתר הספרייה הלאומית
